עשרת הגדולים של בניון

12 במארס 2001, מכבי ת"א נגד מכבי חיפה, 2:1

כששחקן יריב כובש שער נגד הקבוצה שלך, וכל שנותר לך לעשות זה למחוא לו כפיים, אתה מבין שמדובר באירוע מיוחד. גולים שנכבשים נגד הקבוצה שלך אף פעם לא זוכים לכבוד, בעיניך הם נתפסים כדרדל'ה, עבורך הם תמיד יהיו טעויות חמורות של ההגנה ויתקבלו בביטול יד, אבל לא השער הזה. הייתה זו אולי הפעם היחידה בחיי שהצלחתי להעריך שער שנכבש נגד מכבי, שער שגרם לה להפסיד אבל עדיין איפשר לי לחייך. בדקה ה-90, במצב של 1:1, בניון קיבל את הכדור באגף שמאל, חתך איתו לעבר המרכז תוך שהוא חולף על פני ברומר ובן דיין כאילו לא היו, ובעט לפינה הנגדית של שטראובר. 1:2 לחיפה, הירוקים צוהלים, הצהובים תופסים את הראש בתסכול. "איזה קקה קטן", מלמלתי לעצמי, "איזה גדול היוסי הזה".

22 בינואר 2001, מכבי חיפה נגד הפועל פתח תקוה, 2:3

בימים האלה אוהדי מכבי חיפה לא הרבו לשיר שירי עידוד לעבר בניון, הם פשוט השתחוו. יש מצבים שאין הרבה מה להגיד, וכל שנותר זה להביע את התודה וההערכה על ידי מחוות גופניות. אלפים ביציעים פשוט שלחו את ידיהם קדימה, העלו אותם מעלה ומטה, והרכינו את ראשם למלך. גם הם ידעו שיש להם בקבוצה יהלום נדיר, והתמוגגו מכל רגע כל עוד הקסם נמשך. השער ההוא נגד הפועל פתח תקוה ייצג את הגדולה של בניון. הוא עבר שני שחקנים, שנפלו ארצה בחוסר אונים, השכיב גם את השוער רפי כהן, ושלח כדור מדוד לפינה בקלאסה. איזה גול.

30 במארס 2002, מכבי חיפה נגד מ.ס אשדוד, 1:5

סביר להניח שזה השער שכיכב בדיסק ששלחו סוכניו לאירופה. בתקופה הזו כבר היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שהוא ייחטף לאירופה, וגם בניון החליט לפנק את האוהדים בקרית אליעזר בזיכרונות שלא יישכחו, עם הקבוצה הנהדרת ההיא שכללה אותו, את רוסו ואת פראליה. השער נגד אשדוד כבר היה משפיל. הוא ייצג את הבדלי הרמות בין בניון לכדורגל הישראלי, את העליונות שלו על שאר הליגה ואת הווירטואוזיות שהבחור הצנום הזה יכול לספק. הוא הקפיץ את הכדור מעל המגן ברגל שמאל, לאחר מכן הקפיץ שוב ברגל השנייה, השתלט על הכדור והכניע את השוער לא סתם באלגנטיות, אלא בקלילות בלתי נסבלת. להתראות יוסי, ניפגש באירופה.

9 באוקטובר 2004, ישראל נגד שוויץ, 2:2

אנחנו כבר ידענו כמה פוטנציאל טמון ברגליים של הקוסם מדימונה, אבל עכשיו גם השוויצרים עמדו לגלות. כבר בפתיחת המשחק יוסי קיבל כדור מרחק 40 מטר מהשער, דהר קדימה, חלף על פני מגן בצעדיו המהירים, לא התבלבל מול השוער, חלף גם על פניו בעזרת הטעיה קסומה וגלגל פנימה לעיני איצטדיון רמת גן ההמום. "תראו מה הוא עושה", צווח מאיר איינשטיין, כשגם בהילוך החוזר, בהילוך כביכול איטי, שיערו של בניון מתנופף לצדדים בסערה, כשהוא שועט קדימה ומסתער על השוויצרים האומללים. אם רק היה לנו עוד אחד כזה, אולי היינו מגיעים למונדיאל. אבל בניון יש רק אחד.

9 באוקטובר 2004, ישראל נגד שוויץ, 2:2

אבל זה לא נגמר פה, ולפחות מבחינתי, דווקא השער השני במשחק הזה המחיש את הגדולה של בניון. אחרי שהוא כבר עקץ אותם ברגע של שאננות, הפעם השוויצרים ידעו לפקוח עליו עין, אבל זה לא עזר, לא ביום הזה. בניון הצליח לחמוק מההגנה הקשוחה, שכבר הסתגרה מאחור ביתרון 1:2, שלח רגל זריזה כדי להקדים את הבלם ולהקפיץ מעליו, ואז זינק קדימה, הקדים גם את השוער ובעט פנימה תוך כדי כריעה ממצב שנראה בלתי אפשרי. זה השער שסימל שמעבר לכישרון, יש לבניון גם את הנחישות והתשוקה, ובעיקר את המחויבות לנבחרת.

8 בספטמבר 2004, ישראל נגד קפריסין, 1:2

אוי, אילו רק היה לו עם מי לשחק. אם רק לבניון היו עוד פרטנרים איכותיים בנבחרת, אולי הכל היה נראה אחרת. לברקוביץ' היה את רביבו, לשפיגלר היה את שפיגל, אבל לבניון היה בקושי את בלילי. אז מה הפלא שהוא לקח את העניינים לרגליים בייאוש, והחליט שהוא כובש לבד, בלי עזרה של אף אחד? ביום ההוא הנבחרת האפרורית שלנו התקשתה בבית מול קפריסין, אבל בדקה ה-64, כשאנחנו בפיגור 1:0, יוסי סיפק עוד סלאלום בלתי נשכח, עוד מבצע אישי שייזכר לדורות, השפיל את ההגנה הקפריסאית, עבר ימינה ושמאלה וימינה ושמאלה כמו נער בשכונה שמשחק מול חבורה של ילדים, והכניע את השוער כדי להבטיח את הניצחון. ושוב, לא נותר לנו אלא להשתחוות.

6 במארס 2004, סנטאנדר - ריאל מדריד, 1:1

בניון לא הירבה לכבוש בקדנציה שלו בספרד (בעונה הראשונה ארבעה שערים, בעונה השנייה שבעה שערים, בעונה השלישית תשעה שערים), אבל שער אחד קטן שלו הסעיר את ישראל והפתיע את ספרד. זה לא היה שער מרשים במיוחד, לא בעיטה לחיבורים, לא מבצע אישי או סלאלום מרהיב, אלא פשוט נגיחה קטנה ומדויקת, של שחקן שממוקם במקום הנכון, ברגע הנכון, כדי לעקוץ את ריאל מדריד הגדולה. בדיעבד הייתה זו תחילת המסורת של יוסי של כיבוש שערים מול המדרידאים (כולל גול נהדר תוך כדי סיבוב על ריאל הגלאקטית), אבל השער הראשון זכור מכולם, בעיקר בזכות הריצה הנלהבת של בניון והחגיגות הנרגשות שלו, כשאנחנו ידענו: הוא על המפה.

12 בספטמבר 2005, ווסטהאם - אסטון וילה 0:4

מילא בישראל, שם באמת אף אחד לא השתווה אליו, מילא בנבחרת, שם לא היה לו עם מי לשחק, אבל באנגליה? גם בפרמיירליג הקשוחה, בזירת הכדורגל היוקרתית, גם שם הילד מצליח ללהטט? חששנו שהוא צנום מדי, פחדנו שהוא יתקשה מול הפיזיות האנגלית, הנחנו שהוא יקרוס מול הבלמים החסונים ולא יסתדר עם הסגנון הבריטי המיושן, אבל איזה תענוג היה לנו לראות את בניון במדים הסגולים של ווסטהאם, בכפור הלונדוני על המגרש הבוצי, מקבל בתוך הרחבה, מפרפר את הבלם האנגלי כאילו היה ישראלי, מכניע את השוער חסר האונים, ומוכיח שהכישרון שלו הוא בינלאומי, שרק תיתנו לו את הכדור, והוא כבר יסתדר, בכל מצב ובכל מקום.

25 בספטמבר 2007, רדינג נגד ליברפול, 4:2

בעיטות אף פעם לא היו הצד החזק שלו. כמו לברקוביץ', נדמה שגם הרגליים של בניון דקות מדי, שאין בהן מספיק עוצמה, שעדיף שינסה להתקדם לעבר השער ולהכניע את השוער בבעיטה מתוחכמת ומדויקת, אבל מדי פעם גם לבניון זה מתלבש. כך היה באותו יום נגד רדינג. אומנם מדובר היה רק בגביע הליגה, אבל זה לא גורע מיופיו של השער, עם הטיל בלתי ניתן לעצירה. יוסי קיבל כדור באגף הימני, ובמהלך אחד הזכיר שיש בו גם עדינות וגם כוח: ברגע אחד נתן נגיעה קטנה וגאונית כדי לעבור מגן בין הרגליים, וחצי שנייה לאחר מכן שיחרר פצצה לחיבור הרחוק מפינת הרחבה. אליל.

29 בספטמבר 2007, וויגאן נגד ליברפול, 1:0

כמובן שלא מספיק לכבוש שערים יפים, לא מספיק ללהטט ולזגזג, המטרה היא לנצח. במשחק נגד וויגאן, בניון הצליח לשלב בין השניים. ליברפול קרטעה והתקשתה, בניטז שוב כבר אמר נואש, אבל אז הילד שלנו עלה כמחליף, רבע שעה לפני הסיום קיבל מסירה על סף הרחבה, בנגיעת עקב אחת קטנה השתלט על הכדור, חלף על פני הבלם ובעט פנימה. 0:1 לליברפול, שער ניצחון ליוסי. אז נכון שבניון אוהב לעבור שחקנים, לזגזג ימינה ושמאלה ולהתל בהם, אך לעתים נדרש ממנו קור רוח, ופשוט לדחוף את הכדור לרשת ולהבטיח ניצחון. עכשיו רק ניתן לתאר כמה היה מהנה לעשות זאת לעיני אוהדי ליברפול הצוהלים.

25 בפברואר 2009, ריאל מדריד נגד ליברפול, 1:0

אבל עם כל הכבוד לקריירה הנהדרת של בניון, זהו הרגע הגדול מכולם. ליגת האלופות נחשבת לאחת המסגרות היוקרתית בעולם הכדורגל, ושמינית גמר בין ליברפול לריאל מדריד נחשב לקלאסיקה של הקלאסיקות. מדובר בשני המועדונים הכי מפורסמים בעולם, שמפגש ביניהם סקרן את כל חובבי הכדורגל בגלובוס. זה לא פרמיירליג, לא הליגה הספרדית, ולא הנבחרת - זה הצ'מפיונס ליג, הדבר האמיתי, ביתם של הכוכבים הגדולים בעולם. בדקה ה-82, בניון נגח את שער הניצחון ונכנס לרשימה מכובדת של גיבורים. 0:1 לליברפול בסנטיאגו ברנבאו, מול 80 אלף אוהדי ריאל, מול מילארדים ברחבי העולם, מול אלפי ילדים בדימונה, שראו את בן עירם חוגג באקסטזה, שולף את השרשרת מתחת לחולצה, ומנשק אותה בגאווה, כפי שעשה כל חייו.