צ'לסי – איך ממשיכים את זה מכאן

ב-2004 איבדה מילאן של קרלו אנצ'לוטי יתרון 1:4 מהמשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות והודחה בגומלין על ידי דפורטיבו לה קורוניה, באחד המהפכים הבלתי נשכחים שידע המפעל. הנשיא סילביו ברלוסקוני רתח מזעם, אך לא נחפז לערוף ראשים ואיפשר למאמנו ליצור מוטיבציה מחודשת בקרב שחקניו ולהצעיד אותם לזכייה באליפות. אנצ'לוטי זכה לשבחים על ההתאוששות מהשוק האירופי, אבל האליפות סימאה את עיניהם של אנשי מילאן. במקום ללמוד מהכישלון האירופי ולהבין כי צריך לרענן את השורות ולמנוע משלד הקבוצה להמשיך להתבגר יחדיו, העדיפו במילאנלו להתמקד בחגיגות ולהסתיר את הבעיות. את המחיר משלמים שם עד היום.

שש שנים חלפו וכעת אנצ'לוטי, שהודח על ידי אינטר של הנמסיס ז'וזה מוריניו בשמינית גמר האלופות, נמצא בפרשת דרכים דומה עם צ'לסי. המאמן האיטלקי למד מטעויות העבר ורוצה להימנע מחזרה על 'סינדרום מילאן' – בין אם יזכה באליפות ובין אם לאו - כשגם במועדון קיימת הבנה עמוקה כי המצב מצריך שינוי. וכשאנו מדברים על המועדון, הכוונה היא בעיקר לרומן אברמוביץ'. האוליגרך הרוסי, שבמשך שבע שנים ראה פעם אחר פעם את חלום ליגת האלופות מתנפץ בפניו וזרק מאמנים בזה אחר זה, בחר לחרוג ממנהגו ולא להטיל את כל האשמה על המאמן. מבחינתו, הגיעו מים עד נפש בגזרה אחרת לגמרי.

אנצ'לוטי, שבינתיים הציב מטרה חדשה – דאבל היסטורי לצ'לסי – מקבל גיבוי מלא (כל עוד האליפות עדיין בהישג יד), ודווקא השחקנים, כולל יקיריו של הבעלים, נתונים בקו האש. לא מעט שחקני הרכב של צ'לסי נמצאים בשנות ה-20 המאוחרות או בתחילת שנות ה-30 לחייהם, ואחרי שנים רבות יחד במועדון, אחדים כבר הרבה מעבר לשיא ואחרים מתקשים להתאושש מפציעות. התלות המוגזמת בשערים של פרנק למפארד ודידייה דרוגבה והמחסור בקשרים יצירתיים מצביעים גם הם על דבר אחד – הקבוצה הנוכחית של צ'לסי לא תוכל להתרומם לגבהים חדשים. בנייה מחדש היא הפתרון.

השבוע, לראשונה מאז אוגוסט, מצאה עצמה צ'לסי מחוץ לשתי הראשונות. זה קרה לה דווקא באיווד פארק, המגרש בו חגגה אליפות לפני חמש שנים. ה-1:1 מול בלקבורן המחיש פעם נוספת חלק מהבעיות של הכחולים ובמיוחד את החלק האחורי הפגיע. בחלקה הראשון של העונה היו אלה המצבים הנייחים שהדירו שינה מעיניו של אנצ'לוטי, ולאחרונה מדובר במשחק האגפים. ככה זה כשהגיבוי שלך הוא פאולו פריירה, שלא הצדיק מעולם את רכישתו מפורטו ויהיה בין הראשונים שיפנו את הלוקר בחדר ההלבשה בתום העונה.

אולם אין סיבה לזרוק את כל הרפש על שחקן מחליף כמו פריירה, שקיבל דקות משחק בעקבות הפציעות של ז'וזה בוסינגווה ואשלי קול. מרבית שחקני החלק האחורי של צ'לסי רחוקים העונה משיאם, מי בגלל פציעות חוזרות (ריקרדו קרבאליו) ומי בגלל פרשיות מחוץ למגרש (ג'ון טרי). לכך אפשר לצרף את הקשרים ההגנתיים ג'ון אובי מיקל ובעיקר מיכאל באלאק, שלא מזכיר במאום את השחקן שניהל ביד רמה את מרכז השדה של באיירן מינכן ונבחרת גרמניה. מקדימה למפארד לא נותן את התפוקה המוכרת, ודרוגבה בן ה-32 נותר לבד, כשניקולא אנלקה פשוט התנדף מאז שותפו שב מאליפות אפריקה.

"במצב הזה, לכולם ברור שהגיע תור השחקנים", קבע מאט יוז ב"טיימס". "הסגל המתבגר מצריך שינוי, הרי מבין ה-11 הקבועים, רק ברניסלאב איבנוביץ' לא נמצא בשנות ה-20 המאוחרות שלו. מצד אחד, ברור לכל שהקבוצה צריכה חיזוק. מצד שני, אין לאברמוביץ' שום כוונה לחזור למדיניות הבזבזנית של 2003, אז תוך מספר שבועות רכש המועדון שחקנים ב-110 מיליון ליש"ט. סכום של 50 מיליון ליש"ט נראה הגיוני יותר". גם רוד חוליט, ששיחק ואימן במועדון בשנות ה-90, מחזיק בדעה דומה. "זה היה הצ'אנס האחרון של הקבוצה הזו לזכות בליגת האלופות", אמר שחקן העבר ההולנדי ל"סקיי ספורטס". "הם צריכים לצרף שחקנים חדשים בקיץ. הדבר הכי גרוע במשחק נגד אינטר היה לראות את צ'לסי חסרת יצירתיות, נטולת רעיונות וללא אף שחקן שמסוגל לשנות את המשחק".

לא מעט שמות נזרקו לאוויר בשבוע האחרון, כמי שמסוגלים לפתור את בעיית היצירתיות בהתקפה עליה דיבר חוליט. פרנק ריברי, דויד וייה וסרחיו אגוארו היו המובילים שבהם, כשלכולם ברור כי אנצ'לוטי ואברמוביץ' לא ייצאו מגדרם כדי לצרפם ויסתפקו בסופרסטאר אחד או שניים בלבד ולצדם כוכבים עולים בשמי הכדורגל העולמי, מסוגם של אנחל די מריה, מארק האמסיק וסימון קיאר. "שחקני הרכש של ז'וזה מוריניו, שחקנים מהרמה הגבוהה בעולם גם אם לא כולם כוכבים ענקיים, הם אלה שנתנו לו את הניצחון", הסביר מאט יוז. "הוא הביא בקיץ לאינטר את סמואל אטו, דייגו מיליטו, ווסלי סניידר ולוסיו שעשו את ההבדל. זה מה שהיה חסר לצ'לסי במשחק ולשם היא צריכה לכוון".

הגישה החדשה לא ננקטת רק באשר להעברות. גם המשא ומתן על החוזים יתנהל מעתה ואילך בצורה אחרת לגמרי. זו כבר לא מדיניות היד הרכה של אנשי אברמוביץ', שבאו תמיד לקראת השחקנים בהיבט הכספי. ג'ו קול לומד זאת על בשרו כעת, כשהמועדון לא ממהר להחתימו על חוזה חדש, וכך גם בעניינם של באלאק שדורש חוזה לשנתיים ואנלקה המתוסכל. "אתם שחקנים שמשחקים טוב או שחקנים שמשתכרים טוב?", שאל אברמוביץ' באחת השיחות עם שחקני הקבוצה לאחר ההפסד לאינטר. הבוס המודאג מחוסר היכולת של הקבוצה לזכות בליגת האלופות חרף כל המאמצים וההשקעות, לא מוכן לחזור שוב על אותן טעויות.

המרוויח הגדול מהשינויים הללו, אם ישרוד כמובן את שלבי ההכרעה של העונה, יהיה קרלו אנצ'לוטי. ניקוי האורוות המתוכנן, הכולל בתוכו פרידה כמעט בטוחה מהגווארדיה הפורטוגלית שפיארה את המועדון, הוא צעד שיקל על המאמן האיטלקי לשלוט בחדר ההלבשה שלו ולמנוע חיכוכים כגון אלו שנוצרו בעקבות הפרשיות האחרונות של טרי ואשלי קול. "החלום שלי הוא להביא את גביע האלופות לסטמפורד ברידג'", הצהיר אנצ'לוטי לא אחת. זהו גם החלום של אברמוביץ', שבחר באיטלקי בזכות שתי ההנפות שלו עם מילאן בליגת האלופות, ולשם כך אולי ירחיב את סמכויותיו בעונה הבאה, לאחר שבקיץ שעבר לא נענה לבקשות המקצועיות שלו וצירף רק את יורי ז'ירקוב, דניאל סטארידג' ורוס טרנבול כשחקנים משלימים.

אנצ'לוטי, בניגוד למנג'רים שקדמו לו, לא התעלם במופגן משחקני האקדמיה וזה אחד הנתונים שעומדים לזכותו. מעל 60 מיליון ליש"ט הושקעו במחלקת הנוער של צ'לסי, עליה עמלו בעיקר פרנק ארנסן ופיט דה ויסר, שאספו כישרונות צעירים מרחבי העולם. עד כה לא ניפקה האקדמיה המהוללת ולו שחקן אחד שהשתלב בהרכב הראשון של הקבוצה, למרות הצלחות במפעלי הנוער (כולל העפלה לגמר הגביע העונה). את זה אנצ'לוטי מעוניין לשנות. "כל הצעירים הרשימו אותי", הבהיר המאמן, שהעניק הופעות בכורה למספר רב של שחקני נוער העונה. "פאביו בוריני, ג'פרי ברומה וגאל קקוטה ילידי 1991, דניאל סטארידג' 1989 ונמניה מאטיץ' 1988 - לכולם צפוי עתיד מזהיר. הם צריכים להשתפר והם עובדים קשה כדי לעשות זאת. אני חושב שבעונה הבאה כולם יהיו בסגל שלי".

בצ'לסי מקווים שההשקעה בצעירים תניב פירות סוף כל סוף. התמיכה הבלתי מסויגת של אנצ'לוטי בבוגרי האקדמיה, ודאי כשהעונה הנוכחית רחוקה מלהסתיים והמאבקים על האליפות והגביע עדיין פתוחים, מבהירה את כוונותיו. אנצ'לוטי ואברמוביץ' מעדיפים להגות תוכנית מחושבת בנוגע לשינוי ולא לבצע קפיצת ראש לבריכה הסוערת של חלון ההעברות, כפי שנוהגים לעשות במועדונים אחרים. האוליגרך הרוסי ראה את אינטר וריאל מדריד, שתי הבזבזניות הגדולות של העשור, מגיעות ביחד לרבע גמר אירופי אחד בארבע השנים האחרונות. אפילו הוא הבין: כסף גדול ורכש מאסיבי אינם ערובה להצלחה.

המודל, גם אם לא יודו בזה בפה מלא, הוא יותר בכיוון של מנצ'סטר יונייטד, אצלה יתארחו ב-3 באפריל באחד המשחקים המכריעים של העונה בליגה. אלכס פרגוסון הצליח להתגבר על כל מכשול אפשרי בדרך לבניית שלוש קבוצות שונות ומוצלחות אצל השדים האדומים, כשידע לנווט את חילופי הדורות, לבצע שימוש מושכל בשחקנים צעירים וליצור תפקידים חדשים עבור מי שהיו פעם תינוקות פרגוסון ומאז בגרו. למפארד, דרוגבה ואחרים שכבר נכנסו לעשור הרביעי לחייהם, יוכלו להיות הפול סקולס והריאן גיגס של צ'לסי. הם יהיו אלה שישמרו את מסורת המועדון, יספקו את הניסיון, ידאגו לאחדות הקבוצה ויתנו את הערך המוסף על המגרש מבלי שהקבוצה תהיה תלויה ישירות בתרומתם הסטטיסטית. אולי כך, בתוספת רכש מוצלח במקומות המתאימים, במרץ 2011 אברמוביץ' עוד יוכל לפנטז על התואר האירופי ולא יעסוק בתכנון העונה הבאה.