תיק תקשורת

סוף הרבע השני, הפועל ירושלים נמצאת חזק בתמונה מול מכבי תל אביב, ומקצה הספסל פיני גרשון שולף את יניב גרין. הנוכחים במלחה התקשו להאמין כשראו את גרין עולה על המגרש, אבל לפני ששפשפו את העיניים, יכלו "לנשום לרווחה": הסיפור של הסנטר נגמר אחרי 20 שניות וריבאונד בודד. סביר להניח שזאת הייתה הדרך של המאמן לענות לגרין לאחר הראיון השבוע. זאת, למרות שגרשון עצמו התעקש במסיבת העיתונאים בסיום המשחק כי ישתמש בגרין, והוא ישחק במכבי תל אביב כל עוד הקבוצה תזדקק לשירותיו.

דווקא על רקע המשבר בין גרין למכבי תל אביב, בולט מספר הדקות שקיבלו רביב לימונד וגיא פניני בליגת העל העונה. בסופו של דבר, שני השחקנים נמצאים בסיטואציה שונה. שיא הקריירה שלהם עדיין לפניהם, ועל מנת לקבל דקות משחק הם צריכים לשתוק ולעבוד קשה. בניגוד לגרין, שאפילו בימיו הטובים במכבי תל אביב לא היה שחקן חמישייה בליגה, פניני ולימונד נהנים מהחוק הרוסי. לזכותם ייאמר שהם הרוויחו את מקומם ביושר.

בסיום המשחק ירד גרין אל חדר ההלבשה עם חיוך, לאחר שהלך עם שאר השחקנים להודות לקהל שדחף את הצהובים במלחה. הבעה של אושר על הניצחון, או חיוך מריר על מצבו הלא נעים של גרין במערכת? לא ברור. מה שבטוח הוא שעד סיום העונה לא יהיה לשחקן הפנים הטוב ביותר מתוצרת כחול-לבן צ'אנס להראות את יכולתו. בקיץ הוא אולי יתייצב לנבחרת ישראל (כרגע, גם זה בספק) ובעונה הבאה יחפש בית חדש, אולי באירופה. אם גרין רוצה להיזכר כשחקן משמעותי בכדורסל הישראלי, הוא חייב לשנות את הזיכרון הקולקטיבי. הוא יצטרך לחזור להיות יניב גרין של הפועל תל אביב, ולא אותו שחקן שקופץ לצד הספסל במשך שלוש עונות. אפשרי?

כשחקן כדורסל, לא נעים לקרוא בבוקר משחק חשוב כתבה שלילית על היכולת המקצועית, בוודאי שלא על האופי שלך. יובל נעימי היה צריך לעמוד בסיטואציה הזאת לאור הכתבה שפורסמה עליו בעיתון "הארץ" בבוקר יום חמישי. נעימי הואשם בכתבה באנוכיות ובשליטה שיש לו על הפועל ירושלים בהיותו קרוב משפחה של היו"ר דני קליין. על המגרש, במשחק החשוב ביותר של העונה, קיבלנו יובל נעימי אחר. מלבד זריקה אחת מחוץ לקשת בשלב מכריע, נראה היה כאילו משהו כבה באחד השחקנים היותר אנרגטיים בכדורסל הישראלי.

כדי שהעונה של ירושלים לא תיזכר ככישלון, גיא גודס יהיה חייב לשלוף מהכיס את ספר הפסיכולוגיה ולנסות לנתק את נעימי מאותן האשמות שהפילו עליו באסיפה קבוצתית. בלי נעימי, הפועל ירושלים היא קבוצה שחסרה מנהיג יוצר עם קליעה מבחוץ. יוגב אוחיון איבד את הביטחון בקליעה וחוזר להסתמך על הכניסה לסל, פו ג'טר הוא מפציץ חמקן שלא ניתן לדעת האם יהיה שם במאני טיים וכך גם טרה סימונס. נעימי של תחילת העונה ניצח להפועל ירושלים שני משחקים שבלעדיהם הייתה נתקעת, ככל הנראה, על המקום החמישי. גודס יודע שאם יובל נעימי ייתן למה שאומרים עליו להשפיע, לא רק הכישרון שלו יתבזבז, הקבוצה שלו תיפגע בצורה קשה רגע לפני הפלייאוף.

לפני כשלושה חודשים פרסמנו כתבה העוסקת ברמת השיפוט בכדורסל הישראלי, בצל התפוצצות פרשת העלמת המיסים של סמי בכר. בתוך אותה כתבה הבאנו את "סיפור האהבה" שנוצר בין השופט משה ביטון למכבי חיפה, כחלק ממה שנראה כהתחשבנות של שופטים כנגד שחקנים ובעלי תפקידים שמעזים להתבטא נגדם. כזכור, עידו קוז'יקרו הטיל דופי במשה ביטון שלא בפניו, לאחר גמר גביע המדינה ונקנס. בחיפה ראו לאחר מכן את השיפוט של ביטון במשחקיהם כמגמתי וביקשו לפסול אותו מלשפוט בחצי גמר הפיינל פור. בקיץ התראיין השופט והודה שלא סלח לקוז'יקרו, אך באיגוד השופטים החליטו לעבור על העניין בשתיקה.

כשראו במכבי חיפה את שיבוץ השופטים לקראת המחזור הקרוב וגילו שביטון שובץ שוב לשפוט אותם, התסריט חלף להם בראש. בחיפה קיוו שלשופטים לא תהיה ההזדמנות להכריע את המשחק, אבל אי שריקה לעבירה ברורה במהלך האחרון של המשחק נתנה את הניצחון לאשקלון. בעקבות ההפסד השתולל מאמן חיפה אבי אשכנזי על הפרקט, אבל במסיבת העיתונאים נהג בצורה ג'נטלמנית יחסית ובחר לא לתקוף את ביטון.

כעת הגיעה העת של ביטון לנהוג בג'נטלמניות. כרגע, ממש לא משנה אם הטעות הייתה תמימה או שנבעה מחוסר תום לב. האחוז הקטן שגורם לאנשי חיפה לרטון, לתקשורת להרים גבה ולצופה לאבד אמון במשחק דורש מהלך. מאיגוד השופטים אין לצפות למהלך כזה, גם בגלל חוסר ההחלטיות העקבית שמאפיינת את התנהלותו. ביטון צריך לנהוג בהתאם למעמדו, כאחד השופטים הטובים בליגת העל, ולבקש לא לשפוט יותר את מכבי חיפה. כך אולי נוכל לחזור לראות את המשחק מבלי לחשוד בכשרים בכל שריקה.

שבוע שלם עסקו בהפועל עפולה ועירוני נהריה בשביתות וכספים ולא בכדורסל. במקום לדבר על שמירות אזוריות ולחץ על מובילי הכדור של הפועל חולון ומכבי ראשון לציון, דיברו על משכורות שלא נכנסות לבנק, נושים ויו"ר אחד של ארגון השחקנים שאיים להשבית את הקבוצות. למען האמת, הניצחונות של שתיהן לא הפתיעו יותר מדי. בראשון לציון ובחולון לא חשבו לרגע שהקבוצות הצפוניות לא יופיעו למשחק, והגדיר זאת טוב אחד מאנשי חולון: "ידענו שנהריה תבוא כמו דוב רעב. הם יקבלו את השכר, ויתפוצצו עלינו".

מי שאחראי לכל הפיאסקו הלא משעשע הזה הם אנשי בקרת התקציבים של איגוד הכדורסל. השבוע ניסו באיגוד להסביר שהם לא יכולים לאכוף את תשלום המשכורות. הבנתם? הגוף שאמור לאכוף את העמידה של הקבוצות בתקציבים לא מסוגל לעשות זאת. אנשי הבקרה צריכים להיות אלה שאחראים על תשלום השכר של השחקנים בקבוצות הללו, במיוחד לאור המצב הכלכלי. אך לא רק בנהריה ובעפולה המצב לא קל, לפחות עוד שלוש קבוצות בליגת העל נמצאות במצב דומה, בו השכר לא משולם באופן רציף וקבוע. ללא ספק, הבקרה צריכה להתערב ולדאוג לתשלום המשכורות. אך כנראה שכמו נהלים אחרים באיגוד הכדורסל, גם התפקיד הזה לא מחייב במעשים.

רגע לפני סיום העונה, קיבלנו את אחד המחזורים היותר מותחים של השנים האחרונות. לא פחות מארבעה משחקים הסתיימו בהפרש של סל, והניצחונות של עירוני נהריה על הפועל חולון ושל מכבי תל אביב על הפועל ירושלים לווו במאבקים צמודים. רק שתי קבוצות, מכבי תל אביב ועירוני אשקלון, תגענה אל המחזור האחרון כשאין להן על מה לשחק. מכבי תל אביב תסיים את העונה ראשונה, אשקלון שישית. בהחלט ראוי לציון.

המחזור הבא, שבו כל המשחקים ייערכו בשעה אחידה, יקבע את כל מאבקי הפלייאוף, שכן אף משחק לא נקבע עדיין בוודאות. מכבי חיפה והפועל ירושלים ייאבקו ברוממה, במפגש שהמנצחת בו תסיים שנייה והמפסידה רביעית או חמישית. עירוני נהריה תוכל לרשום הפתעה גדולה כשתתארח בהרצליה אצל בני השרון, ואם תנצח תעפיל על חשבונה לפלייאוף העליון. בתחתית, עירוני רמת גן תגיע לאולם הפחים במטרה להוריד את הפועל חולון למקום האחרון. גלבוע/גליל והפועל עפולה יפגשו בדרבי העמק, כשכל אחת מהן מגיעה עם מטרה שונה.

אז נכון שבמשך לא מעט מחזורים סבלנו מרמה לא גבוהה במיוחד ומליגה שלפעמים נראתה סתמית לפני הפלייאוף. בסופו של דבר, גם בלי קיזוז, נקבל מתח גדול עד השנייה האחרונה של העונה הסדירה.