מה המסר

נכון לעכשיו, חצי ליגה כבר החליפה מאמן ורוב הקבוצות שעשו זאת, גם אם מדובר היה במאמן זמני, זכו לשדרוג בתוצאות. הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים, מכבי נתניה, בני סכנין, מכבי פתח תקווה, הפועל פתח תקווה, מכבי אחי נצרת, הפועל רעננה. כיצד ניתן להסביר זאת ולמה השחקנים לא לקחו אחריות על הנעשה קודם לכן?

הסבר קטן אך חשוב לכך ניתן למצוא בהליך החיפוש אחר מאמן לנבחרת, הליך שהיה מבייש גם בחירה ברמטכ"ל חדש. המסר שעולה מהמסע הבלתי נגמר הזה הוא רע מאוד: מסר לפיו הכל תלוי במאמן. מסר לפיו המאמן הוא הכל. אם נדייק בבחירה, נעלה ליורו. אם נטעה, אין לנו סיכוי. עכשיו תתארו לעצמכם מה אומרים על כך השחקנים בינם לבין עצמם ואיזו נוחות מצפה לה כשירצו לברוח מאחריות כבר בתיקו הראשון.

לא נכון יהיה לפסול את מועמדתו של גיא לוזון לנבחרת הצעירה בגלל הייחוס המשפחתי שלו. כשתרים אחר המאמן הטוב ביותר למשרה כה חשובה, שיקולים כאלה לא צריכים תמיד להילקח בחשבון. הרבה יותר חשוב לשאול: איזו אג'נדה יביא איתו לוזון לילדי המחר. זו שאלה שלא רק אנחנו צריכים לשאול, אלא גם לוזון עצמו. כי לעת עתה, לא אנחנו ולא בטוח שהוא עצמו קיבלנו תשובה מספקת.

גיא לוזון חייב חותמת יותר ברורה ממה שהותיר עד עכשיו. אתה לא יכול להיות מאמן צמרת או מאמן שאמור לעבוד עם הכישרונות הכי גדולים במדינה, אם החותמת הזו כוללת בעיקר אגרסיביות. בשביל זה יש את שייע. ללוזון המאמן יש כבר דרך ארוכה בליגה העל, ועדיין כל מה שאתה יודע או שומע עליו מגיע מאותה אגרסיביות. אותה מלחמה, אותה חוסר התפשרות וחוסר פחד.

כל זה עדיין לא מספיק בשביל כרטיס ביקור של מאמן גדול. לוזון הוא מאמן ראוי, בהחלט ראוי, אבל עד שלא יוסיף לרזומה שלו שיטת משחק או פילוסופיית כדורגל קצת יותר מורכבת מ'יאללה מלחמה כי אני לא דופק חשבון לאף אחד', הוא ינוע על קן התפר של בין ראוי לצפוי. הגישה הזאת היא טובה כדי לחנך ילדים ממכבי פתח תקווה הקטנה, אבל לא כדי לשייף את הכישרונות הכי גדולים בישראל ולצערה של בני יהודה, גם לא כדי למשוך עונה שלמה עם רמה יציבה של יכולת שלא תהיה תלוי ברמת המוטיבציה.

שכל פעם מחדש יש אנשים שמנסים למכור לנו סיפורים על קאמבק של ראובן עובד

אם ההתאחדות לכדורגל לא תנקוט בקרוב בצעדי מנע מיידיים, קונספציית ליגת ה-16 תקרוס הרבה לפני שזמן המבחן ההוגן עבורה יסתיים. המפלות הכלכליות של הפועל רמת גן ואחי נצרת מתחברות היטב למצב בליגה הלאומית, שבה ניתן לגלות קבוצה וחצי שרוצות לעלות ליגה וכל השאר מנסות להתחמק מהתענוג. יו"ר בקרת התקציבים, עופר אורליצקי, עדיין לא מתרגש מהמצב והתייחס השבוע לנושא ב'ספורט הארץ' כשאמר שתקציב המינימום בליגת העל ימשיך להיות 12.5 מיליון שקל. יכול להיות שזה קשור למי שדאג למנות אותו.

המצב הזה מחייב מחשבה מחודשת וכמו שזה נראה כרגע, ההתאחדות חייבת להתערב. אחת האפשריות היא לשנות את שיטת התגמול בליגה, ולהמציא מענקים לקבוצות חלשות כדי שאלה יוכלו לשרוד. מענקי עלייה בשרניים כמו באנגליה, מענקי הישארות ועוד שלל קומבינות לאפלייה מתקנת של החלשים. אם כבר עשו זאת דרך הגדלת הליגה, אולי צריך להמשיך על המסלול הזה.

להתאחדות זורם כסף רב מזכויות השידור והפרסום של נבחרת ישראל. אולי שווה להפנות חלק לא קטן ממנו לאותן קבוצות פריפריה שלוזון אמר שהוא רוצה לטפח כשתירץ את חזון ליגת ה-16 שלו. אם אין כוונה להקטין שוב את הליגה, ההתאחדות חייבת לשקול את האופציה הזו בכובד ראש. מה אותן עולות יעשו עם הכסף והאם יש להן כוונה לבנות משהו קצת יותר מקצועי ממה שהתרגלו לעשות בליגות הנמוכות יותר - זו שאלה שלוזון היה חייב לשאול את עצמו כאשר פתח עבורן את השער. עכשיו צריך לעזור להן.

השבועות האחרונים לא שינו באופן דרמטי את התמונה המקצועית במכבי תל אביב. זו עדיין אותה קבוצה סבירה שניצחה את הקטנות וחטפה סטירות מהגדולות. זו אותה אחת שניצחה כמה משחקים ברצף והפסידה כמה משחקים ברצף. פחות טובה מהפועל תל אביב ויותר טובה מבני יהודה. קבוצה בבנייה, קבוצה לומדת, קבוצה מתפתחת, ומכאן גם קבוצה פגיעה ולא יציבה.

אם כבר, השבועות האחרונים יותר מלמדים על המערכת החדשה שנבנתה במכבי תל אביב. מערכת שלא נראית יותר חזקה ממה שהיה במכבי תל אביב בשנים עברו. מערכת שמורכבת מבוס קצת מוזר שנעזר לא מעט בשלט רחוק והרבה אינטרסים מתחתיו וחוסר יכולת להתמודד באמת עם שאלת אבי נמני. הגוף החדש עדיין חלש והבטן של הגוף עדיין רכה.

אותו חוסן של מועדון שמורכב לא מעט מחוסן של אנשים והחיבור ביניהם, נותר קצת ערום כשמבחן הקושי המנטאלי ניצב ממול. העונה באמת ניסו למכור לנו מכבי חדשה, מכבי שמחה, מכבי חזקה, מכבי בריאה, אבל ברגע שהחלו השמועות והתוצאות הלא טובות, לא מעט עכברים ברחו לחורים המוכרים. גם אבי נמני המאמן לא הוכיח שהוא מסוגל להתעלות מעל הויכוח התמידי סביבו, וגם אם נעשה לו עוול בסיפור קשטן, נמני היה חייב לתפקד טוב יותר ולא לתת להכל להתמוסס בשניות.

לכן המשחק מול נתניה הוא משחק העונה של מכבי. את מכבי חיפה והפועל תל אביב תמיד אפשר לקטלג כקבוצות טובות יותר שקשה למכבי לנצח. את מכבי פתח תקווה אפשר לתרץ כמנחוס, כירידת מתח אחרי הדרבי, ואת ההפסד לבית"ר בגביע בתור משחק מאוד קשה בטדי. את מכבי נתניה בבית מכבי תל אביב חייבת לנצח, אחרת לא רק העונה שלה תסתיים בטדי, אלא כל פרויקט גולדהאר יהיה בסכנת רצינית ראשונה.