שנת בצורת

"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה... והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עליכם"

(שמות פרק י"ב, י"ב-י"ג)

ב-7 באוגוסט 2010 יהיו עיני חובבי הפוטבול נשואות לקנטון אוהיו, לטקס השנתי של היכל התהילה. היסטוריה תיעשה על הדשא המטופח באצטדיון פוסט, כאשר מלך הריצה ומלך התפיסה של כל הזמנים ייכנסו יחד למועדון האקסקלוסיבי ביותר בעולם הספורט האמריקני. השניים, כוכבי ההתקפה הדומיננטיים ביותר של שתי שושלות אגדיות, אמיט סמית' וג'רי רייס, יוסיפו כמויות מסחריות של אבק כוכבים לטקס.

אבל ההיסטוריה תתגלם גם בדמותו של צמד שונה במקצת: החבר הצעיר ביותר (אותו אמיט סמית') והחבר המבוגר ביותר (דיק לבו) במחזור החדש. השניים יהפכו לחוליות חדשות בשרשרת ייחודית: שרשרת מחזורי הדראפט של ליגת הפוטבול הבכירה.

עם כניסתם של סמית' ולבו להיכל ייווצר רצף כמעט מושלם של ייצוג למחזורי הדראפט מראשיתו (1936) ועד שנת 1990: סמית' יהיה החבר הראשון שנבחר בדראפט בשנות התשעים; לבו יהיה החבר הראשון מדראפט 1959 האפור.

עם בחירתו של סמית', אם כן, ניתן במבט אחד לסקור מ-1990 לאחור את מחזורי הדראפט כסדרם, ולגלות עובדה מעניינת: רק שני מחזורים אינם מיוצגים עדיין בהיכל. אחד מהם, מחזור 43', כבר נשכח כמעט מלב בערפילי מלחמת העולם השניה, שקיצצה ללא רחם בשורות המכללות וכתוצאה מכך במבחר שעמד לרשות קבוצות הליגה. השני ארע ממש אתמול במונחים היסטוריים: מחזור 86', שיצא לדרכו חודשים ספורים לאחר ההצגה הגדולה של הגנת ה-46 בסופרבול XX.

השנים האחרונות מילאו את שורות ההיכל בשחקנים שהחלו דרכם בשנות השמונים, העשור המלא הראשון של עידן המסירה, במהלכו החלו חובבי הספורט בישראל להתוודע במקצת לענף הזר והמוזר. מחזורי הדראפט של התקופה קיבלו ייצוג משמעותי (81', 83' המפורסם) או נקודתי (87'). גם השנה לא קופחו כוכבי התקופה, כאשר בנוסף לרייס (מחזור 85') הצטרפו שני נציגים של מחזור 81' – ריקי ג'קסון וראס גרים. אבל כעת, עם הגעתו של סמית', ונוכח כניסתם הקרובה של הרצים הצעירים ממנו, בטיס (מחזור 93'), פולק (94') ומרטין (95') – שכולם יהיו כשירים לבחירה בשנה הבאה – יעבור הדגש ללא ספק לשחקני שנות התשעים. כמו שקרה לשחקנים רבים לפניהם, יתחילו כוכבי שנות השמונים תהליך ארוך של שקיעה במעמקי הזיכרון, עד ש"ועדת הוותיקים" תהפוך לסיכוי היחיד שלהם להיכנס להיכל.

בחירתו של סמית' מבשרת על סופו של עידן בהיכל – ומחזור 86', כאמור, נשאר בינתיים בחוץ.

היובש המוחלט עד כה בשורות המחזור בולט במיוחד על רקע השפע בשני מחזורים מאוחרים יותר – 88' ו-89', שכבר הספיקו להכניס כל אחד שלושה נציגים להיכל (ועוד ידם נטויה, כמובן). השחקן האחרון מהמחזור המקופח פרש מהליגה לאחר עונת 2005, אך המסה העיקרית של השחקנים הבכירים כשירה לבחירה כבר קרוב לעשור. ובכל זאת – נשיאים ורוח וגשם אין.

לקראת הדראפט הקרוב, ועם עין אחת על הרגע הגדול של אמיט סמית' באוגוסט, ננסה להבין כיצד "זכתה" דווקא שנת 86' להיות זו שבוחרי ההיכל פוסחים עליה שוב ושוב. של מי היה הדם על המשקוף? מה היה במחזור המסוים הזה שהפך אותו ל"מקולל"? כיצד התבטאה ה"קללה" על המגרש? וכרגיל – האם יש אור בקצה המנהרה?

את הציטוט שבכותרת תרם לנו האחד והיחיד, יוגי ברה. אבל שנים רבות לפניו ניסח זאת בצורה רהוטה יותר גדול הבלשים, שרלוק הולמס. כפי שלימד אותנו הולמס, על מנת לפענח כל תעלומה יש תחילה להתבונן. התבוננות חודרת בדראפט 86' עשויה לתת לנו את התשובה. במבט חטוף קשה לראות שוני מהותי בין הסיבוב הראשון ב-86' לבין סיבוב ראשון בכל דראפט אחר באותה תקופה: רץ כוכב שנבחר ראשון, ק"ב בטופ-5, רצים ושחקני קו לרוב (שישה תאקלים התקפיים), כמה תופסים לקישוט, אפס שחקני סקנדרי וליינבקר אחד לרפואה.

אך בשלב זה אנו צפויים לספוג מקלחת צוננים משרלוק הקפדן, שיסביר לנו שכרגיל, החמצנו את הפרט הבסיסי והחשוב ביותר: לא הבטנו בטור המספרים שלצד שמות הקבוצות. אילו טרחנו לעשות זאת היינו מגלים שהסיבוב הראשון מסתיים בבחירה מס' 27. והרי בשנת 86' (כמו בכל התקופה שבין 76' ל-94') היו בליגה 28 קבוצות – לאן נעלמה בחירה אחת?

לאחר שגילינו את ההבדל הנראה לעין בין מחזור 86' לאחרים, עלינו לחקור את מקורו. כמו כל דראפט, גם דראפט 86' היווה ייצוג של מורשת העבר הקרוב, וליתר דיוק – עונת 85'. כמו היום, סדר הבחירות נקבע לפי הישגי הקבוצות בעונה הקודמת, בתוספת עסקאות. עיון בטבלאות עונת 85' יגלה מייד כי שתי קבוצות חלקו ביניהן את המאזן הגרוע בליגה (14:2) – בפאלו נטולת הק"ב וטמפה נטולת השחקנים, האצטדיון, הקהל, התקווה... ואפשר להמשיך את הרשימה.

אולם סקירה חוזרת של סדר הבחירות מגלה עובדה מוזרה: בעוד שטמפה מופיעה, כצפוי אולי, במקום הראשון – בפאלו אינה מופיעה במקום השני. למעשה, הקבוצה השותפה במאזן הגרוע ביותר בליגה לא קיבלה שום בחירה בסיבוב הראשון! היא בחרה אמנם במס' 16 ומס' 20, אולם קיבלה את הבחירות בעסקאות עם קליבלנד ודאלאס...

האם מדובר בעוד גילוי לוזריות של החשודים הרגילים מבפאלו? כיצד החמיצו את ההזדמנות לבחור שוב בצמרת הסיבוב הראשון, רק שנה לאחר שבחרו במס' 1 את גדול שחקניהם בכל הזמנים (ברוס סמית')? שוב יזכיר לנו הולמס, כי המפתח לכל פשע בהווה מסתתר בחקר העבר; לשם מענה לשאלה זו עלינו לחזור שנה לאחור, ולגלות את החטא הקדמון המסתתר בדראפט 85'.. אז לבש את המעיל, ווטסון, ואל תשכח את האקדח - The game is afoot!

החשוד העיקרי באחריות לגורלו המר של מחזור 86', ברנרד "ברני" קוסאר, נולד בעיר יאנגסטאון שעל גבול אוהיו ופנסילבניה בשנת 1963. כמו רבים מתושבי אוהיו, קוסאר נולד למשפחה ממוצא סלאבי. וכמו רובם המוחלט של תושבי אוהיו, ובעיקר חלקה הצפוני, היה אוהד מושבע של קליבלנד בראונס מרגע שעמד על דעתו.

קוסאר הצטיין כק"ב בתיכון מקומי ונבחר לאול-אמריקן בסיום לימודיו. המכללות לא אחרו להתדפק על דלתו, והוא בחר במיאמי של המאמן הצעיר והבלתי שגרתי ג'ימי ג'ונסון, קבוצה שהייתה בדרכה למעלה ומשכה אליה כישרונות מכל רחבי היבשת. לאחר עונת רוקי על הספסל ב-82', השתלט קוסאר על המקום בהרכב מיאמי בעונתו השנייה – ולא הביט לאחור. הוא הצעיד אותה למאזן 1:11, לניצחון היסטורי באורנג' בול על המכונה המשומנת והבלתי מנוצחת מנברסקה, ולאליפות הראשונה בתולדותיה. לפתע פתאום הביטה "האחות הקטנה" של מדינת אור השמש מלמעלה על האימפריות המבוססות של פלורידה ופלורידה סטייט. קוסאר לא הרפה גם בעונתו השלישית, וקבע שיאי מסירה קבוצתיים (יארדים וט"ד). הפעם לא שחזר את הזכייה באליפות, בין היתר בגלל מסירת ה"הייל מרי" המטורפת של דאג פלוטי "הגמד", שהקנתה לבוסטון קולג' ניצחון 45:47 על מיאמי, למרות כ-450 יארד במסירה של קוסאר.

ההפסד הזה לא האפיל על הישגיו יוצאי הדופן של קוסאר, שנבחר לאול-אמריקן (הרכב שני), ועם התקרבותו של דראפט 85' ברור היה שמניותיו במצב של "קונים בלבד". קבוצות הליגה הבכירה והמתחרה המקרטעת, USFL, הציפו את הסוכן ג'ון גלטקה (כפי ששמו מרמז, עוד בן אוהיו ממוצא סלאבי) בפניות ותחינות. אבל קוסאר חשב רק על דבר אחד: להיות הק"ב הפותח של קליבלנד בראונס, להיכנס לנעליו העצומות של אוטו גרהאם, ולהחזיר לקליבלנד את האליפות לאחר 20 שנות בצורת.

בפאלו בילס החזיקו בבחירה מס' 1 בדראפט, אך למעשה הוציאו עצמם מהתחרות שבועות רבים קודם לכן, כאשר הודיעו שיבחרו בברוס סמית', האנד של וירג'יניה טק. זמן רב לפני הדראפט כבר דאג המנכ"ל החדש והצעיר, ביל פוליאן, להחתים את הכוכב העתידי על חוזה ארוך טווח בקבוצה. לכן עבר הפוקוס לבחירה מס' 2, בה החזיקה יוסטון.

מייד עם סיום עונת פוטבול המכללות, בינואר 85', החלו שמועות לפיהן יוותר קוסאר על הזמן שנותר לו במיאמי (שנה או שנתיים) ויעמיד עצמו לבחירה בדראפט הקרוב. ב-15 במרץ שם קוסאר עצמו קץ לספקולציות כשכינס מסיבת עיתונאים והודיע שתי הודעות: ראשית – כי אכן יסיים את קריירת המכללות וייכנס לדראפט; ושנית – שהוא מעוניין לשחק בקליבלנד. מסיבת העתונאים לא הייתה הצעד הרשמי הנדרש לשם כניסה לדראפט של שחקן שטרם סיים את לימודיו. שחקן כזה היה חייב להגיש טפסים מסוימים להנהלת הליגה ולהציג אישורים מהמכללה. המועד האחרון להגשה היה ידוע – 15 באפריל 85', 15 יום לפני הדראפט.

כאן החל הסקנדל הגדול בתולדות הדראפט – שאיים לערער את הבסיס לעצם קיומו.

ב-9 באפריל, ששה ימים לפני הדד-ליין, הגיע מייק לין, מנכ"ל מינסוטה, לעסקה עם יוסטון: שתי בחירות דראפט של הווייקינגס תמורת הבחירה מס' 2. היה ברור כי מינסוטה, שחיפשה מאז עונת 79' יורש אמיתי לפראן טרקנטון, תנצל את הבחירה כדי להשיג את קוסאר, מה שיביא אותו למטרודום החדש והנוצץ במקום ל"טעות לחוף האגם" הישן והרעוע. אבל קליבלנד לא קפאה על השמרים: הבעלים ארט מודל התערב, והבראונס הגיעו לעסקה גדולה בהרבה עם בפאלו. הם העבירו לבילס ארבע בחירות דראפט, כולל הסיבוב הראשון ב-85' ו-86', תמורת הבחירה מס' 1 של בפאלו בדראפט... 86'!

בשלב זה מאבד ד"ר ווטסון את הכיוון. במה לעזאזל תועיל לקליבלנד הבחירה מס' 1 בשנה הבאה? כיצד תמנע את חטיפתו של קוסאר על ידי הוויקינגים האכזריים?

התשובה לכך, ווטסון היקר, טמונה בצמד מילות הקסם – לא, לא "אברה קדברה", אלא "הדראפט המשלים".

בפאלו, כקבוצה בעלת המאזן הגרוע ביותר בעונת 84', החזיקה בבחירה מס' 1 לא רק בדראפט הרגיל, אלא גם בדראפט המשלים, שנועד להיערך בחודש יוני ולכלול שחקנים שלא היו כשירים לדראפט הרגיל, כמו גם שחקנים מליגות מקצועניות אחרות. החשיבות של הבחירה בדראפט המשלים הייתה מכוח היותה בחירה חלופית – על מנת למנוע מקבוצה להשתמש בשתי בחירות מס' 1 באותה עונה ואז לקבל (תיאורטית) בחירה מס' 1 כעבור עונה, נדרשו הקבוצות להכריע בין הבחירה בדראפט המשלים לבין הבחירה בדראפט הרגיל הבא. מכאן, שקבלת הבחירה מס' 1 של בפאלו בעונת 86' העניקה למעשה לקליבלנד את הבחירה מס' 1 בדראפט המשלים של עונת 85'.

הוויקינגים הם אולי רוצחים צמאי דם וברבריים האוהבים לבצע מעשי זוועה – אונס, ביזה, טרוואריס ג'קסון כק"ב פותח – אבל טיפשים הם לא. מייק לין וסוללת עורכי דינו הבינו מהר מאד לאן נושבת הרוח: כל שהיה על קוסאר הצעיר לעשות הוא "לשכוח" להגיש את המסמכים להנהלת הליגה, לחסום עצמו מהדראפט הרגיל, להגיש את המסמכים לאחר הדד-ליין, להיכנס לדראפט המשלים – ולהיבחר ע"ל ידי קליבלנד האהובה עליו.

לין כינס מסיבת עיתונאים משלו והאשים את קוסאר והבראונס בקונספירציה שמטרתה להתחמק למעשה מעקרון היסוד של שיטת הדראפט – הגישה ההוגנת של הקבוצות לשחקני המכללות לפי דירוגן בעונה הקודמת. הוא טען גם שמסיבת העיתונאים של קוסאר ב-15 במרץ הייתה למעשה הודעה על כניסה לדראפט הרגיל, והוסיף שעצם שכירתו של הסוכן פסלה את השחקן מחזרה למכללות, ולכן חייבה מעבר מיידי למקצוענים.

יוסטון, שהייתה בעלת הבחירה המקורית וממש לא רצתה לוותר על שתי הבחירות שקיבלה תמורתה ממינסוטה, הודיעה מצדה כי אם תאפשר הליגה לקוסאר לדלג על הדראפט הרגיל, היא תתבע את הליגה. גלטקה מיהר להודיע כי אם יחויב קוסאר להשתתף בדראפט הרגיל, הוא יתבע את הליגה.

(הגולשים שנולדו אחרי 1975 מתבקשים לדלג על המשפט הבא מחוסר רלבנטיות):

אח, האייטיז, האייטיז...

בשלב זה הבין הקומישינר הכל יכול פיט רוזל, כי אמינות הליגה מונחת על הכף והחליט להתערב. הוא הודיע כי באופן חריג יוארך המועד האחרון להגשת המסמכים לגבי קוסאר בלבד (!), וכינס פגישה במשרדו בניו יורק למחרת היום, ב-16 באפריל. אפשר רק לדמיין את האווירה בפגישה, שכללה את הקומישינר עצמו, את קוסאר וסוכנו, את מודל, פוליאן, לין ומנכ"ל יוסטון, לאד הרצג. לאחר ששמע את כל הטענות (והקללות), הודיע רוזל שיאריך את המועד האחרון עד למתן החלטתו. ב-23 באפריל כינס הקומישינר מסיבת עיתונאים משלו, והכריז כי מאחר שקוסאר טרם סיים את לימודיו, החליט להשאיר את הבחירה בידיו, אך הוא מתיר למינסוטה, בצעד חריג נוסף, להיפגש עם קוסאר ולנסות לשכנע אותו להיכנס לדראפט הרגיל – אך ללא החתמתו על חוזה.

מינסוטה ויוסטון רטנו, אך נאלצו לקבל את החלטתו של רוזל. בעלי הקבוצות האחרים הניחו כי במקרה של שחקן שסיים את המכללה ההחלטה הייתה אחרת, ולכן לא זעזעו את הספינה. המשבר החל להתפוגג. קוסאר המתין יומיים בלבד לפני שהודיע כי יוותר על הדראפט הרגיל וייכנס לדראפט המשלים על מנת לשחק בקליבלנד. מינסוטה ויוסטון ביטלו את העסקה ביניהן לטובת עסקה אחרת, בה השתתפה גם אטלנטה: הפלקונס בחרו במס' 2, יוסטון במס' 3 ומינסוטה במס' 4. הבחירה הסופית של מינסוטה היתה כריס דולמן, ליינבקר מעולה שסיים את הקריירה שלו עם יותר מ-150 סאקס, נבחר 8 פעמים לפרובול ונכנס לנבחרת שנות ה-90 של הליגה. אולי הצלחתו של דולמן המתיקה במקצת את הגלולה המרה שבאבדן קוסאר.

והק"ב עצמו? הוא שלח מכתב רשמי לרוזל ב-10 במאי ובו הכריז כי בכוונתו להשתתף בדראפט המשלים. באופן "מפתיע" (אח, האייטיז, האייטיז) הודיעה האוניברסיטה ב-25 ביוני כי קוסאר עבר את בחינות הסיום שלו שנה מוקדם מהרגיל וסיים את לימודיו. ב-3 ביולי נערך הדראפט המשלים, ובו בחרה קליבלנד (עוד הפתעה!) את קוסאר במס' 1 והחתימה אותו מייד על חוזה לחמש שנים.

מימוש הבחירה מס' 1 בדראפט המשלים פירושו היה שהבחירה מס' 1 של בפאלו בדראפט 86' בטלה ומבוטלת, ולכן יכלול הסיבוב הראשון של דראפט זה רק 27 בחירות.

אתה הבנת את זה, ווטסון?

הגורל פועל בדרכים עקלקלות. במקרה או שלא במקרה, סיימה בפאלו גם את עונת 85' במאזן הגרוע בליגה, וכך אירע שהבחירה החסרה בדראפט 86' הייתה לא פחות ולא יותר מהבחירה מס' 1 הכללית. קוסאר הפך לאדם הראשון (והיחיד) ש"הצליח" לבטל את הבחירה מס' 1 בדראפט כלשהו.

tאין צורך להיות מיכאל קולהאס כדי לחוש אי נוחות, אפילו כעס, לנוכח הלכלוך והטינופת שנשפכו לכל עבר בפרשת קוסאר. אך מה היו תוצאותיה ארוכות הטווח? כמובן שלגבי דראפט 86' שימשה הפרשה כאות מבשר רעות, בכך ששללה ממנו את הבחירה מס' 1. אך בדיקה מהירה מגלה כי כל ארבע הקבוצות שהיו מעורבות בסקנדל לא זכו באליפות מאז ועד היום. בפאלו סוגרת כבר 44 שנה ללא אליפות; קליבלנד – 45; יוסטון (כיום טנסי) – 48; ומינסוטה – 49 (כל שנות קיומה), או 40 אם נחשיב את "חצי" האליפות של עונת 69' (הפסידה בסופרבול רגע לפני האיחוד).

מאז פרשת קוסאר הגיעה בפאלו לסופרבול ארבע פעמים והפסידה בכולן, אחת מהן באופן אכזרי ביותר ("ווייד רייט"). יוסטון (בגלגולה כטנסי) הגיעה לסופרבול והפסידה בו בגלל מרחק של פחות מיארד. קליבלנד הגיעה פעמיים לגמר החטיבה והפסידה בשתיהן לדנבר, בכל פעם בצורה יותר כואבת ואירונית ("הדרייב" ו"הפאמבל"), ובתור "בונוס" גם נמחקה מהליגה למשך שלוש עונות. ומינסוטה? היא הגיעה ארבע פעמים לגמר החטיבה, והפסידה בכולן – פעמיים לקבוצות שנחשבו נחותות ממנה בהרבה, ובראשונה מבין אלו - עקב החטאת שער שדה מכריע של בועט שלא החטיא קודם לכן במשך כל העונה...

ומה עם החשוד העיקרי שלנו, ברני קוסאר? הוא היה שותף פעיל ומתוסכל לשני ההפסדים קורעי הלב של קליבלנד לאלוויי וחבריו. לאחר מכן נזרק מהקבוצה על ידי המאמן החדש, ביל בליצ'יק, ואז זכה לרגע בודד של נחת כאשר קיבל טבעת אליפות כמחליפו של טרוי אייקמן בדאלאס – למעשה, טרמפיסט של "השלישייה".

קללת "הדראפט המשלים" חלה עדיין על קוסאר. בעקבות המשבר הפיננסי הגדול של 2008 הכריז שחקן העבר על פשיטת רגל, ובית המשפט דחה את בקשתו להבראה של עסקיו ("צ'פטר 11") והורה על חיסולם המוחלט. כיום נאבק קוסאר נואשות להשאיר בידיו לפחות את הפנסיה מהליגה – וכרגע לא ברור אם בכלל יצליח.

לסיכום החקירה, ווטסון יקירי: הדג מסריח מהראש (אלמנטרי...). דראפט 86' איבד את הבחירה מס' 1 שלו עוד בטרם החלה עונת 85', ופתיחה זו ברגל שמאל רמזה על עתיד המחזור כולו.

*בפרק הבא: המטאור