מורשת בניון

אי שם במהלך קיץ 2006, עת שהה יוסי בניון במחנה האימונים עם ווסטהאם, נשאל בראיון עוזר המאמן דאז פיטר גרנט בנוגע לישראלי ומיהר להשוות אותו לישראלי אחר שעבר במועדון. "בניון הוא סיפור שונה לחלוטין מברקוביץ'", אמר, "יש לו את כל החבילה כדי להיות שחקן גדול וזה ברור שאנחנו תחנת מעבר עבורו לקבוצות הגדולות יותר. בניגוד לברקוביץ', שחי על הכישרון שלו ולדעתי אף היה מוכשר יותר מבניון, בניון חי על המשחק הקבוצתי ודרישות המאמן, ועל זה מוסיף את הכישרון הגדול שלו. הוא יודע מה הוא צריך לעשות כדי לכוון את הקריירה למעלה וזה מה שמבדיל בין שחקנים גדולים לשחקנים בינוניים או מבוזבזים".

כאשר פיטר גרנט סיפר על כך שבניון "חי" על המשחק הקבוצתי ודרישות המאמן, הוא למעשה הסביר במשפט אחד למה הצליח הקשר לעשות את הדרך הארוכה אך מסודרת וסבלנית אל מרכז הבמה של הכדורגל האנגלי והאירופאי, בניגוד להרבה מאוד שחקנים מוכשרים ו"מקושרים" יותר. בניון סיפר בעבר כי למד הרבה על המשחק הטקטי, הבנת המשחק והיכולת לשחק במספר תפקידים בתקופה בה שיחק תחת אברהם גרנט במכבי חיפה. התהליך הזה הכין אותו לאתגר האירופי הראשון שלו – ראסינג סנטאנדר מהליגה הספרדית. בתחילת הדרך בראסינג, לבניון לא היה קל בכל הקשור לקטע הפיזי ובשיחות עם חברים ומכרים מישראל הוא התלונן על העומס ואימוני הכושר המפרכים, אך על המגרש ובאימונים לא נתן לאף אחד לחוש בקושי.

מאמנו, מנואל פרסידאדו, מספר ששם לב לכך, אך שום תלונה בנושא לא הגיעה אליו: "כשבניון הגיע לספרד, הוא בא מליגה שבה הקושי הפיזי הוא הרבה יותר קטן. כבר במחנה האימונים היה לו קשה מאוד והישראלי שהגיע איתו בכלל התפרק (אילן בכר), אבל ההבדל בינו לבין שחקנים אחרים הוא בזה שהוא הבין מיד שצריך סבלנות ודברים יבואו לאט. ועובדתית, מעונה לעונה הוא רק השתפר ויצא לאנגליה שחקן בשל ומוכן, וגם שם עבר את אותו תהליך. בווסטהאם הוא התאים את עצמו לאנגליה ואחרי שנתיים התקדם לליברפול הגדולה. היה לו את האופי להתמודד, להשתפר ולעשות הכל עד שהוא יהיה טוב וראוי כדי להיות שחקן משמעותי, ואת אותם הדברים אמרתי לרפא בניטז כששוחחנו עליו".

המסר הגדול של בניון, כאמור, הוא לא רק לטפח את מה שיש לך מדרך הטבע, אלא להצטיין גם בדברים אחרים. גם אם גידלו אותך להיות כוכב יחידני, תסגל לעצמך את הכלים הנוספים. גם בנבחרת, בה יכול היה להיות מלך סטייל ברקוביץ', בניון לא דרש את הכבוד או המעמד בכוח, וידע תמיד להפריד בין עליונותו המקצועית לחיוניותו למרקם הכללי. זה לא רק לעלות פצוע. הנבחרת בתקופתו הייתה אולי הכי מגובשת, הרבה בזכות האנרגיות ששידר.

יוסי מזרחי, עוזר מאמן הנבחרת בתקופת גרנט, מסביר: "כשאומרים על שחקן שהוא יחיד בדורו, מתכוונים לבניון. הוא היה הגדולה האמיתית של אותה נבחרת. מבחינה מקצועית, לא היינו כאלה חזקים ואולי היינו הכי פחות מוכשרים ב-20 השנים האחרונות, אך זאת נבחרת שבניון הביא אליה המון שמחה, המון יכולת להקריב. אני זוכר פעם שהוא הסתובב לגרנט וביקש ממנו שיעביר את נמני קדימה והוא יילך אחורה, כי הוא חשב שנמני יכול לייצר את הדברים יותר טוב ממנו באותה סיטואציה. תגיד לי אתה, כמה שחקנים במעמדו היה עושים דבר כזה?".

גם מנואל פרסיאדו מתפעל מאותה תכונה: "הייתה תקופה בראסינג שלא יכולנו להביא למגרש מערך טקטי נורמלי או משחק מסודר וניסינו לייצר משהו אחר, כשכל השחקנים מתגוננים אך מרבית שחקני הקישור הם שחקנים קדמיים, כשבניון מתפקד למעשה כקשר אחורי. זה היה אילוץ שרצנו איתו כמעט 10 משחקים ולמרות שהוא הלך לאיבוד בהתחלה, הוא לא התלונן, לקח את התפקיד ברצינות ובא כל הזמן אחורה לכדור, לעזור לקבוצה לצאת מהלחץ ולחלץ כדורים. הוא לא כל כך נהנה מזה, אבל קיבל את זה כמו מקצוען ונתן הכל. זה הבסיס שהביא לו את ההצלחה באנגליה ואני מרגיש גאה על כך. כשהוא הבקיע את השער בבירנבאו הרגשתי שמחה גדולה, למרות שכספרדי רציתי שריאל תנצח".

בניון, בגישתו הבריאה למשחק, לא רק לימד הרבה שחקנים ישראלים שאסור להסתמך על מה שמלמדים אותך בבית, אלא גם לימד את עולם הכדורגל שיש עוד כמה דברים בשחקן הישראלי מלבד אסתטיקה.

אם בספרד בניון עבר את חבלי הקליטה שלו ביבשת, באנגליה בניון כבר פתח דלתות לישראליים שיבואו אחריו. אפילו רוני רוזנטל, שחקן ענק שהתבסס לא מעט על האופי, מרגיש כך: "שאלו אותי אחרי אותו שער של יוסי במדריד ואמרתי שמדובר באחד מעשרת האירועים הכי משפיעים בתולדות הכדורגל הישראלי. אבל בכלל, כל הקריירה של בניון באנגליה תורמת הרבה מאוד לשם שלנו. להערכתי, שחקן כמו תמיר כהן הגיע לאנגליה הרבה מאוד בזכות השם שבניון יצר כאן לדור החדש של הישראלים, ושלמרות כל הכישרון והברק הם לא מוותרים על עבודה קשה ונותנים לא פחות מהזרים האיכותיים שמגיעים לאנגליה והמקומיים. מכרים שלי שרואים אותו מתראיין תמיד אומרים: 'הוא מיוחד בהתנהגות שלו'".

גם סוכן השחקנים ג'רום אנדרסון, שעניין את בירמינגהאם האנגלית באיתי שכטר וגילי ורמוט, יודע היטב שבניון מחק להרבה אירופיים סטיגמות על הכדורגלן הישראלי: "שני הצעירים המוכשרים הללו הפכו לרלוונטיים לפרמייר-ליג בזכות עצמם ובזכות ההופעות עם הקבוצה שלהם באירופה, אבל ברור שההצלחה של בניון עזרה כאן. האנגלים ראו שכמו בניון, שניהם לא מוותרים על הטקטיקה. באנגליה בניון הוא השגריר של הכדורגל הישראלי, ואני מוכרח להגיד שיש לכם שגריר מצויין".

גם כשביקשנו לחפש לקחים מטעויות בקריירה של בניון, התקשינו למצוא. וגם כשפרסיאדו מנסה לעשות זאת, הוא חוזר לאותה מסקנה. "בניון הוא לא שחקן מושלם וגם לא קרוב לזה", הוא אומר. "הוא אף פעם לא היה מצוין בתפקיד כלשהו, אלא טוב בכמה תפקידים מקדימה. הוא לא שחקן אגף קלאסי ואפילו יסודות של בעיטה מלאה והרמה מדוייקת אין לו. ולכן, אם הוא לא היה מביא את האופי שלו, זה לא היה מספיק ליותר מהליגה הישראלית. עם כל המגרעות, אני אומר היום שהלוואי ובכל הקריירה היו ויהיו לי שחקנים כמוהו – מקצועית ומנטאלית".

אותו אופי של בניון, לא רק ייחד אותו בכדורגל, אלא גם מעבר. סקר שנערך על ידי עיתון הארץ מצא את קשר ליברפול כשחקן האהוד ביותר בכל הזמנים. גם מול השחקנים הצעירים יותר, הוא בנה את האוטוריטה שלו בדרך חיובית, ולא הכריח אותם להיות כפופים לו. בפברואר האחרון שיחקה נבחרת ישראל משחק ידידות בחוץ נגד צפון אירנלד (1:1). עוד לפני המשחק פנה בניון לאבירם ברוכיאן ואמר לו: "קח את המשחק עליך, תבוא לכדור, תשחק עם ביטחון, יש לך כל מה שצריך. אנחנו כבר זקנים, אתם צריכים להתחיל להוביל את הנבחרת". דברים דומים אמר בניון לשחקנים כמו שכטר, ורמוט, ברק יצחקי, בן סהר. הוא לא משפיל צעירים, כמו כוכבים מהדור הקודם, אלא מחזק אותם וחלקם אף זוכים לשיחות טלפון והודעות בתקופות קשות.

אחד הצעירים בנבחרת מספר: "איך אומרים תמיד, מודל חיקוי? אז בניון זה המודל הקלאסי. כל מה שהוא עשה לא גורם לו להרים את האף, ואפילו להיפך, גורם לו להרגיש אחריות. לבוא ולדבר עם שחקנים, לתת להם להרגיש טוב ולהאמין בעצמם כמה שיותר. כולם מסתכלים עליו וכל אחד לוקח את מה שהוא רוצה - איך שהוא מתנהג לאנשי השירות במלונות או במגרשים, איך הוא מכבד כל אחד. זה לא משהו רגיל. כוכבי כדורגל נוטים להסתנוור, אבל גם בליברפול יוסי נשאר אותו בחור מדימונה. תראה מה נהיה לברקוביץ מלהיות כוכב. יוסי לא רק נשאר אותו בן אדם, הוא גם דאג שבנבחרת כולם יישארו מגובשים. אני כמעט לא זוכר אותו מאבד את העשתונות. אני לא מבין איך לא מתביישים לבקר אותו כל הזמן על פציעות או מנהיגות. מי היורש שלו, גיא אסולין? אם זה תלוי בו, מחר הוא בנבחרת ספרד. בניון זה עולם אחר, אני לא יודע כמה זמן עד שיהיה לנו עוד אחד כמוהו".

אם מסתכלים על הקריירה של בניון, ניתן לראות שבכל מקום אותו עזב והתקדם הלאה (מכבי חיפה, סנטאנדר, ווסטהאם), הוא עשה זאת בטיימינג בו הרגיש מוכן למעבר. זה לא עניין מה בכך. במהלך כל עונה בסנטאנדר או בווסטהאם, הכסף המפתה קרץ לבניון אבל הוא לא נכנע לו. תמיד כשהופנו אליו השאלות בדבר הקבוצות הגדולות, הוא חזר על תשובות כגון "אני מתרכז אך ורק בסנטאנדר" ו-"טוב לי בווסטהאם". למרות שעזב בסוף, הוא עדיין נחשב נאמן בעיני האוהדים, שידעו להתחבר אליו.

במהלך הקריירה האירופית, בניון קיבל תמיד הצעות מפתות יותר כלכלית ממקומות אחרים, אך הוא תמיד שקל את הדברים ברמה של נכון לקריירה ולא ברמה של נכון לחוזה הבא. הוא בחר לעבור מראסינג לווסטהאם, למרות שיכול היה להרוויח יותר כסף בספרד. הוא בחר לעבור מווסטהאם לליברפול, על אף שווסטהאם הציעה לו 30 אחוז יותר, והוא בחר גם לא לחזור לישראל למרות הצעות מדהימות מבית"ר של גאידמק והפועל תל אביב של לב לבייב. במקרה הזה, בניון אולי נכשל: עדיין שחקנים ישראלים, דוגמת טועמה ואבוחצירה, לא קלטו את המסר.

בהרצאה שנתן גיורא שפיגל בפני מאמנים לפני כשנה וחצי, הוא דיבר על חשיבות קבלת ההחלטות בטיימינג הנכון, הן של מועדון והן שחקן. בניון התלבש היטב על התזה. שפיגל: "בניון הוא דוגמה לאיך עושים את הדברים נכון, ולא רק ברמת השחקן. אם כל המועדונים בישראל היו מתנהלים באותה רמת ראייה כמו שבניון ניווט את הקריירה שלו, הרבה דברים כאן היו טובים יותר. הוא ידע מתי הוא הגיע לשובע מנטאלי ומקצועי ורק אז קפץ קדימה. כל עוד היה לו מה ללמוד, הוא הרגיש שזה נכון להישאר. בימינו, כסף ונוחות מאוד משחיתים, וכאן הגדולה האמיתית של שחקן או מועדון: לקבל את ההחלטות הקרות אבל נכונות".

בקיץ הקרוב ההצעות ממוסקבה שוב יזרמו למשרד של סוכנו של בניון. עכשיו כולם מייעצים לו להישאר בליברפול הנוצצת, אבל שפיגל בטוח ש"אם בניון יבחר במוסקבה, כנראה שזה מה שנכון".