הסרט הזר

בסיום המשחק מול בני יהודה בשבת האחרונה, הגיע אלי גוטמן לעמדת הראיונות עם חיוך ענק על פניו. גוטמן בעיקר היה מרוצה מהתנועה של שחקני הפועל תל אביב על המגרש ובמיוחד מאביחי ידין, עליו לא הפסיק להרעיף שבחים. כשנשאל מדוע עדיין לא חתם על חוזה חדש למרות היכולת הנהדרת של הקבוצה, הופתע המאמן המנוסה מהשאלה וניסה לתת תשובה דיפלומטית: "בין הצוות המקצועי להנהלה קיימת מערכת יחסים מצוינת. אנחנו כבר מדברים על השחקנים לעונה הבאה. במהלך העונה ובינואר האחרון הצוות המקצועי קיבל כל דבר שביקש מהנהלה, כך שאין לי שום טענות. אני מאמין שבתוך זמן קצר נשב ונחתום על חוזה חדש".

בין המחמאות המוצדקות לידין לאמירה לפיה קיבל כל מה שרצה, מסתתרת שאלה לא פחות חשובה: מה קרה העונה לזרים של גוטמן. מה קרה לאותה יכולת בחירת זרים, שהסתיימה העונה באינספור מפלות. איפה טלקיסקי וטופוזאקוב, ששדרגו את הקבוצה. איפה רוסו ומרין. תחילה היה זה מנטשאשוילי, אליו נוספו גם דה רידר ו-ורוניצ'ה – כולם ביחד רק מחדדים את התהייה: איך העונה של הפועל תל אביב היתה נראית אם היו לה עוד זרים כמו ווצ'יצ'ביץ', וכמה עומק זה היה מוסיף לסגל שבעיקר נסמך על הכוח הישראלי שלו.

בקיץ 2006 חתם אלי גוטמן במכבי נתניה. למעשה, גוטמן לא בנה את הקבוצה בנתניה. מזואה אנסומבו ואדריאן פיטו הוחתמו על ידי איל ברקוביץ', בעוד אוקוצ'ה הושאר על ידי דניאל יאמר. הזר היחיד שהחתים גוטמן בנתניה היה לואיס מרין – אולי אחד הבלמים הטובים ששיחקו בישראל. המאמן התלבט ארוכות לגבי הזר החמישי ובתחילה רצה להביא קשר התקפי. למחנה האימונים בגרמניה הגיע קשר קרואטי בשם מילאן פבליצ'יץ', שהרשים מאוד את המאמן. פבליצ'יץ' היה אחד השחקנים הטובים של נתניה במחנה, אבל ברגע האחרון הכל השתנה. יום לפני החזרה, הובסה נתניה 5:0 על ידי נירנברג מהבונדסליגה, במשחק שגרם לגוטמן לשנות לא מעט מהדברים שתורגלו במחנה.

פבליצ'יץ' נשלח הביתה, אבל שבועיים לאחר מכן גוטמן התחרט ופנה לסוכנו של השחקן בבקשה שזה יגיע להתרשמות בישראל. פבליצ'יץ' סירב בכל תוקף להיבחן והעסקה נפלה. גוטמן לא היה מוכן בשום אופן לפתוח את העונה בלי זר חמישי והחליט לצרף את ג'ף טוטואנה, שהתאמן בקבוצה כדי לשמור על כושר לבקשת סוכנו, רונן קצב. גוטמן כלל לא בנה על טוטואנה וידע כי ישחרר אותו, אך פחד לפתוח את העונה עם ארבעה זרים. במשך התקופה בנתניה גוטמן בחן זרים, אבל לא לקח ברצינות את המבחנים. את אדק מבה מהפועל עכו ראה כ-20 דקות במשחק גביע הטוטו לפני שהודיע לסוכנו דדה חדד כי הוא משוחרר. גם זרים נוספים שהגיעו לישראל שוחררו לאחר זמן קצר. לעומת זאת, שחקנים בהם חשק המאמן הוחתמו ללא מבחנים כמו זנו בונדאה.

זה היה סוד הצלחתו של גוטמן במשך שנים: שליטה אבסולוטית בשוק ובחירת שחקנים לא על סמך מבחנים – סגנון ששייך למאמנים מיושנים, אלא על סמך מעקב, מידע ומיומנות. בקיץ האחרון בהפועל הדברים היו שונים לגמרי. לזכות גוטמן ייאמר כי הוא עבד ימים כלילות כדי להביא זרים איכותיים להפועל, אך מכיוון שלא היה בטוח כפי שהיה בשנים קודמות, החלה רכבת של זרים לנחות במחנה האימונים. למרות שהיה מדובר בשחקנים טובים, אף אחד מהזרים לא ממש הרשים את הצוות המקצועי של הפועל. כשהזמן הלך ואזל, גוטמן החליט להמר ולהחתים את זוראב מנטשאשוילי כמה ימים לפני שהפועל שבה לארץ והתחילה את הכנותיה למשחק מול גטבורג. זו היתה פשרה שלא התאימה לפרפקציוניסט כמו גוטמן.

הגיאורגי שנפצע במחנה האימון הותיר רושם חיובי בסך הכל, אבל אף אחד לא ממש היה בטוח שהוא יהיה כוח משמעותי העונה. גוטמן, כפי שנהג בנתניה, לא רצה להישאר קירח ולכן החתים את הקשר לעונה אחת עם אופציה לחתוך אותו בינואר. "להגנתו של גוטמן אפשר להגיד כי השוק הוא לא כפי שהיה פעם. שחקנים איכותיים קשה למצוא בכסף שמוכנים לשלם להם בארץ", אומר בכיר בקבוצה. אלא שפעם, גם בסכומים נמוכים יותר, גוטמן גילה מציאות נהדרות, והשנה, חשוב לומר, לא היה חסר כסף לרכש. מנטשאשוילי, כפי שהתברר סופית במשחק מול הפועל פתח תקווה, לא הפך להיות הזר שישדרג את הפועל.

הפציעה של נמניה ווצ'יצ'ביץ', שהדגים כמה זר מוצלח יכול להוסיף גם לסגל ישראלי נהדר, תפסה את האדומים לא מוכנים. אולי אפילו יותר מהקיץ. גוטמן כבר העיד לאחר החתמתו של בויאן ורוצ'ינה כי הוא היה אופציה הראשונה עבורו לאחר שסאדאת בוקארי חתם במכבי חיפה, אך זו בדיוק הבעיה. כשגוטמן הבין בתחילת חלון ההעברות כי החלוץ הקרואטי רק חוזר מפציעה, הוא ירד מהבאתו והחליט לרכז את כוחו בהבאת בוקארי. גוטמן, עצמו, אפילו ניסה לנהל את המשא ומתן מול אחד מסוכניו של הגנאי לאחר שדודו דהאן לא החזיר להפועל תשובה ישירה. המאמן היה כה נחוש, כשעם הצטרפותו של בוקארי למכבי חיפה, גוטמן נותר ללא מועמדים רציניים לתפקיד החלוץ וחזר לאופציית ורוצ'ינה.

"בגלל העלויות של השחקנים הישראליים הבכירים כמו ברק יצחקי, חייבים לפעמים להמר על שחקנים דוגמת דניאל דה רידר, שההיסטוריה שלו ידועה, אבל גם האיכויות שלו לא מבוטלות", טוען יעקב הלל. "חבל על הזמן איך הפועל היתה נראית אם היו עוד שני זרים משמעותיים בסגל, אבל גוטמן ואבוקסיס רצו להביא שחקנים כמו דה רידר וורוצ'ינה שיביאו את הערך המוסף וגם הם יודעים שלשחקנים לוקח זמן להיקלט בארץ, במיוחד כשהם לא בשיא כושרם. זה הימור. לדעתי, הבעיה של הפועל החלה עם הפציעה של ווצ'יצ'ביץ', שאולי בגללה הדברים נעשו בחיפזון".

זרים גוטמניים טיפוסים לא רק יכלו להוסיף להפועל תל אביב איכות במאבק באליפות, אלא גם עומק ובעיקר לעזור בנטל. שחקני הקבוצה לא מפסיקים להתלונן על העומס הרב ושהסגל רק הלך וקטן. "כשאלי הגיע להפועל הוא הביא את טלקיסקי וטופוזאקוב, שהיו כמו תרופה לקבוצה ובזכותם הפועל נשארה בליגה", אומר אחד השחקנים. "אבל דווקא בעונה כזו, כשאלי יודע כמה עומס יש וכמה הציפיות גבוהות, נעשו טעויות עם הזרים. יש הרבה לחץ במועדון לזכות באליפות והיה יותר חשוב להנהלה ולצוות המקצועי להביא שמות מפוצצים מאשר שחקנים שבאמת יתרמו. אני בטוח שאם היו לנו עוד שני זרים, היו לו עוד כמה נקודות בטבלה ושחקנים לא היו נופלים מהרגליים".

התהיות הללו רק גדלות כאשר זוכרים שהפועל תל אביב נכנסה לעונה הזו בידיעה שהיא חייבת להביא אליפות, וההכנה לקראת בחירת הזרים היתה צריכה להיות מדוקדקת יותר. אייל לחמן, לעומת זאת, מבקש למתן את רמת הביקורת בנושא. "יש פה תופעה שאנחנו חושבים שישראל היא מרכז העולם, אבל אנחנו שוכחים שזו נקודה זניחה מאוד וקשה להביא לפה שחקנים איכותיים", קובע לחמן. "דבר שני, הצלחה עם זרים בינואר היא מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרית. לדעתי הפועל לא יכלה להביא זרים טובים או איכותיים מורוצ'ינה ודה רידר, ומדובר בהרבה חוסר מזל. לדעתי, אי אפשר היה לעשות יותר טוב".