קו העימות

בשנייה שאיל ברקוביץ' איחל ללואיס פרננדז בהצלחה, זה היה ברור: הפרשן סימן מטרה. ברקוביץ' יודע שכל כישלון קטן של פרננדז הוא ניצחון גדול שלו, וככל שהקדנציה של הצרפתי מתקצרת, ככה זו שלו מתקרבת. שמישהו כבר יפתח לברקו את המיקרופון, אנחנו מצפים לפנינים

פרננדז הוא טיפוס אמוציונלי. מהר מאוד, בלי שנשים לב, הוא יהפוך לישראלי. עם הזמן, באופן טבעי, הוא גם יפתח טינה לגרמנים, במיוחד לכאלה שהם בונקריסטים, הגנתיים, משעממים, יריבים שלנו מהבית המוקדם, וכנראה גם טובים מאיתנו. הסכסוך הוא בלתי נמנע. יספיק תרגום אחד קלוקל מהתקשורת היוונית כדי להדליק את האש. למה מי זה הרהאגל הזה

אנשים מהסוג של פרננדז לא סתם נגררים לעימותים, הם גם נוטים להמציא אותם. הם נוטים לדמיין שרודפים אותם, שאורבים להם, שדופקים אותם או שסתם לא נותנים להם מספיק כבוד. לא פעם זה נגמר בריב טיפשי עם דמות זניחה. אם לא הבנתם עד עכשיו, אז קבלו את המרגל הגיאורגי של מאמן נבחרת גיאורגיה, אליבא דה פרננדז. בכל פעם שעוזר מאמן מכבי חיפה יירד לאזור תל אביב, פרננדז יירד לבונקר בחשד שמישהו מגיע לדלות מידע על יריבת גיאורגיה במוקדמות היורו. הוא בוגד

אם חשבתם שראיתם הכל בעימות של נבחרת ישראל מול מכבי חיפה, חכו לעידן פרננדז. הוא יגיב לכל מתיחה של יניב קטן, הוא יעיר על כל התעטשות של בירם כיאל, ויציף את הנושא לציבור הישראלי כמו שרק פרננדז יודע: חם, רגשי, בוטה, ללא מחסומים. אם במקרה של קשטן הייתה יראת כבוד מסוימת לאיש ופועלו, למאמן הזר אף אחד במכבי חיפה לא ישתוק. בטח שלא הנשיא

אל תתנו ללוק הרגוע איתו פרננדז הגיע לארץ להטעות אתכם. בשנייה שהוא יקלוט את השכונה בנבחרת, הוא האחרון שיצטרף לפארטייה בלובי של המלון. הקוקטיילים המוכרים של הדוקטור עומדים להיכנס למעבדת המבחן הכי קשה, וההתנהלות הרפואית של הנבחרת עומדת להיתקל במאמן שמצפה משחקנים שלו לעלות פצועים ולמות בשדה הקרב. לפרננדז יהיה הרבה יותר נוח להתעמת עם הרופא מאשר עם השחקנים

כששני אגואים כאלה נפגשים, ההתנגשות היא בלתי נמנעת. השחקן הכי גאוותן בסגל זקוק לאהבה ותמיכה בימים אלה, אבל לפרננדז אין עניין בפינוקים וליטופים. הוא רוצה מחויבות, הוא רוצה פייטרים. הוא מרגיש כמו אסיר ביום הראשון בכלא, שחייב לפוצץ במכות את האיש הכי חזק כדי להרוויח את הכבוד. יש פה פוטנציאל לקרב פיקנטי במיוחד, ואם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו, בטח היינו צוחקים

זו כבר מסורת ישראלית בנבחרת, וכנראה שגם קשטן ימשיך אותה: המאמן הקודם משמיץ את המאמן הנוכחי, קוטל אותו, מבקר אותו, ומנסה להמחיש איזה תנאים מעולים והגרלה נוחה וסגל מצוין יש לו לעומת העבר. אבל פרננדז לא יחכה לזה בכלל. אחרי כל תקלה או פנצ'ר, הוא יאשים את קודמיו בחוסר מקצועיות. על כל תיקו או הפסד, הוא ידאג להזכיר לנו איך לא עלינו לדרום אפריקה מהבית הקל שהיה לנו. אפשר כבר להתקשר למשה סיני כדי לקבל תגובה

אפילו אם דונאדוני יהפוך בקיץ למאמן מילאן, בדמיון של פרננדז הוא תמיד יהיה האיש שלא יפסיק לחתור תחתיו. מבחינת פרננדז, דונאדוני לא יירגע עד שהוא ייקח ממנו את התפקיד שנגזל ממנו, שהם אויבים בנפש, שהיריבות ביניהם מעסיקה את כל עולם הכדורגל. שורה אחת בעיתון עם השם דונאדוני תספיק לפרננדז להידלק, כי גם הוא יודע: דונאדוני לעולם לא יסלח לו על זה שגזל ממנו את הזכות לעבוד תחת אבי לוזון

אם יש מישהו שמסוגל עדיין להתעצבן מפרובוקטור שאף אחד כבר לא מתרגש ממנו, זהו פרננדז. מה להתעצבן? כל הערה שתצא מבפיו של בוזגלו האב תגרור את הצרפתי לעימות חדש וכל ביקורת על היחס לבוזגלו הבן תיראה לפרננדז אישית במיוחד

גם אם לא יהפוך לעוזר מאמן שלישי ובובה על חוט בנבחרת, קרב האגואים הזה הוא בלתי נמנע. שניהם מתבססים על האהדה של הרחוב הבית"רי ובין שניהם יש חשבון לא פתוח עוד כשפרננדז אימן את בית"ר. יש רק בן אדם אחד שהריב בינו לבין פרננדז מובטח יותר מזה מול אוחנה. דפדפו ותגלו מי זה

וזה האיש הזה. האיש שלא רצה את פרננדז, האיש שניסה לכפות על מאמן עוזר שהוא לא רצה, האיש שרק מבטיח מהיום שהוא נכנס לתפקיד ולא מקיים כלום. אם יש עימות שפרננדז ייהנה בו מקונצנזוס מקיר אל קיר, זה מול האיש בתמונה