שולי המוקשים

מאזן בעונה הרגילה: 2:2

המאמנים בפלייאוף: מייק בראון 24:36, ויני דל נגרו 4:3

איך קליבלנד תנצח?

בגדול, כדי לנצח את הסדרה הזו בארבעה או חמישה משחקים, כל שקליבלנד צריכה לעשות הוא לשחק את הכדורסל הרגיל שלה, זה שהעמיד אותה בשורה אחת מעל שאר הליגה במרבית העונה החולפת. כדי לנצח את קליבלנד תצטרך שיקגו להביס אותה במשחק חפירות פיזי, ואם לפני שבועיים זה עוד היה נראה כמו משהו שאפשר לנסות לעשות, אז חזרתו הצפוייה של שאקיל לעניינים די סוגרת את הבאסטה באיזור הצבע. שיקגו של העונה משחקת עם קלעי חוץ משמעותי אחד בהרכב (היינריך) ומתבססת בהתקפה בעיקר על יכולתם של רוז ודנג להגיע לאיזור הטבעת, ועל יכולתו של נואה למשוך את תשומת לב הגבוהים כדי לפנות את הדרך ו/או לשאוב כדורים חוזרים בהתקפה, כך שסביר שבדקות בהן המומנטום יפנה לכיוון שיקגו, נראה את מייק בראון מספסל את אנטואן ג'יימסון לטובת סגירה הרמטית של הצבע עם רוטציית ארבעת הגבוהים המפלצתיים שלו, ברשותם של שאק ואנדרסון ורז'או, כשמשימת השמירה על דרק רוז תופקד וודאי בידיו של אנתוני פארקר האתלטי. בהתקפה, למעט לברון ג'יימס, יוכלו הקאבס להתבסס על אנטואן ג'יימסון שאמור לגבור בקלות על טאג' גיבסון הצעיר והכבד.

איך שיקגו תנצח?

מבט על הסגל של הבולס והשוואתו למאזן הבינוני שלהם מלמד ששיקגו היא קבוצה שקטנה בהרבה מסכום חלקיה (כל הזכויות שמורות לויני דל נגרו). וכשהיא מתחברת, כמו למשל בפלייאוף שעבר, היא מסוגלת להוציא מעצמה כדורסל איכותי בהרבה מזה שמיקומה בטבלה מרמז עליו. בן גורדון וג'ון סלמונס אמנם כבר לא נוכחים בעיר הרוחות, אבל שניים מגיבורי המאבק ההירואי מול בוסטון – דרק רוז וג'ואקים נואה - נמצאים ועוד איך, ומגיעים לפלייאוף בכושר שיא והמון מוטיבציה, אם להסתמך על כמויות הטראש טוק שרצו בין לברון לנואה לאורך העונה, כך שרצון ויכולת לא חסרים שם. מה שבשיקגו צריכים לזכור זה שקליבלנד אולי ידועה כקבוצה שמשחקת כדורסל איטי ומסודר, אבל למעשה את היריבות שלה היא שוחטת בעזרת כמה דקות שבהן המשחק יוצא מכלל שליטה, ושחקן האופן קורט הטוב בליגה, הלא הוא לברון ג'יימס, דורס את היריבה באמצעות מופע הפחדה של הליכות לטבעת והכנת הקרקע למטח שלשות שנוחתות מכל קצוות הקשת על היריבה האומללה .לכן, בניגוד להגיון הראשוני, לשיקגו יש את כל האינטרס בעולם להאט את קצב המשחק ככל האפשר, ולעצור בכח כל נסיון של קליבלנד לרוץ, בטח שבאולם הביתי שלה. עם שומר סביר (יחסית, יחסית) ללברון בדמותו של לואל דנג, ושני גבוהים שיודעים לקחת אופנסיב ריבאונד, יש לשיקגו את הכלים לכפות את קצב המשחק הרצוי לה, ואז כל מה שיישאר לה להבין זה איך לעזאזל מייצרים נקודות בלי קלעי חוץ מול הגנת הצבע האימתנית ביותר בליגה.

למה זו ה-סדרה?

פלאשבק לעונה שעברה: שיקגו כופה על האלופה היוצאת מבוסטון את אחת הסדרות הבלתי צפויות ועוצרות הנשימה של כל הזמנים עם כמות של דרמה וסיפורי גבורה שמספיקים לשלוש מלחמות ישראל הבאות. עם מגה סטאר בצד אחד, מגה סטאר מתהווה בצד השני, ויריבות טעונה קצת יותר מזו של אטלנטה ומילווקי (בלי לזלזל בסכסוך הידוע בין זאזא פאצ'וליה לצ'רלי בל), יש לסדרה הזו את הכלים להפוך לקצת יותר מהסוויפ המסורתי של אמצע אפריל.

ולתחזית:

אז כפי שאמרתי, לסדרה הזו יש את הכלים להפוך למאבק צמוד ומעניין, אבל לא הייתי ממהר לשים את הכסף שלי על זה. מול ההגנה החזקה של קליבלנד תבוא המוגבלות ההתקפית של שיקגו לידי ביטוי, ויש גבול לכמה אפשר לנסוע על אדי מוטיבציה ותהילה דאשתקד, בטח כשבקוקפיט יושב ויני דל נגרו. קליבלנד של השנה היא לא קבוצה שתיתן לשיקגו להפריע לה או אפילו לדגדג אותה, וסיכויים טובים ששני נצחונות בית משכנעים ישברו את רוחה של שיקגו ויובילו לסוויפ מהדהד, לא לפני שדל נגרו ישתף את נואה למשך 12 שניות מעל הזמן הקצוב לו, ויקבל מג'ון פקסון בעיטה למפשעה.

(2) אורלנדו מג'יק – (7) שארלוט בובקאטס

מאזן בעונה הרגילה: 1:3 לאורלנדו

המאמנים בפלייאוף: סטן ואן גנדי 23:34, לארי בראון 89:100 (אליפות אחת)

איך אורלנדו תנצח?

בעזרת הגנה, קשיחות וכמה שיותר תנועה בהתקפה. מייקל פייטרוס ומאט בארנס יראו הרבה דקות מול סטיבן ג'קסון וג'ראלד וואלאס, כשלגבי האחרון, אורלנדו יכולה להתעודד משלושת משחקיו נגדה העונה – ממוצע של 11 נקודות ב- 32% מהשדה ופחות טיולים לקו העונשין. מצד שני, באורלנדו זהו רשארד לואיס שהיה מזוויע באותם מפגשים, עם 28.2% מהשדה וממוצע של 1.7 שלשות מתוך 8.3 ניסיונות (!). וזו, למעשה, הנקודה החשובה: בניגוד לפעמים קודמות, אסור למג'יק להיגרר לתצוגת יידוי שלשות מול הגנת הברזל של הבובקאטס. אם לואיס משחק רך ודוויט הווארד לא מצליח להיות דומיננטי בריבאונד, ואן גנדי חייב לשתף את ברנדון באס הפיזי. לגבי סופרמן עצמו, ג'אמיר נלסון ו-וינס קרטר יצטרכו להפעיל אותו כמה שיותר בפיק אנד רול, כי לשארלוט בהחלט יש כלים להתמודד איתו במשחק איטי ומבוקר של בידודים בלואו-פוסט, ותיכף נגיע לזה. אבל קודם נחזור לסוגיית יידוי השלשות. אם יש שחקן באורלנדו שאסור לו להיגרר לכך, זה וינס קרטר. אומנם וינסניטי העמיד העונה ממוצעי שפל בהגעות לקו העונשין, אלא שהוא עדיין היחיד באורלנדו שמסוגל לייצר לעצמו מצבי קליעה, תוך חיתוך מבעד להגנת היריבה. אם קרטר יספק את הסחורה בסדרה זו, זה עשוי להיות חתיכת סימן להמשך הפלייאוף. בכלל, ניצחון מרשים בסדרה הזאת יאותת על כך שהמג'יק אכן ערוכים ללכת עד הסוף השנה.

איך שארלוט תנצח?

יש לבובקאטס מאץ'-אפים מצוינים מול המג'יק: השמירה של סטיבן ג'קסון על וינס קרטר, בוריס דיאו וטיירוס תומאס הניידים מול רשארד לואיס, ובסנטר – ועידה משולשת וטובה מכפי שנדמה; טייסון צ'אנדלר אט-אט חוזר לעצמו, משחק בריא והכי חשוב - שומר אישי מצוין, ארוך ונייד, שמתאים מאוד לעצירת סופרמן. תשאלו את הקאבס, ששקלו להביא אותו בקיץ במקום בן וואלאס, ובסוף הלכו על הימור נוח יותר עם שאק. ואין מה לייחס יתר חשיבות למבנה גופו הרזה של מר צ'אנדלר – גם תיאו ראטליף בנוי דומה, והוכיח בעבר בפלייאוף (במדי פילדלפיה) איך שומרים בצבע, קודם כל דרך עבודת רגליים. במידה וצ'אנדלר וראטליף יסתבכו בעבירות, יש גם את נאזי מוחמד המאסיבי יותר על הספסל. אפרופו עבירות, הבובקאטס יצטרכו לתקוף את הטבעת כמה שיותר בשביל להדביק עבירות להווארד, ומלאכה זו מוטלת בעיקר על וואלאס וג'קסון. שארלוט מדורגת חמישית בליגה מבחינת זריקות מהעונשין, בשוויון עם...נכון, אורלנדו (רק שאצל המג'יק, 37.6% מאותם ניסיונות שייכים לסופרמן). שחקן מפתח בסדרה מבחינת החתולים הוא ריימונד פלטון, היחיד בחמישיית שארלוט ואולי ברוטציה כולה שטרם שיחק בפלייאוף – אך אל דאגה: נסיון במעמדים גדולים לא חסר לו, כפי שתעיד אותה אליפות מכללות עם צפון קרוליינה.

למה זו ה-סדרה?

כי זה מפגש בין שתיים מקבוצות ההגנה הטובות בליגה (שארלוט נחשבת לטובה מכולן); בין שני מועמדים בולטים לתואר שחקן ההגנה של השנה (וואלאס והווארד); בין מטביענים כמו הווארד, וואלאס, טיירוס תומאס ואפילו קרטר שלא נס ליחו; ובין שניים ממוחות הכדורסל הטובים בליגה – או בהיסטוריית המשחק, במקרה של לארי בראון. בקיצור, סיכוי גבוה לסנסציה, מה שמביא אותנו אל ה...

ולתחזית:

הלב רוצה לראות את אורלנדו בשלבים המאוחרים, הראש אומר ששתי הקבוצות מעולות בהגנה אם כי אורלנדו גם נהדרת בהתקפה, אבל הביצים דורשות הימור אמיץ. במפגש האחרון בין שתי הקבוצות לפני כחודש, שארלוט ניצחה באורלנדו ועוד ללא וואלאס (שניים משלושת הניצחונות של אורלנדו היו הרחק באמצע נובמבר). המאץ'-אפים משחקים בעיקר לטובתה, במיוחד כשעל הקווים ניצב לארי בראון הממולח. במשחק שביעי הביתיות עשויה להכריע, אז אם כבר הימור נועז, שיהיה נועז עד הסוף: 2:4 לג'ורדנים. כן, קראתם נכון.

מאזן עונתי: 1:2 לאטלנטה

המאמנים בפלייאוף: מייק וודסון 11:7, סקוט סקיילס 20:15

איך אטלנטה תנצח?

לאטלנטה שתי נקודות תורפה בולטות, ולמילווקי אין את היכולת לפגוע בה באף אחת מהן. הבעיה הגדולה ביותר של ההוקס היא מתחת לסלים, וחוסר יכולתו של אל הורפורד להתמודד עם סנטרים מפלצתיים, ואכן עד לפני שבועיים היה למילווקי אס בשרוול בדמותו של אנדרו בוגוט שהפך לדוויט הווארד הלבן, אבל מאז בוגוט נפצע, ועם כל הכבוד לקורט תומאס, הוא ממש לא השחקן שישתלט על איזור הצבע של ההוקס. נקודת התורפה השניה של אטלנטה היא משחקים מול קבוצות שמשחקות מהר ופרוע ומוציאות את ההוקס השלווים מהמשחק המאוזן והמסודר - תכונה שעלתה לקבוצה מג'ורג'יה בסוויפ עונתי מול הניקס, והרבה קשיים מול קבוצות כמו הווריורס, פיניקס ודנבר. גם כאן, מילווקי ההגנתית של סקיילס היא האנטיתזה הגמורה לסגנון המשחק הזה. ההגנה המשובחת של הבאקס מתחילה קודם כל בלחץ הבלתי פוסק על הכדור שמפעילים ברנדון ג'נינגס ושות', ואטלנטה, עם צמד מובילי הכדור שלה היא אחת הקבוצות הפחות לחיצות בליגה. בקיצור – אפשר להגיד שאטלנטה קיבלה את המאץ' הנוח ביותר שיכלה לקבל.

איך מילווקי תנצח?

מילווקי היא ללא ספק הפתעת העונה של הליגה, וסקיילס הוא ללא ספק מאמן העונה של הליגה. למה אני אומר את זה? מפני שגם אם על פניו נראה שמילווקי נטולת בוגוט היא קבוצה שאין לה מה לחפש בפלייאוף, למעשה, גם בלעדיו הם ממשיכים להיראות לא רע בכלל. המוג'ו של מילווקי העונה זה משהו שבאמת קשה להסביר, ונראה שהבאקס יוכלו להמשיך ולנצח גם אם כל השחקנים יפצעו והחמישייה תכלול את לוק, רישאר, א, מבה ומוטה. אבל אם להיות רציניים, אז אותו המוג'ו של מילווקי מתחיל קודם כל בתלכיד ההגנתי המשובח שבנה סקיילס: ג'נינגס, סלמונס, דלפינו ומ'בה מוטה רצים כמו משוגעים וגורמים ליריבות להמון איבודי כדור. על מנת לנצח את אטלנטה תצטרך ההגנה הלוחצת של מילווקי להוציא מהכלים את ההתקפה המסודרת ביותר בליגה (ההוקס מובילים את הליגה ביחס אסיסטים-איבודים), ולגרום ליריבתה להפוך את המשחק לדו קרב שלשות בקו האחורי, על מנת לחשוף כמה שפחות את הקו הקדמי הפגיע. במקביל צריכה מילווקי להתפלל שקורט לתומאס נשאר עוד דלק במיכל, כי אחרת המפגש עם סמית' והורפורד עלול להיות מאוד לא נעים.

למה זו ה-סדרה?

אם נודה על האמת, אז כנראה שזו לא תהיה ה-סדרה של הפלייאוף, תהיה התוצאה אשר תהיה, אבל בניגוד למרבית הסדרות האחרות, זו הולכת להיות סדרה שבה קל יהיה להחזיק אצבעות לשני הצדדים ולהתמוגג מההצלחה של כל אחת מהן. אם אטלנטה תנצח היא תמשיך לחצי הגמר בתור האנדרדוג שאף אחד לא סופר אבל מת לספור, ואם מילווקי תנצח, היא הולכת להשלים את המהפך ממעמד הקבוצה הכי משעממת בליגה לאחת הסינדרלות היותר סימפטיות ואהודות של העשור האחרון.

ולתחזית:

עד כמה שאני מת לזרום כאן עם מילווקי, ותוך כדי הכתיבה של הטור הצלחתי לשכנע את עצמי שזה לא בשמיים, אטלנטה היא פשוט טו מאץ' עבורה, בטח שבעידן פוסט בוגוט. כפי שציינתי קודם, אטלנטה היא מאץ'-אפ רע מאד בשביל מילווקי, שתסתפק בנצחון במשחק השלישי ובהרבה מחמאות לקראת העונה הבאה. 1:4 לנצים.

מאזן בעונה הרגילה: 0:3 לבוסטון

המאמנים בפלייאוף: דוק ריברס 31:31 (אליפות אחת), אריק ספולסטורה 4:3

איך בוסטון תנצח?

ראשית, חשוב לציין כי הסלטיקס ניצחו את כל שלושת משחקיהם מול ההיט העונה, למרות 33.7 נקודות ב-50.7% מהשדה של דווין וויד, פלוס 8.7 אסיסטים ו-10.7 גיחות לעונשין. כך שלא בהכרח צריך – או ניתן – לעצור את פלאש על מנת לצאת עם היד על העליונה. למרות הקונספציה שלפיה רייג'ון רונדו הפך לשומר הטוב ביותר בקרב בוסטון, גופו הרזה מקשה עליו לשמור רכזים פיזיים, קל וחומר שעל וויד. מרקיז דניאלס הוא המועמד הטוב ביותר למשימה זו, וביתר הזמן מספיק שריי אלן ירדוף אחר הפלאש, בזמן שרונדו ונייט רובינסון יסייעו ללכוד אותו באזור קשת השלוש ולכפות עליו איבודים. הסיכון מינימלי – קרלוס ארויו קלע העונה 0.1 שלשות בממוצע למשחק, ומחליפו מריו צ'אלמרס ירד לאחוזים של 31.7%. בהתקפה, המאץ'-אפ שהכי משחק לטובת מיאמי הוא לכאורה גארנט מול ביזלי, אך העניין דו צדדי. עם יתרון הגובה לקייג'י והגנתו הלקויה של ביזלי, אין סיבה שגארנט יסתפק בזריקות ממרחק בלבד. בגדול, הסגל הדליל של מיאמי יאפשר לדוק ריברס להשתמש ברוטציה ארוכה, ובכך להשיג שלוש מטרות: 1) לשחוק את שחקני מיאמי בסגנון אינטנסיבי לאורך משחק שלם, שלא לדבר על הסדרה כולה; 2) לבחון מי משחקניו ערוך לרמת פלייאוף; 3) לצבור כוחות לקראת מפגש מול קליבלנד בסיבוב הבא.

איך מיאמי תנצח?

כאמור, לא עם וויד לבדו. אולי צ'אלמרס ייזכר בשלשת הניצחון שלו, שהביאה לקנזס את אליפות המכללות לפני שנתיים, ויתחיל לקלוע בהתאם, אבל בכושר הקליעה שהציג החודש (תצוגות של 2 מ- 8, ו-1 מ-6 משלוש) אולי עדיף שנתרכז במה שהקו הקדמי צריך לספק. מייקל ביזלי וג'רמיין אוניל חייבים להיות עקביים בקליעה ממרחק, ולא להסתפק רק בכך אלא גם להוריד כדור לרצפה מול שומריהם הכבדים – גארנט, פרקינס, ראשיד וגלן דייויס. ריווח המשחק מצידם יוביל לנתיבים פנויים בדרך לסל, בעיקר עבור פלאש. בסמול פורוורד, קוונטין ריצ'ארדסון נמצא בכושר קליעה מצוין - 2.2 שלשות ב- 41.3% מאז האולסטאר - והוא שומר טוב שבנוי מספיק חזק להגנה על פול פירס. גם הסווינגמן דורל רייט, עם 1.2 שלשות ב- 40% מאז האולסטאר, הוא שחקן ורסטילי, חזק ואתלטי, שנותן למיאמי סלאשר נוסף לצד וויד. הוא ויודוניס האסלם הם עיקר הספסל במיאמי, כלומר מעט, אך איכותי, כשהסחורה של האסלם כוללת מאבק עיקש על ריבאונדים בהתקפה – נקודת תורפה בבוסטון. במידה ומיאמי תעצור את הטריו המזדקן של הסלטיקס, אז מניעת נתיבי החדירה לסל מרונדו, ואפילו שמירה של וויד עליו בהרכב גבוה לצד רייט וריצ'ארדסון (אחרת אלן או דניאלס יתעללו בארויו וצ'אלמרס הגמדיים), הם צעדים שישיגו למיאמי ניצחון בסדרה.

למה זו ה-סדרה?

מדובר במפגש קלאסי בין קבוצה של איש אחד, לבין צוות קבוצתי. מיאמי מגיעה בכושר טוב, עם מאזן 8:20 מאז האולסטאר, בעוד שהסלטיקס לא יציבים בכלל אך ניצחו בחודש האחרון את דאלאס, דנבר וקליבלנד. זו הזדמנות טובה לבחון את בוסטון בפלייאוף - האם דינה כדין בוסטון של העונה הרגילה? במידה ולא, נזכה לחצי גמר מרתק מול קליבלנד. במידה וזו תהיה אותה גברת זקנה ללא שינוי אדרת, נאלץ להסתפק בלברון נגד וויד בשלב הבא.

ולתחזית:

הרבה מניצחונותיה של מיאמי בחודשיים האחרונים, באו מול קבוצות של 50% ומטה. המאזן בין הקבוצות בעונה הרגילה אומנם תקף לתחילת חודש פברואר, אבל מיאמי לא השתדרגה מאז באופן מהותי. בקיצור, נכון שזה לא אותו גארנט מפלייאוף 2008, אפילו לא אותם סלטיקס-נטולי-גארנט מפלייאוף 2009, אבל נראה לי שדווקא הפעם בוסטון לא תיגרר לשבעה משחקים בסיבוב הראשון – יש לה יותר מדי מה להוכיח, בעוד מיאמי נמצאת בדרך לפירוק, שככל הנראה יגיע בקיץ. במספרים זה יוצא 1:4 לבוסטון.