בין מיתוס למציאות

בימים האחרונים החלה סערה בגין שיבוץ משחק הליגה בין מכבי תל אביב לעירוני אשקלון לפני צאת השבת. הטעות היחידה של מנהלת ליגת העל בטיפול בפרשה, היה הזזת שעת המשחק ל-19:40, כאשר עמידה על השעה המקורית הייתה הפעולה הנכונה. כל העיסוק בשאלה האם ליגת העל בכדורסל צריכה להיות משוחקת לפני צאת השבת היא לא רלוונטית, שכן בסופו של דבר רוב הקהל הדתי לא מגיע למגרשים, וזה שכן ויפספס את המשחק בגלל השעה הנוכחית, לא עולה על מספר האוהדים שהיה צריך לשנות סידור עבודה אם המשחק זז מיום ראשון.

בעונה שעברה אירחה מכבי תל אביב את עירוני אשקלון במסגרת המשחק הראשון של הפלייאוף, ואוהדיה של אשקלון לא הגיעו לפתיחת המשחק שהחל מעט לאחר צאת השבת. מלבד הקריאות האובייקטיביות של אוהדי אשקלון הדתיים, לא שמענו אז את אוהדי מכבי תל אביב מתיפייפים ודורשים להעביר את המשחק חצי שעה קדימה כדי שגם אוהדי אשקלון יוכלו להגיע. העונה שיחקה ברק נתניה מספר פעמים לאחר צאת השבת ואנשי הקבוצה הדתית ששומרים את השבת, נאלצו ללון סמוך למקום המשחק על מנת להגיע בזמן. את התלונות שלהם לא שמעו כל אותם לוביסטים שדאגו לבטל את שידור המשחק בערוץ 10.

מנהלת ליגת העל צריכה לדאוג לקהל שמגיע למגרשים וללכת לקראתו, במיוחד לגבי צעירים שמהווים את דור העתיד של האוהדים. אוהדי הכדורסל הדתיים לא צריכים להיפגע, אך מדובר במשחק בודד, וכשמתסכלים על כך בהשוואה למשחקי הכדורגל שנערכים כמעט תמיד לפני צאת השבת, מדובר בענף על תקן צדיק גמור. הרי בסופו של יום, כמה אוהדים דתיים של מכבי תל אביב יגיעו ליד אליהו במשחק שיחל בשעה 21:00, על מנת שגם אוהדי אשקלון יספיקו להגיע, כשזה אומר לפספס את אחד מאירועי הספורט המובילים בתבל? התשובה די ברורה.

מורן רוט פוגש את קבוצתו מהעונה שעברה. כן, שמעתם את המשפט הזה יותר מדי פעמים בעבר, אבל הפעם בניגוד לשנים הקודמות הגיע רוט עם עירוני אשקלון, כביכול קבוצה קטנה יותר, למשחק חוץ מול הקבוצה אותה הנהיג בעונה שעברה, הפועל ירושלים. הפעם היה נראה כי רוט הלך צעד אחורה בקריירה, שאינסטינקט הנדודים שמלווה את הקריירה שלו לכל אורכה יפגע בו, והמיקום של אשקלון בטבלה אף הוכיח את זה. מי שמכיר את רוט לא הופתע שבסוף המשחק במלחה הוא רקד ריקוד ניצחון עם עומאר סניד על הפרקט. הרי רוט מתגבר על כל מכשול.

בשביל רוט, גם העונה הזאת היא הצלחה לא קטנה. לראשונה הוא קיבל את המפתחות של הישראלי הבכיר בקבוצה, שגם בהפועל חולון איתה זכה באליפות, היה בתפקיד שווה לזה של כריס ווטסון. בעונה שעברה היו לצידו יובל נעימי ושרון ששון, והעונה? אבי סוכר, אלעד הופמן, קורי קאר ודרור דוידי. לאף אחד אין ספק של מי הקבוצה הזאת, ורוט לא אכזב את החברים לקבוצה, וכמו בסיפור אגדה, ברבע האחרון הוא נראה כמו מה שמכבי תל אביב הייתה צריכה בבלגרד – ווינר עם ביצים ונשמה. אז רגע לפני שממליכים את יוגב אוחיון, יובל נעימי וגל מקל לשלישיית הרכזים של הנבחרת, לא לשכוח את הילד הנצחי מאשדוד, שמקדים כל אחד מהם בנקודות ואסיסטים.

המשחקים של המחזורים האחרונים סובבים סביב כמה עניינים. הניסיון של קבוצות מסוימות להכנס לפלייאוף העליון ולברוח מהתחתון. הניסיון של כמה קבוצות לשפר עמדות ולהמנע ממפגש עם מכבי תל אביב, והניסיון של קבוצות הצמרת לזכור ביתרון הביתיות לקראת הפלייאוף ולא לרדת למקום החמישי. גם בתחתית נאבקות הקבוצות על יתרון הביתיות שעשוי להיות קריטי נגד הירידה. בשביל שתי קבוצות לפחות בליגה, החלום של משחק ביתי נגד הירידה או הכניסה לפלייאוף העליון צריך להישקל מחדש.

הפועל ירושלים מנסה לזכות בביתיות, כי מלחה הוא מבצרה, כך אומר המיתוס. למעשה הקבוצה של גיא גודס הפסידה העונה יותר משחקי בית מאשר משחקי חוץ, והיא עוד לא פגשה את מכבי תל אביב במלחה. גודס יודע שהמקום החמישי יזמן לו כנראה מפגשים קשים עם נתניה, אותה ירושלים לא ניצחה העונה, אך במצב העניינים העונה, אולי עדיף להתחיל לשבור את המנחוס דווקא מחוץ לבית. במצב שונה לגמרי נמצאת עירוני רמת גן, שתסיים את העונה כנראה במקום האחרון. לקבוצה הקטנה אין קהל, ואת ארבעת ניצחונותיה היא מחלקת בין זיסמן למשחקי החוץ. יתרון ביתיות לא ישנה דבר לרמת גן, אך יריבתה תגיע לחוצה מאוד למשחקים הביתיים מולה, כי הפסד ביתי לרמת גן הוא לא דבר שקל לספוג.

התחושה הכללית לפני המשחק של הפועל חולון מול ברק נתניה הייתה כי חולון הולכת להתפוצץ ובגדול. קשה היה להסביר מה היה באוויר, אך כשאוויר התחתית נעשה דליל, אולם הפחים מתמלא יותר מתמיד, הקהל מבין את המשמעות של המשחק, ופתאום חולון חוזרת להילחם על החיים. אם למישהו יש תחושת דה ז'ה וו מסוימת, אז כדאי שיתעורר. רק לפני שלושה חודשים כשמיקי דורסמן הגיע לחולון, חרב הירידה הונח על צווארה. הקהל התאסף, המלחמה החלה, ולכולם היה ברור שחולון הולכת לנצח בקלות את עירוני נהריה וחולוניה לא אכזבה.

בין הניצחון על נהריה לניצחון על נתניה לחולון היה שיא גדול עם ניצחונות על הפועל ירושלים ומכבי חיפה שהרחיקו אותה מהתחתית והפלייאוף העליון נראה בהישג יד. דווקא אז כל האוויר יצא מהמערכת, ובחולון צריכים לשאול את עצמם מדוע לא הצליחו השחקנים להביא את אותם אנרגיות כמו במשחקים הגדולים שהציגו הסגולים במאני טיים. למה נראתה חולון שונה במלחה ובמשחק החוץ בראשון לציון. הסיבה ככל הנראה היא המטרה – הפועל חולון הייתה צריכה להתאחד סביב מטרה מסוימת. כל עוד המטרה הייתה להימלט מהתחתית, חולוניה הייתה שם בגדול. כשהקצפת – פלייאוף עליון ואולי פיינל פור, התחילו לדבר, נראתה קבוצה שונה בפחים.

למי שלא יודע, עוד משחקים פה כדורסל. בימים האחרונים עסקו אתרי האינטרנט והעיתונים בשאלה הבוערת – מי יהיה עוזר המאמן של מכבי תל אביב בעונה הבאה, איזה שחקנים יעזבו ומי יישאר. מהרגע שהקבוצה הצהובה הודחה מהיורוליג, ליגת העל, שקיבלה נפח נכבד של סיקור במהלך העונה, הפכה ללא חשובה. המרדף אחרי העונה הבאה של הצהובים הפך להיות מצחיק, כשלא בטוח בכלל שבמכבי מוותרים על העונה הנוכחית וכבר חושבים קדימה.

אז בעולם הכדורסל הישראלי מחוץ למכבי תל אביב היה מחזור קובע, הקהל אפילו גדש את האולמות בראשון לציון, רוממה וגן נר, ומאיר טפירו אחד חלף על פני עדי גורדון, אגדת כדורסל, בטבלת מלך הסלים. הצמרת לוהטת, התחתית בוערת, אבל מה זה משנה כל עוד שחקן זר של הצהובים שכנראה לא נזכור את שמו בעוד כמה שנים עשוי להבחן בקיץ הקרוב בקבוצה ב-NBA.