הסיפור של שלומי בר, בן 17 וחצי, דווקא לא נראה כמו המתכון הבדוק לצמיחתו של כוכב, אבל סינדרלות, כידוע, כבר מזמן לא קיימת רק באגדות. לא תישמעו פה על כשרון שטופח בכפפות של משי מגיל אפס ושקבוצות הצמרת עומדות בתור בכדי לרכוש, יכול להיות אפילו שיום אחד הוא יעזוב את הכל וישאיר את זה כעוד סיפור נחמד לנכדים. לפי איך שזה נראה עכשיו, הכל תלוי בו.
שלומי בר הוא שוער קבוצת הבוגרים של מכבי יהוד (ליגה ב'). נתונים פיזיים מושלמים של שוער אין לו, אבל מנהיגות, כריזמה וביטחון יש לו בכמויות. כבר בגיל 8 קלט אותו נחום סטלמך לקבוצת הילדים של בני יהודה, ומשם הדרך לעמדת השוער הראשון וקפטן קבוצות נערים ג' ו-ב', היתה קצרה.
עד לכאן, הכל נשמע מבטיח. אבל אז נכנסו לראש הילד מחשבות האם כדורגל זה באמת מה שהוא רוצה לעשות בחיים, בטח עם הנסיעות האלה כל יום מיהוד לשכונת התקווה ומינימום העזרה שקיבל מבני יהודה, שלא הפכו את העסק לתענוג גדול. אז הוא עשה לו הפסקה של שנה, בה התאמן בקצב הרבה פחות אינטנסיבי עם הנערים של מכבי פ"ת.
השנה מחוץ לעניינים הבהירה לשלומי שהאהבה לכדורגל היא לא דבר חולף, אבל לחזור לעניינים בגיל 15, כשאף אחד לא ממש מכיר אותך, זה לא דבר פשוט. כאן נכנס לתמונה משה שבת, מאמן מכבי יהוד, שעקב אחרי שלומי בתחרויות ספורט מקומיות וידע שהמקום שלו הוא אחד: על המגרש בין הקורות.
מספר שבת: "שלומי התבלט בביה"ס בכל ענפי הספורט, אני מנהל גם את המחלקה לספורט ביהוד וכשעקבתי אחריו ראיתי ישר את הכשרון. הוא לא רצה לבוא, אבל שכנעתי אותו ולא ויתרתי, הוא הגיע לקבוצת נערים א' והתקדם ממשחק למשחק עד שהגיע מהר מאוד לקבוצה הבוגרת".
שבת מדבר על שלומי בר ונזכר בכשרון גדול אחר שגדל ביהוד: "שלומי מזכיר לי את אריה חביב, כשאימנתי את יהוד לפני כמה שנים טובות, שני השוערים שלנו נפצעו וחביב היה שוער כדוריד בתיכון, אז הבאתי אותו למשחק אחד, משם הוא הגיע עד לנבחרת הבוגרת. להערכתי שלומי הוא תופעה, הביטחון והקורדינציה שלו יביאו אותו רחוק".
הבקו"ם בדרך לאולד טראפורד
הביטחון שיקבל שלומי ביהוד עשה את שלו, הספקות לגבי עתידו בכדורגל נעלמו כאילו לא היו ולפני חודשיים כבר זימן אותו זאביק זלצר לסגל הרחב של נבחרת נוער ב'. איך מגיע שחקן מיהוד לנבחרת? זלצר: "זימנתי אותו אחרי ששמעתי שהוא משחק בקבוצת הבוגרים, בגילאים האלה יש תחרות קשה, בעיקר בעמדת השוער. שלומי רשום בסגל הרחב, שכולל ארבעה שוערים מתוך 28 שחקנים. הבעיה העיקרית שלו היא הגובה, אבל הוא עדיין לא הגיע לגיל הצמיחה המקסימלי. בסך הכל, הוא חי את המשחק וקורא אותו נכון, יש לו פוטנציאל טוב להמשך הדרך".
למרות הזימון הנדיר לשחקן מיהוד, שלומי יודע לשמור על פרופורציות: "אין מה להשוות את הקבוצה שלנו למועדונים הגדולים, ברגע שיש לך חמישה אימונים בשבוע פלוס מאמן כושר ומאמן שוערים, זה לא משתווה לתנאים אצלנו של שלושה אימונים בשבוע, ראית את המגרש שלנו איך הוא נראה".
יהוד או לא, כששאולים את השוער בן ה-17 מי המודל שלו, מבינים שהוא מסתכל רחוק, רחוק מאוד: "הרמה של השוערים בארץ לא כל כך טובה, חסר להם שליטה בכדור ברגל והם חסרי ביטחון. המודל לחיקוי שלי הוא בארטז, יש לו ביטחון גדול. גם קסיאס מעולה".
האיום הכי גדול כרגע על הקריירה של שלומי בר הוא הגיוס לצה"ל בקיץ הקרוב. מעמד של ספורטאי מצטיין אין לו, אבל הוא לא מתכוון לוותר: "השנה התחלתי לקחת את זה כמקצוע, המטרה שלי היא להגיע למועדונים הגדולים ונראה לי שאוכל להמשיך בדרך שהתחלתי גם בתקופת הצבא". בעוד שלוש וחצי שנים יכול להיות שכל מה שיישאר מהסיפור הזה היא כתבה חביבה למקומון ביהוד, יכול להיות גם שתנסו להיזכר איפה נתקלתם בפעם הראשונה בשם של שוער נבחרת ישראל שהגיע מיהוד. הזמן, כהרגלו, יגיד את דברו.