פסיכולוגיה הפוכה

עוד לא יבשה הזיעה מגופיות שחקניו, וכבר החל פיני גרשון בהכנות לקראת המשחק השלישי בסדרה מול פרטיזן בלגרד. הוא הסתכל על העיתונאים המקומיים שלפניו, אך דבריו כוונו לאוזני יריבתו הסרבית. "עכשיו חובת ההוכחה עליהם", אמר. "הם יצטרכו להוכיח כמה שווה הביתיות. יהיה עליהם הרבה לחץ".

ולדימיר יובאנוביץ', עוזר מאמן פרטיזן, חייך לשמע הדברים. "דולה (המאמן הראשי, דושקו וויושביץ', א.ג.) נוהג לומר שהמשחק שהסתיים בדרך כלל יהיה קל יותר מהמשחק הבא. לחץ? העונה הזו מבחינתנו היא כבר הצלחה גדולה. ההעפלה שלנו לטופ-16 הייתה הצלחה, ההעפלה לרבע הגמר הייתה הצלחה, הניצחון במשחק הראשון מול מכבי היה הצלחה נוספת. בוא נראה מה יהיה בבלגרד".

לא בכדי בחר גרשון לפתוח במתקפה פסיכולוגית מיד לאחר סיום המשחק. במסיבת העיתונאים ציין גם הוא את מאמרו של אטורה מסינה, שעסק בפסיכולוגיה שמאחורי סדרות פלייאוף ביורוליג והסביר מדוע קיימת הסתברות גבוהה לחלוקת שני המשחקים הראשונים בין שתי הקבוצות. מסינה עצמו, אגב, הוכיח אתמול שלא רק בתיאוריות הוא חזק, אלא גם במעשים: ריאל מדריד שלו גנבה ניצחון גדול בפלאו בלאוגראנה של ברצלונה האימתנית, 63:70, והשוותה את הסדרה ל-1:1. בשלב הסיכומים בחר גם מסינה שלא להכביר במילים על המשחק שהסתיים, והעדיף להסתכל קדימה. "דווקא אחרי שניצחנו כאן, נדרשת מאיתנו עוד יותר קשיחות מנטאלית במשחקים הבאים", אמר.

בשנים האחרונות פורסמו כמה מחקרים שעסקו בהיבט הפסיכולוגי של סדרות פלייאוף בענפי הספורט השונים. הפסיכולוג וויין האליוול מאוניברסיטת מונטריאול העניק בעשור החולף ייעוץ פסיכולוגי למספר קבוצות הוקי קרח קנדיות בתקופת הפלייאוף. אומנם אין להשוות בין שיטת המשחקים הנהוגה בליגת ההוקי הקנדית לזו המשוחקת ביורוליג – אורכו של שלב הפלייאוף בקנדה, מהשלבים הראשונים ועד לסדרת הגמר, אורך כחודשיים (לעומת שבועיים לכל היותר ביורוליג), וכן התנאים הפיזיים השוררים שם שונים לחלוטין (טיסות תכופות לאזורים מרוחקים, שינויי גבהים שלעיתים מכריחים שחקנים להיעזר בבלוני חמצן על הספסל) – אך בהחלט ניתן ללמוד הרבה מתובנותיו.

האליוול מחלק את הספורטאים עמם עבד לשלוש קטגוריות עיקריות: הבלתי-מנוסים, "אלו שלא יודעים למה לצפות ואיך להגיב"; המנוסים-חלקית, "שיודעים למה לצפות אבל עדיין לא יודעים איך להגיב"; והווטרנים, "שיודעים למה לצפות ויודעים איך להגיב".

למכבי שלושה שחקנים ששיחקו במעמדים גדולים באמת: דיוויד בלות'נטאל, דרק שארפ ויניב גרין. השניים האחרונים כמעט ולא דורכים על הפרקט, כך שהשפעתם המקצועית שולית. אלן אנדרסון אומנם היה שחקן מכללות מוכר, אלא שברמה האירופאית הגבוהה ניסיונו שואף לאפס. כמוהו סטפון לאזמה, דורון פרקינס, אנדרו ויזנייבסקי ודיאור פישר. אפילו צ'אק איידסון, שהגיע לכאן על תקן השחקן המנוסה והשקול, מעולם לא לקח חלק בסדרת פלייאוף ביורוליג.

"ידע וניסיון הם שני הפקטורים המשמעותיים שעוזרים לשחקנים למצות את הפוטנציאל שלהם בכל משחק פלייאוף", כותב האליוול. "ה'ידע' כולל את מה שהשחקן יודע על עצמו, ומה שהוא יודע על תגובות שונות לסיטואציות שיכולות להתרחש". אולי הדברים הללו יכולים להסביר מדוע הפך בלות'נטאל, שברזומה שלו זכייה ביורוליג והופעה נוספת בגמר הפיינל פור, לברומטר של מכבי בעת האחרונה. ברבע השני למשחק אמש, בו פתחה מכבי מבערים והכריעה מעשית את יריבתה, לא ירד בלות'נטאל מהפרקט, והשיב ב-11 נקודות מתוך ה-28 של מכבי.

העבודה הפסיכולוגית בתקופת הפלייאוף, כותב האליוול, מהווה מרכיב עיקרי בהכנות הקבוצה. האליוול סיפר כיצד נהג להשתמש בטקטיקה של הקרנת וידאו-קליפים קצרים לשחקנים, עליה אמר כי היא "הדרך הטובה ביותר שבה המסרים נקלטים במוחם". הוא הקרין לשחקנים קטעי וידאו של ספורטאי-על מענפים שונים, כמו טייגר וודס ושחקן הבייסבול רוג'ר קלמנס, המגלים מהם מקורות ההשראה שלהם ברגעי לחץ.

"בגלל שמדובר בסדרת פלייאוף, שחקנים נוטים להסתכל על התוצאה הסופית של המשחק ופחות על התהליך שמוביל לניצחון", כתב האליוול. "תמיד הדגשתי שהכי חשוב להתרכז בדברים שאמורים להביא את הניצחון, במקום להתרכז בלנצח".

עוד עסק האליוול בחשיבות שחקני הספסל בתקופת הפלייאוף. הוא ציטט את מאמן המכללות ג'ון וודן, שכתב פעם כי אחד המפתחות להצלחה בפלייאוף הוא "להקדיש זמן לשחקני הספסל ולהכיר במאמץ שלהם, כי לשחקנים הללו חייבת להיות השפעה חיובית על הקבוצה והם צריכים תמיד להיות מוכנים לתרום".

וכך כותב האליוול: "המאמנים שעבדתי איתם תמיד מצאו זמן
לבנות גישה חיובית בקרב שחקני הספסל, וגם שחקני המפתח תמיד הזכירו כמה חשובים השחקנים המסייעים כשהתראיינו לאמצעי התקשורת. מאוד אהבתי לדבר עם שחקני הספסל, ולעזור להם לשמור על כשירות מנטאלית ורגשית".

בשני המשחקים הקודמים צמצם פיני גרשון את הרוטציה לשמונה-תשעה שחקנים. כעת הוא צריך לקוות שבבלגרד לא ישלם את המחיר על הזנחת הספסל, ונטישת קונספציית הרוטציה הרחבה.

בו מקאלב ישב בחדר ההלבשה של פרטיזן בפנים חתומות. השריטה המדממת בפניו סיפרה את סיפור המשחק כולו. גם בדקות הסיום, כשהניצחון של מכבי הובטח, המשיכה המארחת להעיף מרפקים לכל עבר. אחרי הפדיחה במשחק 1, היא לא הייתה מוכנה לקחת שום סיכון נוסף.

"אחרי שניצחנו ביום שלישי, ידענו שמכבי תבוא לשחק קשוח", אמר מקאלב. ואלכס מאריץ', שישב שני כיסאות משמאלו, הוסיף כי "ציפינו שהם ילחמו. כשאתה משחק בבית אתה נלחם עבור האוהדים, עבור הגאווה שלך".

פרטיזן, כך הודה גם דושקו וויושביץ', שבה לבלגרד מרוצה. יותר מכל מועדון אחר ביבשת, ליתרון הביתיות של פרטיזן יש ערך מוסף. השאלה היא האם פרטיזן מסוגלת לנצח את מכבי פעמיים תוך 48 שעות. המשחק השלישי מסתמן כמפתח של הסדרה: ניצחון לפרטיזן, והאווירה המטורפת עשויה להכריע את הכף במשחק 4. התחושה היא שאם יש למכבי הזדמנות לגנוב משחק חזרה בסרביה, היא דווקא במשחק 3.

באפריל שעבר פרסם העיתונאי ג'ון שומן כתבה באתר ה-NBA, שעסקה ביתרון הביתיות בפלייאוף. הוא ביסס את כתבתו על מחקר מקיף, שכלל נתונים שנאספו לאורך 10 עונות – מ-1999 ועד 2008. שומן ציין כי משחקי הבית בפלייאוף 2008 הסתיימו במאזן 22:64 לטובת המארחת – או באחוזים, 74.4% - שהיו הגבוהים ביותר ב-18 השנים האחרונות.

המחקר הוכיח כי יתרון הביתיות משמעותי יותר בפלייאוף מאשר במהלך העונה הרגילה – בעשור שנבדק, אחוז הניצחונות לקבוצה הביתית במהלך הפלייאוף עמד על 64.9%, לעומת 60.6% בעונה הרגילה.

אולם מעניינת יותר הייתה חלוקת אחוזי ההצלחה בתוך משחקי הפלייאוף עצמם. מהנתונים עלה כי סיכויי הקבוצה האורחת לנצח משחק חוץ בפלייאוף עולים משמעותית במשחקים 3 ו-4 (מדובר, יש לציין, בסדרות פלייאוף של הטוב משבעה משחקים, הנערכות בסדר של 2 בית, 2 חוץ, בית, חוץ, בית. הנתונים כוללים את כל הסדרות, להוציא את סדרת גמר הפלייאוף עצמה, שנערכת בשיטה של 2-3-2).

במשחק מספר 1, סיכויי המארחת לנצח הם 74.3%; במשחק 2 הם עולים ל-76.4%; במשחק השלישי, בה עוברת הביתיות לקבוצה ב', עומד אחוז ההצלחה של הביתיות על 55.7%; במשחק מספר 4 צונחים הסיכויים ל-50% בלבד. במשחק 5, שחוזר לבית של קבוצה א', עומדים הסיכויים על 76.2% לטובת המארחת; במשחק 6 שוב מתחלפת הביתיות, ואז עומדים סיכויי המארחת על 49.2% בלבד; ובמשחק 7, אם יש בו צורך, עומדים סיכויי המארחת על 69.6%.

המשמעות היא שבמשחק השביעי והמכריע בפלייאוף ה-NBA, סיכויי המארחת לנצח נמוכים יותר מכל משחק אחר. אפילו אם הסדרה בין מכבי לפרטיזן תחזור למשחק מכריע בתל אביב, אל תבטלו כליל את סיכוייהם של הסרבים.

אנקדוטה אחרונה שעולה מהמחקר היא שמתוך 150 סדרות שנבדקו, הקבוצה שניצחה את הסדרה סיימה אותה במשחק בית רק ב-77 מקרים. ב-73 סדרות אחרות, סיימה מנצחת הסדרה את הסיפור דווקא בחוץ.

ומה-NBA למכבי: שלוש הסדרות האחרונות של מכבי ביורוליג נמתחו עד הסוף. ב-2006 גברה על אולימפיאקוס 1:2; ב-2007 הפסידה לצסק"א 2:1; וב-2008 ניצחה את ברצלונה 1:2. בכולן שמרה על הבית. בכולן לא הצליחה לנצח בחוץ. רצף אחד, זה החיובי בן עשר השנים – ניצחונות הבית במסגרת הפלייאוף ביורוליג – נשבר ביום שלישי. אם מכבי באמת רוצה לגרוף את כרטיס הטיסה לברסי, הרי שבשבוע הבא בבלגרד, דווקא מול 22,000 אוהדים, היא תצטרך לשבור גם את הרצף השלילי הזה.

ohad@walla.net.il