פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כבר לא חמאה צרפתית

        בעזרת מהפך תפיסתי וזניחת הכדורגל הרומנטי, צרפת שולחת שתי נציגות לרבע גמר האלופות ומאיימת על ליגות גדולות ממנה

        המשחק השני של בורדו העונה בליגת האלופות, היה זה שהצביע על שינוי מגמה. אחרי ה-1:1 בטורינו מול יובנטוס, שנתן לאלופה סיבות לאופטימיות בניגוד להפסד 4:0 לצ'לסי בשנה לפני כן, ציפו בצרפת שלורן בלאן יחזור ל-4-4-2 המסורתי שלו. הרי זו בסך הכל מכבי חיפה שמגיעה לשבאן דלמאס ולא באיירן מינכן. אלא שהמאמן הצעיר, שזכה למחמאות על שהוביל את בורדו לאליפות אך לא שכח את ההתבטלות של קבוצתו בפני צ'לסי ורומא בליגת האלופות, החליט לפעול לפי תוכנית קבועה ולהתייחס לכל משחק בליגת האלופות באותה צורה וללא כל קשר לזהות היריבה. בורדו שוב עלתה עם חלוץ בודד, הציגה ככל הנראה את משחקה החלש ביותר העונה באירופה, אבל עם 0:1 קטן עשתה את הראשון מבין שבעת הניצחונות רצופים שלה באירופה עד כה.

        חלוץ בורדו מרואן שמאק מול שוער מכבי חיפה ניר דוידוביץ' (רויטרס)
        ההתייחסות לחיפה כמו לכל משחק בליגת האלופות. מרואן שמאק מול דוידוביץ' בשלב המוקדם (צילום: רויטרס)

        מאז 1998, אז חגגה צרפת זכייה היסטורית במונדיאל אותו אירחה, הייתה תחושה במדינה שהכדורגל הצרפתי מסוגל לגבור על כל השאר. אין צורך בהכנות מיוחדות, אין סיבה להתאים את המשחק לסגנון היריבה. מספיק לשחק את הכדורגל האסתטי כדי להשיג את התוצאות הדרושות. החשיבה הזו אולי התקבלה על הדעת באותם ימים, אך ככל שהשנים חלפו השתנה גם הכדורגל והצרפתים נותרו מעט מאחור, בעיקר בכל הקשור לנושא הטקטי, עם תחושת נחיתות קשה.

        השנה יש תחושה של שינוי. לראשונה מאז 2004, אז מונאקו וליון עלו לרבע הגמר כשהראשונה המשיכה עד ההפסד בגמר לפורטו, צרפת שוב שולחת שתי נציגות לשמונה האחרונות של ליגת האלופות. בורדו וליון, שידעו לעשות את ההתאמות הדרושות תוך כדי ויתור על שיטות המשחק המסורתיות שלהן, נפגשות לדו-קרב צרפתי מסקרן, לראשונה בתולדות המפעל. עבור ליון מדובר בהזדמנות בלתי חוזרת לעבור את מחסום רבע הגמר, ואילו בורדו תוכל לקבע את מעמדה כבכירת הקבוצות ברפובליקה. אז איך הגיעה צרפת למצב בו היא המדינה היחידה שכבר יכולה להתגאות בנציגה בחצי הגמר? מה נשתנה?

        מוותרים על הכדור

        כשנקבעה הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות, מעטים נתנו לליון סיכוי לחלוף על פני ריאל מדריד. אפילו במועדון הצרפתי עצמו דיברו על רצון להבטיח את אחד משלושת המקומות הראשונים בליגה, ולא באמת חלמו על הפתעה. לאחר הניצחון במשחק הראשון וההבנה כי אפשר לנטרל את קבוצת הכוכבים של ריאל, הרוחות השתנו. "הלילה זה משחק על החיים שלנו", כתב ליסנדרו לופז, חלוצה הארגנטינאי של ליון, על הלוח בחדר ההלבשה בסנטיאגו בירנבאו. "אסור לעזוב את האצטדיון הזה לפני שנתנו את הכל, ללא חרטות. בהצלחה".

        ליון הנוכחית היא קבוצה מאוד מוגבלת. להוציא את הוגו לוריס בשער ולופז בחוד, אין לה כרגע יותר מדי מה למכור ברמות הגבוהות, אך שחקניה מחפים על כך במשחקים באירופה בעזרת הגנה חזקה ומתואמת ועבודה בלתי פוסקת של כל מי שעולה על כר הדשא. לכן, לא מפתיע היה לראות את ליצ'ה לופז, שניות לאחר שהחמיץ ברשלנות בדקות הסיום בברנבאו, מסתער על סרחיו ראמוס וחוטף ממנו כדור שמסר לו סמוך לרחבה איקר קסיאס. אם השחקן היקר בתולדות המועדון נלחם ללא הרף, גם שחקני המשנה יתנו את הכל עד טיפת הדם האחרונה.

        בשנים עברו ליון זכתה למחמאות מקיר לקיר על סגנון המשחק ההתקפי, אבל ההצגות בשלבים מוקדמים לא סייעו לה לדלג מעל הקיר ההיסטורי של רבע הגמר. עם קלוד פואל על הקווים, ליון זנחה את הימים בהם הבריקה עם חוליית קישור דומיננטית בראשות ז'וניניו, לטובת משחק זהיר ומתודי בו הכדור נמצא רוב הזמן ברגלי היריבה. ה-4-4-3 המסורתי שהוביל את ליון לשושלת של שבע אליפויות, עוד מקבל מקום לבוא לידי ביטוי בזירה המקומית (אם כי האוהדים כועסים וטוענים שהשיטה האירופית "זולגת גם לליגה"), אך באירופה, כמו בורדו, מדובר ב-4-2-3-1 שנועל הרמטית את מרכז המגרש, גם במחיר של ויתור על הכדור.

        דורשים כבוד

        בצרפת הרשו לעצמם לחייך עם תום משחקי שמינית הגמר של ליגת האלופות. בזמן שאיטליה, גרמניה ואפילו ספרד נותרו עם נציגה אחת בלבד, צרפת הצטרפה לאנגליה עם שתי קבוצות בין שמונה האחרונות. "עכשיו מבינים שהליגה שלנו זו לא ליגת מיקי-מאוס", עקץ פיליפ אוקליי, פרשן 'פראנס פוטבול'. "כשהעיתונות האנגלית מפרסמת תוצאות וטבלאות ביום שני בבוקר, הכדורגל הצרפתי נמצא בתחתית העמוד ובכתב קטן, יחד עם הולנד ובלגיה. אולי תצטרכו להגדיל את הגופן שלכם, חברים".

        מאז 1993, אז זכתה מארסיי במהדורה הראשונה של ליגת האלופות, צרפת מחכה בקוצר רוח לתהילה נוספת במפעל החשוב ביבשת. רוב הקבוצות הצרפתיות מנוהלות בצורה נכונה בשנים האחרונות, מצהירות על רווחים כלכליים ומתגאות במחלקות נוער שנותנות תוצרת מדי עונה. השקט הניהולי הביא לכך שבניגוד לעונה הקודמת, ליון הצליחה לשמור על כוכבים גדולים כמו הוגו לוריס וז'רמי טולאלן, שהיו מבוקשים מאוד אצל הגדולות של אירופה, ובורדו רכשה את כרטיסו של יוהאן גורקוף והחזיקה את מרואן שמאק לעונה נוספת.

        מי שעדיין קצת מתקשה להישאב לאופוריה שאופפת את הכדורגל הצרפתי בשבועות האחרונים, כשגם הליגה מספקת ריגושים כמו בימים הגדולים עם שש קבוצות במאבק האליפות, הוא נשיאה של ליון, ז'אן מישל אולאס. "הכניסה האמיתית לעילית של אירופה, תהיה כאשר מועדון צרפתי יזכה בליגת האלופות בגרסה המודרנית. ההצטרפות של בורדו בהחלט מהווה אלמנט חשוב לקראת הצלחה עתידית. הייתה תקופה בה הספרדיות שלטו, אחר כך הגיע תור האנגליות ואם נצליח להביא מספר קבוצות לשלבים הגבוהים נמצא גם אנחנו את רגע התהילה שלנו".

        אולאס, שלא ממש אוהב את המתח שנוצר בצמרת אחרי השליטה האבסולוטית של קבוצתו, יודע שיציבות היא מילת המפתח. הבעיה היא שליון ואפילו בורדו, טרם הבטיחו את השתתפותן בליגת האלופות לקראת העונה הבאה, ועלולות עוד לסיים מחוץ לשלוש הראשונות. "זה מצוין שהליגה חזרה להיות תחרותית", טען מנגד ריימונד דומנק, מאמן נבחרת הטריקולור. "יש לנו קבוצות טובות ולא נורא אם מדי פעם יהיו גם נציגות אחרות מלבד ליון בליגת האלופות. הקבוצות שלנו הוכיחו שהן מסוגלות להתמודד ברמה הגבוהה ביותר. כולם מרגיעים ואומרים שלפחות מובטחת לנו נציגה בחצי הגמר, אני אומר שיכלו להיות שתיים".

        עושים סדר

        זה לא רק הניהול. הקבוצות הצרפתיות, לעומת הנבחרת הכושלת, גם מאומנות נכון (אגב, 18 מ-20 מאמני הליגה הם מקומיים, כאשר שני המאמנים הזרים נמצאים במדינה מעל 15 שנים). ארבעת המאמנים של הצרפתיות בשלבי הנוקאאוט באירופה – דידייה דשאן ורודי גרסיה יחד עם בלאן ופואל - גם כששלושת הראשונים נחשבים למאמני התקפה מובהקים, הבינו שהבסיס להצלחה טמון במשחק ההגנה. מארסיי וליל, שתי הקבוצות שהיו פחות מתואמות ויציבות בחלק האחורי, הן אלה שנפרדו מהליגה האירופית בשמינית הגמר. בורדו וליון עדיין באירופה.

        המפתח במשחק ההגנה של שתי הקבוצות הוא התיאום, שטמון לאו דווקא בשיתוף פעולה של שנים בין השחקנים, אלא ביכולת לתקשר אחד עם השני במהלך המשחק ולדעת לחפות על טעויות. "אנחנו משחקים עם תשוקה, מראים את האיכויות שלנו ובעיקר עושים הרבה עבודה כדי להסתיר את נקודות החולשה", הסביר ל'פראנס פוטבול' המגן הימני של בורדו, מתיו שאלמה. לא לחינם קבוצתו ספגה רק שלושה שערים העונה באירופה. העוגן ההגנתי הוא לא אחד הבלמים אלא הקשר האחורי – אלו דיארה בבורדו, טוללאן בליון – המהווה את ראש החץ בשישייה הגנתית על טהרת הצרפתים. אותו קשר אחורי אחראי גם לחילוצי הכדור במרכז השדה וליציאה המסודרת להתקפות, שם משתלטים על ההתקפה יוהאן גורקוף (בורדו) ומיראלם פיאניץ' (ליון) שיודעים אסתטיקה התקפית מהי.

        לכן, בבורדו קיימת דאגה מהמשחק הראשון, בו יחסר דיארה בגלל הרחקה וגם הבלם מארק פלאנוס פצוע. "בורדו הרוויחה את ההצלחה שלה בליגת האלופות בזכות התיאום הכמעט מושלם בהגנה", טען קשר נבחרת צרפת לשעבר, עמנואל פטי, בטורו ב'ל'אקיפ'. "השחקנים מילאו באופן אחראי אחר כל ההוראות של בלאן וחיפו על הנחיתות המקצועית והכלכלית בעזרת אחדות קבוצתית ומשמעת טקטית". אותה משמעת באה לידי ביטוי גם בהתקפה, שם תרגילי הבעיטות החופשיות עובדים בצורה נהדרת (תשעה שערים מה-12 שכבשה בורדו הובקעו כתוצאה ממצב נייח).

        כאמור, השוער ורביעיית ההגנה של בורדו מורכבים אך ורק משחקנים צרפתים, ובליון רק כריס הברזילאי מפר את אחוות הטריקולור, אך הוא קפטן הקבוצה, אחד השחקנים הוותיקים בה ומי שנחשב בין חבריו לקבוצה ל"יותר צרפתי מצרפתי". גם המאמנים הם מקומיים כמובן, וברפובליקה מאמינים שאולי השנה יזכו לחזות לראשונה במאמן צרפתי זוכה בתואר האירופי. "אם לא בלאן ופואל, אז לפחות ארסן ונגר", אומרים שם.

        "המטרה שלנו בבורדו הייתה לעבור את שלב הבתים ולהראות שהסקנו מסקנות מהשיעור שקיבלנו בעונה הקודמת באירופה", סיכם בלאן לאחר שמינית הגמר, והבהיר איך הוא רואה את הדברים מנקודת מבטו. "כרגע אפשר לומר שהכדורגל הצרפתי משיג תוצאות טובות, אבל רק הזמן יגיד אם הליגה שלנו שווה ליריבות. צמצמנו פערים ועכשיו נצטרך להוכיח שאנחנו מסוגלים לספק תוצאות כאלה בתדירות גבוהה. אם זה יקרה, יהיה אפשר להגיד שקבוצות הצרפתיות הן באותה רמה של האנגליות, הספרדיות והאיטלקיות".

        שחקני ליון מירלם פיאניץ', ליסנדרו לופז חוגגים שער (רויטרס)
        עכשיו צריך לספק תוצאות כאלה בתדירות גבוהה. פיאניץ' וליסנדרו לופז חוגגים (צילום: רויטרס)