וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קונטנדריות או פריטנדריות?

להוציא את קליבלנד והלייקרס, יש עוד כמה קבוצות שרואות עצמן מועמדות לטבעת. כותבי וואלה! ספורט מתווכחים האם הן מסוגלות

דנבר

אסף רביץ: קונטנדרית

לפני חודש זאת לא הייתה בכלל שאלה: הנאגטס נראו נהדר, ניצחו את הגדולות ושידרו שהם מוכנים ללכת עד הסוף הפעם. אבל מאז הפציעה של קניון מרטין משהו לא דופק כמו שצריך בקבוצה, כאשר גם לבעיות הרפואיות של ג'ורג' קארל בוודאי יש בכך חלק. למרות שקיי-מארט חזר, דנבר המשיכה להיראות לא טוב ונפלה עד למקום הרביעי במערב. ובכל זאת, לא כדאי לזלזל בה. דנבר היא קבוצה המונהגת בידי אחד משחקני הפלייאוף הגדולים של העשור הקודם שכבר הוביל קבוצה לאליפות משום מקום, הסגל שלה הוא מהמוכשרים בליגה והאתלטי ביניהם. אם קיי-מארט יחזור לעצמו והנאגטס יתאפסו ולא ייפלו למלכודת מוקדמת, הם עשויים להיות היחידים שיהיו מסוגלים להסתכל גם ללייקרס וגם לקליבלנד בעיניים בלי למצמץ.

מתי ברסקי: קונטנדרית

הכל תלוי בבריאות, ראשית כל של ג'ורג' קארל המאמן. מלבד הפן המקצועי, חזרתו לקווים תשמש כזריקת מוטיבציה נוספת לקבוצה שכבר כעת מאוד מאמינה בעצמה. הנאגטס לא השתנו בהרבה מאז הדחתם מגמר המערב אשתקד, אבל נראה כי העפלתם לשם היא שגרמה לשינוי הגדול. הם ניצחו כל קבוצת צמרת העונה, כולל מאזני 1:3 מול הלייקרס ו-0:2 מול קליבלנד. ארון אפללו מהווה לצרכיהם שדרוג בחמישייה לעומת דאנטיי ג'ונס, מאחר והוא שומר עדיף וקלעי שלשות יציב. טיי לאוסון הוא אמנם רוקי אבל כזה שהתנסה במעמד גמר המכללות ויצא מנצח, ומדובר ברכז שמוסיף מימד של משחק מהיר אך מבוקר ויעיל מהספסל. איתו, עם ג'יי אר סמית וכריס אנדרסן, יש לדנבר את רוטציית-שמונת-שחקנים הטובה בליגה, אם כולם בריאים כמובן. אז נכון, לנאגטס גם יש נטייה לבצע שטויות מדי פעם (ע"ע הוצאות חוץ), אבל גם את הלוקסוס של שני שחקני קלאץ' מצויינים – מלו ובילאפס. בנוסף, לאור הפאזה הבעייתית שהלייקרס שרויים בה, התמודדות מולם כבר בחצי גמר המערב עשויה, באופן אירוני, לשחק דווקא לטובת דנבר.

עומר דיקמן: פריטנדרית

נכון לעכשיו נראים הנאגטס כמו משהו שלא הייתם טורחים לנגב בו את נעליכם לאחר יום עבודה בנקיון תאי הצצה של מועדון כושל באיזור הבורסה. בשבועיים האחרונים הובסה דנבר בצורה משפילה ע"י כל הקבוצות הבאות: פיניקס, דאלאס, סן אנטוניו, בוסטון ואורלנדו, וסביר להניח שעל מנת לזכות באליפות יצטרכו אנתוני וחבורתו לנצח לפחות שתיים מהן. אבל בואו נתעלם לרגע מהמשבר שעובר על הקבוצה בתזמון הכי גרוע בעולם וניזכר שבחלקים נרחבים של העונה נראתה דנבר כמו קונטנדרית לכל דבר ועניין, שהיא מונהגת ע"י ווינר מוכח ולצידו שחקן בעל יכולות קלאץ' יוצאות דופן, שהסגל שלה מורכב ברובו משחקים ותיקים ומנוסים כמו מרטין וננה, ומעל הכל, שהיא בנויה טוב יותר מכל קבוצה במערב כדי לעבור את המכשול שנקרא הלייקרס, אותה תפגוש דנבר בחצי הגמר (אם וכאשר, כמובן). מפגש טעון מול האלופה הוא בדיוק זריקת המרץ אותה צריכים הנאגטס כדי לזכור שעד לפני שבועיים רובנו החשבנו אותם לקבוצה הרביעית בטיבה בליגה. דנבר מחוברת ביכולת של לפני חודשיים היא אחת הבודדות בליגה שלא הייתי פוסל אפילו בסדרה מול הקאבס. למרבה הצער, קולורדו אינה משופעת במכונות זמן.

יוטה

אסף רביץ: פריטנדרית

שום דבר מהותי לא השתנה ביוטה. זו עדיין אותה קבוצה שבקושי עשתה קולות של פייט נגד הקונטנדרית הראשונה שפגשה בכל אחת מהשנים האחרונות. המורמונים אף לא פתרו את הבעיות שמונעות מהם להפוך לקבוצת פלייאוף מאיימת: אין להם סטופר ראוי, אין להם מספיק קלעים שירווחו את המשחק והם שולחים את היריבות המון פעמים לקו העונשין. למרות שיוטה שיפרה באופן משמעותי את הגנת הפנים, זה לא יספיק מול השחקנים הטובים בעולם. בלי לזלזל בחבורה המוכשרת והמאומנת הזאת, זו אחת הקבוצות היותר נוחות לסדרה של הטוב מ-7 מבין השמונה במערב.

מתי ברסקי: פריטנדרית

לאט אך יציב, הג'אז השתחלו לצמרת המערב והם סוס שחור שממעטים לדבר עליו. חצי מהפסדיהם הגיעו מפתיחת העונה ועד סוף דצמבר, אז מאזנם היה 14:18. לאורך העונה, הקבוצה בעיקר ירדה מנכסיה במקום להתחזק – טריידים על הרוקי אריק מיינור והגארד הפותח רוני ברואר בתמורה לכלום פגעו בעומק הרוטציה. גם קירילנקו הפגין סימני התאוששות, שב להיפצע והוא בספק לסיבוב הראשון. חוץ מהיציבות של הצמד דרון-בוזר, ומילסאפ הנפלא כשחקן שישי, ניתן לסמן שני שדרוגים משמעותיים לקבוצה: ווסלי מתיוס וסי ג'יי מיילס (בדיוק, מי?) שפותחים בחמישייה ולא מנסים לבצע יותר ממה שסלואן דורש – קליעה משלוש ושמירת חוץ. גם היכולת הבלתי מוסברת של מהמט אוקור לספק 1.5 חסימות למשחק מאז האולסטאר (יותר ממה שהוא ובוזר נהגו לחסום ביחד), מפתיעה גם כן. אך למרות שמדובר בשתיים מחולשותיה הבולטות של יוטה בשנים האחרונות שהשתפרו, אני עדיין חושב שחסר להם גם סקורר מבחוץ וגם סטופר ראוי באמת מול כאלה סקוררים - בריאנט במיוחד חוגג עליהם בשנים האחרונות.

עירו מוניץ: פריטנדרית

כולנו נוטים להנציח דפוסי חשיבה שהורגלנו בהם, ולא פשוט להשתחרר מתפיסות קודמות, בייחוד כשמדברים על קבוצת כדורסל שמתבססת על אותו סגנון ואותה שיטה כבר מעל 20 שנה, שלא לדבר על אותו אדם על הקווים. אבל למרות חיבתי לאדון סלואן ולעבודה העצומה שהוא עושה, ולמרות ששוב הצליח להעמיד את אחת הקבוצות המאומנות והמדויקות בליגה, בשני צידי המגרש, אני לא מצליח לשים את האצבע על סיבה טובה מספיק כדי להאמין שיוטה הנוכחית תוכל לעבור את לוס אנג'לס בסידרת פלייאוף, דבר שלא הצליח לעשות סגל זהה כמעט לחלוטין בכל אחת משתי העונות האחרונות. שלושה הפסדים ללייקרס העונה, בפעם ממוצע של 18 נקודות (לעומת ניצחון אחד, בבית, כשקובי בראיינט סוחב שפעת), לא יגרמו לאיש לחשוב אחרת.

אורלנדו

אסף רביץ: קונטנדרית

למרות הפתיחה הצולעת, המג'יק מגיעים לפוסט סיזן בכושר טוב, במעמד של אחת הקבוצות החזקות בליגה ועם דוויט הווארד בשיאו. אם בשנה שעברה סטן ואן גנדי הצליח להביא את השחקנים שלו לשיא ברגעים הנכונים, אין סיבה שהוא לא יעשה זאת שוב. אמנם הפעם לא יהיה הידו טורקוגלו, שהיה שחקן מפתח בקמפיין הקודם, אבל מה שיש לאורלנדו להציע במקומו בהחלט מרשים: וינס קרטר שנראה לא רע בחצי השני של העונה, ג'אמיר נלסון שסוג של חזר לעצמו ויהיה פקטור משמעותי במאני טיים, עומק שאין לאף קבוצה בפלייאוף בזכות מאט בארנס, מייקל פייטרוס, ג'יי ג'יי רדיק, ברנדון באס, מרצ'ין גורטאט, ריאן אנדרסון וג'ייסון וויליאמס, ולא פחות חשוב מהכל - שנה של נסיון שהם צברו בקיץ שעבר.

עירו מוניץ: פריטנדרית

קשה להתייחס לאלופת המזרח המכהנת, שהתחזקה אפילו יותר בקיץ האחרון וניצחה 59 משחקים העונה - בדיוק כמו בעונה שעברה - כאל 'פריטנדרית', אבל אם 'קונטנדרית' משמעותה קבוצה עם סיכויים אמיתיים להיאבק על התואר הגדול, אז במזרח יש העונה רק אחת כזו, ואין ברירה אלא לקרוא לכל השאר פריטנדריות. עם כל הדיבורים על כמה שהמערב עמוק וחזק, לאורלנדו היה סיכוי טוב יותר לצאת השנה מהמערב מאשר לעבור את קליבלנד, קבוצה שטיפלה ביסודיות בכל אלמנט שהביא לאורלנדו את אליפות המזרח בשנה שעברה, ומגיעה לפלייאוף עם מוטיבציית שיא ויתרון ביתיות.

עומר דיקמן: קונטדרית

נתחיל דווקא בבשורה המבאסת (מבחינת המג'יק כמובן): בפלייאוף הקרוב לא הולכת להיות לנו רשימה ארוכה של קונטנדריות, למעשה ניתן לכתוב את הרשימה כולה על גרגר אורז לא גדול במיוחד משום שהיא כוללת 7 אותיות בלבד. בבדידות מזהרת בפסגה, סגל נוצץ ועמוס כשרון מאי פעם, ומאזן אימתני מול קבוצות הצמרת האחרות, קליבלנד קאבלירס הם סוף כל סוף הפייבוריטים הבלתי מעורערים לקחת אליפות, עד כדי כך שכל קבוצה אחרת שתיקח אליפות תיחשב מבחינתי להפתעה לכל דבר ועניין. הבשורה המשמחת (שוב מבחינת המג'יק), היא שבהמשך הרשימה, אי שם למטה, מופיעים עוד שני שמות בכתב קטן ומטושטש. אחד השמות האלה הוא אורלנדו מג'יק. יתרון הביתיות והמאץ'-אפ הנוח והצפוי מול ההוקס בחצי הגמר אמור לסלול את דרכה של אורלנדו לגמר המזרח, ושם, במידה והווארד ייזכר עד כמה הוא רוצה להשפיל את שאק, ובמידה ווינס יבין שנפלה בחיקו הזדמנות פז להפוך את הקריירה שלו על פיה, ובמידה ואליצור לברון תחטוף פלאשבקים לא צפויים לשנה שעברה ותחזור לשחק 1 על 5, אז אולי תוכל הקבוצה הבאמת מצוינת הזו לרשום לעצמה אליפות ראשונה. נשמע קלוש? תהיו בטוחים שיש 13 קבוצות בפלייאוף שהיו משלמות הרבה מאוד בשביל הקלישות הזו.

sheen-shitof

עם הנחה בלעדית

השיער נושר? מכשיר הפלא האמריקאי ישים לזה סוף במהירות

בשיתוף HairMax

דאלאס

מתי ברסקי: קונטנדרית

קיד ונוביצקי בכושר נהדר ויובילו את הקבוצה בקלאץ', קארון באטלר אמור להיות עקבי יותר מג'וש הווארד בשנים קודמות, ג'ייסון טרי הוא עדיין שחקן שישי קטלני, צמד הלטינים – אדוארדו נאהרה וג'י ג'יי בראה – יספקו הגנה ושינויי מומנטום מהספסל, ברנדון הייווד ואריק דאמפיר ישמרו על הרחבה 48 דקות למשחק ושון מריון הוא הגלו-גאי בשמירה הקבוצתית. למשימות הגנה מיוחדות, הרוקי המוכשר רודריג בובואה מספיק ארוך ואתלטי להתמודדות עם רכזים גדולים פיזית, ואילו הסטופר דשון סטיבנסון שמר מצוין את קובי בריאנט בהתמודדות האחרונה מול הלייקרס. ריק קרלייל הוא אמנם מאמן די מקובע בהתקפה, אבל עם קיד ונוביצקי אין הרבה צורך באלתורים. מאזן המאבס בבית ובחוץ כמעט זהה, אז יתרון הביתיות עבורם פחות קריטי ביחס לכך שהם יפגשו את דנבר או הלייקרס רק בגמר המערב. הדרך לשם אמנם לא תהיה קלה, אבל המאבס בכל זאת פייבוריטים עד אז, ויוכלו לשמר את המומנטום החיובי שבו הם נמצאים לאחרונה.

עומר דיקמן: פריטנדרית

קשה להתעלם מהעובדה שנכון להיום, דאלאס היא הקבוצה שנראית בכושר הטוב ביותר בקונפרנס המערבי. הפציעות של קובי ושל ביינום הופכות את הלייקרס למשוכה שלפחות על הנייר אפשר לעבור, וסיום העונה המבאס של דנבר יוצר את הרושם שדאלאס נמצאת ביתרון איכותי גם על מי שהיתה אמורה להיות היריבה העיקרית שלה על הזכות להיאבק באלופה מלוס אנג'לס בגמר המערב. אבל דווקא בגלל שאני כ"כ רוצה לראות את נוביצקיד חוגגים עם השמפניות קשה לי להתעלם מהפלאשבקים הקשים לגמר 2006 ולמאץ' אפ הארור מול הווריורס ב-2007 ולהיות סקפטי מאד לגבי יכולתה של הקבוצה מוכת הגורל הזו להתעלות ברגעי האמת. אז נכון, הסיכוי שדאלאס תצא מהמערב נראה פתאום כמו משהו שקשה לבטלו על הסף, אבל צריך להיות סופר אופטימיסט או לחלופין חולה רוח כדי להמר על המאבריקס בסדרת הטוב מ-7 מול קליבלנד או אפילו מול אורלנדו.

עירו מוניץ: קונטנדרית

כתמיד בשנים האחרונות, דאלאס עמוסה בכלי נשק, אבל עם השלישייה דאמפיר-הייווד-נהארה, למאבריקס יש גם כעת את אחד הקווים הקדמיים הפיזיים במערב, והרוטציה בקו האחורי, ובייחוד ההשתלבות של הרוקי הצרפתי רודריג בובואה, מאפשרת לריק קרלייל מענה למאץ'-אפים שבעבר עשו למאבס סיוטים. דאלאס בעלת המאזן הטוב במערב מול קבוצות שמעל 50%, והיא מגיעה לפוסט-סיזן לאחר שניצחה 23 מ-29 משחקיה האחרונים - יותר מכל אחת אחרת במערב. יתרה מכך, דירק נוביצקי וג'ייסון קיד שיכללו העונה את יכולת הקלאץ' לרמות שהמאבס מעולם לא היו בהן, ואם מישהו עדיין מטיל ספק באופי של החבורה הזו ברגעי האמת, קבלו את הנתון הבא – לדאלאס מאזן 2:9, הטוב בליגה כולה, במשחקים שהסתיימו בפער של 3 נקודות או פחות. מארק קיובן הבלתי נלאה ממשיך להישען על חלון ההזדמנויות ולהחזיק אותו פתוח עבור החבר'ה שלו, שנה אחרי שנה, מזה כעשור. אם יש 'מגיע' בכדורסל, קיובן הרוויח את הזכות הזו לא פחות מאף אחד אחר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully