כל מקאלב בא יומו

שבוע בלבד לפני שריקת הפתיחה של עונת 2009-2010 ביורוליג, נראה דושקו "דולה" וויושביץ' מוטרד. הקיץ שעבר עליו ועל פרטיזן בלגרד שלו דווקא לא היה שונה בתכלית מאלה שקדמו לו: בתחילתו שוב התרוצצו באוויר שמועות על מצב כלכלי קשה במועדון, שאף איים על עתידה המקצועי של הקבוצה, ושוב, כמו בכרונולוגיה שכולה ידועה מראש, בסופו של דבר צלח המועדון הסרבי את המשוכה והצליח להעמיד קבוצה שתתחרה ביורוליג, ותלך על כל הקופה בזירה המקומית.

אחת ההחתמות היותר משמעותיות שכן עלתה בידה של פרטיזן היתה בעמדת הרכז. מילט פלאסיו, שכבר כידרר ב"פיוניר" בהצלחה מרובה רק שנה קודם לכן, אמור היה לחזור למדי הקבוצה ולהנהיג אותה לאחר עזיבה מסיבית של שחקני המפתח מהשנים האחרונות. אלא שדבר מה השתבש בדרך: מסיבות שאינן ברורות, דחה פלאסיו את הגעתו לבלגרד והמשיך את חופשת הקיץ בארה"ב. גם הדד-ליין שהוצב לגארד, עם הגעתה של פרטיזן לסדרת משחקים בארה"ב מול קבוצות NBA, לא נענה ובפרטיזן הבינו כי אין בכוונתו של פלאסיו הנכבד להצטרף לקבוצה. המצב, אם כך, הצריך התארגנות זריזה על רכז זר חלופי.

מתוך בורסת השמות הוצע לפרטיזן גם רכז אחד, בו מקאלב, שסיים עונת רוקי באירופה במדי מרסין הטורקית. עם פרופיל מאוד מסוים של רכזים שעברו בשנים האחרונות בבלגרד - עתירי ניסיון, סולידיים וממושמעים - השידוך הזה, על פניו, לא נראה אידיאלי מבחינת פרטיזן. אבל יש רצוי ויש מצוי, כמו שאומרים, ובהינתן שעון החול ההולך ואוזל החליטו במועדון הסרבי להמר על הגארד הצעיר והכשרוני. זה שמצד אחד נתון לקפריזות ומצבי-רוח ומהשני, כפי שלמדו על בשרם שחקני ומאמני מכבי תל אביב, יכול לעשות קבוצה אחרת ולחרב אחרת.

לא לקריירה ביבשת הישנה פילל מקאלב בצעירותו. גם אם זה אומר לשחק מול רבבות צופים באווירה מדהימה בבלגרד כפי שחווה רק שלשום, השאיפה הראשונית של הגארד נמוך הקומה היתה כמובן שונה לגמרי.

כשחקן בתיכון בניו-אורלינס, בה גדל, החל להראות ניצנים ראשונים מהכשרון שלו, ובעונתו האחרונה שם אף סיים עם ממוצע של 32 נקודות למשחק. ממוצע מרשים לכל הדעות, אבל למען האמת שכיח יחסית בתיכונים אמריקאיים, לא משהו שיקנה לו תהילת עולם. מכללות בעלות תוכניות כדורסל נחשבות החלו להביע עניין, אוקלהומה-סטייט הציעה מלגה, אבל מקאלב העדיף קל"ב, ובחר באופן לא לגמרי מפתיע במכללת ניו אורלינס.

בעונת 2003-2004, בזמן שביד אליהו בתל אביב התהוותה לה שושלת נהדרת, החל מקאלב קריירת מכללות מזהירה בניו-אורלינס, אך שוב, חשוב לסייג ולהזכיר כי מכללה די זניחה בכל הקשור לכדורסל, המשחקת בקונפרנס די מינורי. 5 עונות שלמות בילה הגארד במכללה, מה שעשוי להעיד על ההתעניינות המועטה שקיבל מצד קבוצות NBA. מצד שני, בעיר הולדתו הפך הרכז הצנום לסוג של אליל מקומי.

עונה אחר עונה העמיד מקאלב מספרים מצוינים. בשתי עונותיו האחרונות כבר קלע 25 ו-23 נקודות במממוצע, שזיכו אותו בשלל תארים אישיים. הוא הפך לקלע מספר 1 בהיסטוריה של ניו-אורלינס, וגם בקונפרנס ה"סאן בלט" בו שיחק, אך בצוותא להכנסת שמו לספרי ההיסטוריה, צצו גם כמה כוכביות קטנות שנשאו את חסרונותיו הברורים.

"מדובר באחד הגארדים האתלטיים והקשוחים במכללות", כתב עליו בזמנו ג'ונתן גבעוני, מנהל אתר הדראפט המוביל "דראפט אקספרס". "מקאלב הוא סקורר טוב מאוד, שחי על החדירה לסל, אך עם זאת הוא נופל כפרוספקט NBA בכך שעם מימדי הגוף שלו, סקאוטים היו מצפים ממנו להיראות הרבה יותר כמו רכז. יש לו נטייה לקבל החלטות לא טובות על המגרש, והוא סקורר לפני כל דבר אחר", הצביע גבעוני על נקודה נוספת לשיפור במשחקו של מקאלב.

"הוא יכול לקלוע מבחוץ כשהוא פנוי, אבל הקליעה לא יציבה מספיק ונראה שטווח השלוש ב-NBA מחוץ לתחום בשבילו", הוסיף הפרשן האמריקאי. לאחר שלא נבחר בדראפט 2008, מהסיבות שצוינו למעלה, ניסה מקאלב להתקבל בכל כוחו לליגה הטובה בעולם, בעיקר דרך ליגות הקיץ. הוא אפילו ערך מספר אימונים אצל ניו אורלינס הורנטס (ביחד עם אלכס מאריץ'), איך לא, אלא שגם הצרעות מיאנו לעשות לסיפור ההוליוודי הזה הפי-אנד, ולא צירפו את מקאלב לסגל. השלב הבא בסיפור היה ידוע וצפוי.

מכאן מקאלב הבין שכמו שחקנים אמריקאים אחרים, המעבר לאירופה הוא כעת בלתי-נמנע, וחתם על חוזה מקצועני ראשון, למעשה, במרסין, קבוצת תחתית מטורקיה. בפעם הראשונה מחוץ לבית, העונה של מקאלב בטורקיה היתה מוצלחת למדי. לצד האקדוחן הראשי, כריס לופטון (שרשם כמה תצוגות קליעה מדהימות), התגלה מקאלב כסייד-קיק לא רע בכלל, ועם מספרים מצוינים של 17.4 נקודות, 4.6 אסיסטים ו-2.7 חטיפות למשחק הצעידו השניים את מרסין הקטנה לפלייאוף, והודחו בסיבוב הראשון.

גם אחרי עונה מוצלחת שכזו, נשאר מקאלב תלוי באוויר, ללא קבוצה, סמוך מאוד לתחילת העונה הנוכחית. אולי היו אלו נסיונותיו החוזרים של הרכז להשיג חוזה ב-NBA, ואולי היתה זו החשדנות של קבוצות אירופאיות בכירות יותר כלפי מי שהגיע מקבוצות קטנות בטורקיה, לאור תקדימי העבר (למשל קווינטון הוסלי וגארי ניל, שנכשלו בריאל מדריד וברצלונה), אך מקאלב לא זכה להצעה קוסמת דיו. ואז הגיעה פרטיזן.

המעבר לסרביה לא היה רק קפיצת מדרגה לרמה הגבוהה ביותר באירופה עבור מקאלב. זה לא רק הנוף שהשתנה, כי אם סגנון משחקו. זה שאולי, במידה מסוימת, ייחלו לו כל השנים. פרטיזן - בטח בעידן "דולה" וויושביץ' הסיסטמתי - היא קבוצה שיש להתאים את עצמך אליה. לא מרסין ולא ניו-אורלינס, בהן עשה מקאלב ככל העולה על רוחו, פחות או יותר. הרכז נדרש לעשות את הסוויץ' בראש ולשחק כדורסל אחראי יותר, מחושב ובוגר יותר.

פתיחת העונה של מקאלב, כמו של פרטיזן כולה, הפתיעה לטובה רבים, אבל זה לא שלא היו חבלי לידה. מקאלב שיחק מצוין בשלב הבתים, ולשמחתו של וויושביץ' גם הראה יכולת מעודדת בהגנה, אבל היה דרוש לו הזמן כדי ללמוד ולהבין את תפקידו החדש בתוך הכדורסל האיטי יותר שמנחיל המאמן הוותיק בפרטיזן. בטופ 16 נראה היה שדברים הולכים קצת יותר קשה עבור מקאלב, למרות שסטטיסטית הגיע הגארד קרוב למספרים משלב הבתים. גרף הלמידה שלו המשיך להתאפיין בעלייה מתמדת, אבל היריבות הבינו את הטריק, איפשרו למקאלב לזרוק מבחוץ בחופשיות יחסית, וזה ענה ב-1 מ-17 איומים מחוץ לקשת.

ערב משחק מספר 1 בסדרת רבע הגמר מול מכבי, דובר רבות בתקשורת על מקאלב, זה שמועד לפורענות ועשוי בהינף-יד לשבש את משחקה הקבוצתי של פרטיזן. אלא שהיכולת המצוינת של האמריקאי, כפי שהתברר די מהר, לנווט את פרטיזן ולשלוט בקצב, היא מכרעת עד כה בסדרה. תהליך הסימביוזה בין מקאלב לפרטיזן, כך נראה, הושלם בדיוק בזמן הנכון.

הסדרה שנותן מקאלב עד כה היא לא פחות מהירואית. אמנם תפוקת הנקודות ירדה במקצת, כמו גם אחוזי הקליעה, אך מה שממחיש יותר מכול את שליטתו של מקאלב במשחקים הוא יחס האסיסטים-איבודים בסדרה. הרכז מחלק 4.3 אסיסטים מול 1.7 איבודים בלבד, שיפור ענק מהיחס השלילי שהעמיד בטופ 16. ממרום 1.83 הסנטימטרים שלו הוא גם מוריד לא פחות מ-6 ריבאונדים בסדרה, שבטח לא מזיקים, שומר טוב ומתמודד כמעט לבדו מול הלחץ שמנסים להפעיל הגארדים של מכבי.

נכון הוא שפרטיזן בנויה יותר על שחקני הקו הקדמי ועל משחק פנים שלה, אבל מקאלב הוא שומר הגחלת בקו הגארדים, ומכבי נכשלת בלהצר את צעדיו, למרות שלא נראה כי אין לו מחליף ראוי. "עם מקאלב ובלי מקאלב אנחנו רואים פרטיזן אחרת לגמרי", אומר המאמן אבי אשכנזי. "הם חסרי ביטחון ובקושי מעבירים מסירות כשהוא בחוץ. אם מכבי יפרקו את מקאלב לפרטיזן יהיה מאוד קשה". הערב מכבי תבנה על העייפות של הרכז המצוין. היא תקווה שסמיכות המשחקים תגרום לאפקט דומה לצמד המשחקים בשבוע שעבר, אז מקאלב ירד ל-5 נקודות בלבד באחוזים נמוכים מהשדה יומיים אחרי תצוגת שיא במשחק הראשון. "אני לא רואה את מקאלב משחק שוב כל כך טוב אחרי 48 שעות", מסיים אשכנזי.

דבר אחד בטוח: מי שהגיע לפרטיזן מהדלת האחורית כתוכנית מגירה, ניצב מרחק פסע מלהוביל אותה לפיינל-פור היסטורי ולהיכנס להיכל התהילה היוקרתי למדי של מועדון הפאר הסרבי. לא NBA, אבל גם לא רע בכלל לילד אמריקאי שבילה את מרבית שנותיו בניו אורלינס.