האוסקר האיזוטרי

בעוד שלושה שבועות בסך הכל זה יקרה: העונה הסדירה תפנה את מקומה לתחילת הפלייאוף ב-NBA, מה שכמובן גם יביא איתו את חלוקת הפרסים המסורתית - MVP, רוקי העונה וכן הלאה. רגע לפני שצוללים לתהומות הקונבנציה, וגם לאור הזכייה של ג'מאל קרופורד בתואר סטטיסטי חביב ודי אזוטרי לפני מספר שבועות – הוא עקף את רג'י מילר והפך לשחקן המוביל בתולדות הליגה עבור מהלכים של שלשה פלוס קליעת עונשין – הנה חלוקת פרסים מסוג אחר, לשחקנים שהצליחו להתמקצע בתחום ממוקד כזה או אחר.

יש שומרים חזקים ממנו, שמפעילים הגנה פיזית וקשוחה יותר; יש שומרים זריזים, מהירים ואתלטים ממנו, כי הגיל עושה את שלו; אבל אין שומר חכם וממולח כבאטייה. אם מסתכלים על המסלול שהוא עשה, זה לא לגמרי מפתיע: קריירת קולג'ים במכללת דיוק תחת המאמן האגדי מייק ששבסקי, בשיטה שהביאה לליגה עשרות רול פליירס נפלאים ומעט כוכבי NBA אמיתיים; שותף להצלחה הקצרה של קבוצת הרוטציה העמוקה שנבנתה בממפיס גריזליס של יובי בראון, שאמר אז על באטייה: "הלוואי והיו לי עשרה כמוהו בקבוצה".

כעת הוא ביוסטון, אחת הרכישות הראשונות של הג'נרל מנג'ר דריל מורי, מומחה לסטטיסטיקה שהבחין בדפוסי יעילות קבוצתיים יוצאים מהכלל כאשר באטייה על הפרקט – גם לטובת קבוצתו בהתקפה אבל בעיקר מבחינה הגנתית. השילוב בין באטייה לבין דוחות הסקאוטינג והסטטיסטיקות שמורי וצוותו מנפקים מהווה סיבה גדולה מאוד ליכולת המפתיעה שקבוצת הרול פליירס הפצועה מטקסס מציגה בשנים האחרונות.

זו כבר עונה שביעית של אאוטלו בליגה, אלא שהקומבו פוורוורד האתלטי שהצטרף לפורטלנד היישר מהתיכון לא שיפר הרבה מיסודותיו בהתקפה ובהגנה: יכולת כדרור נמוכה ועבודת רגליים לקויה מונעים ממנו להיות סמול פורוורד במשרה מלאה, בעוד שמבנה גוף רזה ויכולת בריבאונד שנסמכת על אתלטיות בלבד, מקשים עליו להיות 4 פותח.

אך לצד היותו טווינר, אאוטלו פיתח יכולת אחת לדרגת אמנות, שבזכותה הוא שחקן שישי אידיאלי – היכולת לקלוע בניתור מהמקום, ובכך לייצר לעצמו מצבי קליעה יש מאין. אם הוא בזון, אז השילוב של גובה, אורך, אתלטיות וניידות, הופכים את קליעת הפול-אפ ג'אמפר שלו לבלתי ניתנת לעצירה, מיס-מץ' שמפצה על זה שהוא כאמור, יוצר עבור הגנת הקבוצה שלו. אאוטלו מסיים חוזה בקיץ, ואחרי שיסתיים משחק הכיסאות של השמות הגדולים, כדאי לשים לב גם לקבוצה שתשיג אותו; סקורר כמוהו מהספסל יכול לעשות הבדל גדול עבור קבוצה נטולות עומק.

קוליסון השקט והאפור – הוא ולא אחר מוביל את הליגה בקטגוריה הנ"ל, שאין להפחית בחשיבותה, במיוחד לקבוצה שחסר לה סנטר קלאסי וחוסם שיכול להגן על הצבע. בניגוד לחסימה, סחיטת עבירת תוקף מבטיחה לקבוצה כדור בידה, וכמו כן גם מדביקה כמובן פאול לשחקן היריב. האפקט הפסיכולוגי על היריב נמוך יותר מאשר היה נחסם, אך התמריץ שמהלך כזה נותן לחברי הקבוצה (במיוחד בקבוצה צעירה כמו אוקלהומה סיטי) יכול להיות משמעותי בהרבה.

בקיץ הקרוב הת'אנדר יוכלו לבזבז כ-13 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר, רגע לפני שהם מתחילים לסתום אותה עם הארכות חוזה לדוראנט ושאר הצעירים. החוזה של קוליסון יתפוס 6.7 מיליון במקום הפנוי שלהם תחת התקרה, אבל לא היו ניסיונות להעביר אותו תמורת חוזים מסתיימים – והרגע קראתם על אחת הסיבות הבולטות לכך.

כן, עוד שחקן מיוסטון וגם, שומו שמיים, אחד שהניקס נתנו הרבה כדי להיפטר מהחוזה המכביד שלו, זכר למעלליו האחרונים של אייזאה תומאס בטרם גורש מהקבוצה. אלא שעוד לפני שהפורוורד האתלטי הסכים לקבל יותר כסף ממה שהוא באמת שווה, ג'פריס היה (ועודנו) אחד השומרים הכי מגוונים בליגה, ועם הזדקנותם של קווין גארנט וראשיד וואלאס, הוא גם פחות או יותר היחיד שמסוגל לשמור על כל עמדה במגרש; מספיק זריז ונייד כדי לרדוף אחר כריס פול, ומנגד מספיק גבוה, ארוך ואתלטי כדי לסגור גבוהים לא מאסיביים מדי בצבע. ג'פריס מהווה פתרון נהדר להרבה בעיות מץ'-אפ, בנוסף להיותו נכס חשוב בשמירה הקבוצתית, עם זרועותיו הארוכות שנמצאות בכל מקום.

הסנטר האוסטרלי מתחיל לקבל את הכבוד הראוי לו בתקופה האחרונה, עם יכולת הראויה לבחירה מס' 1 בדראפט, לפני כריס פול ודרון וויליאמס אם שכחתם. למקרה שלא יזכה בתואר השחקן המשתפר של העונה, נפנק אותו בפרס ניחומים – בוגוט הוא מלך הפוט-בקס בליגה, כלומר, מוביל אותה בהשבת הכדור למקומו הטבעי שמבעד לסל היריבה, אחרי עוד החטאה של חבר לקבוצה (ובמילווקי לא חסרות כאלה – היא חמישית מהסוף באחוזי שדה).

לכאורה, הדרך הקלה ביותר להשיג נקודות, אבל חוץ מהצורך לפלס דרך בצבע בין גבוהי היריבה, יש פה גם עניין של טיימינג – אסור לגעת בכדור אם הוא עדיין מתגלגל על הטבעת – וגם טאץ', מה שלא חסר לבוגוט, בניגוד לסנטרים רבים אחרים בליגה שחיים על האתלטיות שלהם. עם 1.4 נקודות למשחק כתוצאה מפוט-בקס, בוגוט מוביל את הליגה לצד זאק ראנדולף, רק שאצל בוגוט 46.6% מהריבאונדים שהוא מוריד בהתקפה מסתיימים כך, לעומת 34% אצל ראנדולף, שגם מנצל את תשומת הלב שמארק גאסול מקבל מהגנת היריבה. בגלל שלצד בוגוט אין גבוהים כאלה, והוא גם משחק פחות דקות בממוצע, הפרס מוענק לו. הרי אם ניתן אותו למישהו אחר, בוגוט ממילא יקפוץ ויטה אותו לתוך הסל.