אוסטרלי, טורקי, ארגנטינאי ולוק רישאר מ'בה א מוטה נכנסים לאולם כדורסל. ממש לא מזמן זאת הייתה ההתחלה של אחת הבדיחות האהובות עלינו ב-NBA; בחודש האחרון זה הסיפור של הלהיט החדש של הליגה, אחת משתי הקבוצות המצליחות ביותר מאז הטרייד דד ליין והמועמדת החדשה לתואר הפתעת העונה: מילווקי באקס.
הקבוצה שהכי קל לשכוח אי שם, בארה"ב, רשמה ב-12 המשחקים האחרונים שלה 11 נצחונות, כאשר ההפסד היחיד היה באטלנטה בהארכה. כל זה קורה למרות שכוכב הקבוצה, מייקל רד, עזב בינואר לטובת הניתוח השנתי שלו. הרצף המוצלח הזניק את הבאקס עד למקום החמישי במזרח עם מאזן מרשים של 35 נצחונות ו-29 הפסדים. כרגע מילווקי ממוקמת די בנוחות במקום החמישי ונראית המועמדת המובילה לזכות בצ'ופר עליו נאבקות קבוצות הדרג השני במזרח - פגישה עם בוסטון בסיבוב הראשון של הפלייאוף (הפסקה לדקת דומיה).
לא תמיד צריך לחפש עמוק או רחוק כדי להסביר סיפורי הצלחה. במקרה של מילווקי יש גם הסבר פשוט ביותר: בעוד שרוב הקבוצות במצבה היו עסוקות בשבוע שלפני הדד ליין בקיצוצים ושיפור עמדות לקראת הקיץ, מילווקי הייתה מהבודדות שבאמת ניסו להתחזק. הג'נרל מנג'ר ג'ון האמונד הביא משיקאגו, יריבה ישירה על המקום בפלייאוף, את ג'ון סלמונס, שמיד הפך לבורג מרכזי בקבוצה ויש לו חלק חשוב בהצלחה. זה לא מקרה שהקבוצה היחידה עם מאזן טוב יותר מאז הדד-ליין דאלאס - היא עוד אחת מהבודדות שדאגו להתחזק. בנוסף לחיזוק המעשי, יש גם אלמנט פסיכולוגי של הנהלה שמשדרת לשחקנים שהיא עוזרת להם לנצח. אל תזלזלו בזה.
רשימת שמירה
אבל זה לא מספיק. עם כל הכבוד לסלמונס, מבט על הסגל של מילווקי כרגע לא נותן תחושה של קבוצה גדולה שמסוגלת לייצר רצף נצחונות. הפוינט גארד הוא הרוקי ברנדון ג'נינגס שפתח את העונה נהדר, המשיך עם אחוזים מחרידים ורק לאחרונה מראה ניצוצות של חזרה, סלמונס עצמו הוא לא יותר משחקן חביב שבשיקאגו הייתה לו עונה איומה, ושחקן המפתח השלישי הוא הסנטר האוסטרלי אנדרו בוגוט - משתפר ומאוד אנדרייטד, אבל עדיין רחוק מלהיות פרנצ'ייז פלייר. עמדות הפורוורד הן מהחלשות בליגה; בדקות שם מתחלקים הארגנטינאי קרלוס דלפינו, הטורקי ארסן איליאסובה ומומחה ההגנה מ'בה א מוטה. הספסל מוסיף בעיקר את לוק רידנאור הבינוני וג'רי סטקהאוס שיצא מהנפטלין בינואר.
כדי להבין איך הופכים את אוסף השחקנים הזה לקבוצה מצליחה תצטרכו להעיף מבט אל הקווים, שם עומד סקוט סקיילס ונוזף בכם על הירידה האיטית להגנה. הקבוצה האידיאלית של סקיילס נראית בערך כמו הפסקה הקודמת. זה לא מקרה שהוא הצליח הרבה פחות עם כוכבים (יחסית) כמו רד וריצ'רד ג'פרסון. תנו לסקיילס אוסף של ילדים, מומחי הגנה ושחקנים יעילים ולא מבריקים והוא כבר ידאג להוציא מהם את המקסימום. תנו לו קבוצה שאפשר לספסל בה כל אחד לרבע האחרון כי הוא תפס יום חלש או לא התאמץ מספיק והוא יהפוך אותה לחבורה לוחמת שנראית כמו גרסה משופרת של קבוצת מכללות. סקיילס זכה בתואר מאמן חודש פברואר במזרח, והפך בחודש הזה גם למועמד מוביל לתואר מאמן העונה.
בכל פעם שבדקתי סטטיסטיקות של קבוצה מפתיעה ב-NBA השנה חזר על עצמו ממצא אחד: מדובר בקבוצת הגנה הרבה יותר טובה משנדמה. גם במילווקי הכל מתחיל בהגנה, שם היא ממוקמת בקלות בשליש הראשון בליגה. זה מפתיע כי פרט למ'בה א מוטה אין לבאקס אף שחקן שנחשב לשחקן הגנה טוב במיוחד. לכן מילווקי יכולה להפוך לדוגמא לכל קבוצה בליגה - לא צריך יותר מדי שחקני הגנה טובים כדי להיות קבוצת הגנה טובה.
סקיילס הפך את הבאקס לקבוצה שעושה את הדברים הקטנים. הנתון הבולט ביותר הוא גם המפתיע ביותר: מילווקי היא קבוצת ריבאונד ההגנה השנייה בטיבה בליגה אחרי אורלנדו. זה מפתיע כי פרט לבוגוט אין לה שחקן פנים רציני. הוא מקבל עזרה מאיליאסובה - ריבאונדר נהדר ביחס לכמות הדקות שלו - אבל בעיקר מדובר בעבודה קבוצתית; כל אחד תורם את חלקו למאמץ. מכיוון שמילווקי טובה גם בלכפות איבודים על היריבה (שלישית בליגה בקטגוריה הזאת), הגדולה ההגנתית שלה היא בכך שהיריבות שלה זורקות לסל הכי מעט פעמים למשחק בליגה. את הנתון הזה משיגים בזכות אקסטרה מאמץ, לא בזכות כשרון הגנתי.
אייכה, קיץ 2011
מבחינה התקפית, מילווקי מחפה על אחוזים נמוכים מהשדה ומעט ביקורים בקו העונשין בהרבה שלשות ובעיקר ביחס אסיסטים-איבודים מהטובים בליגה. כאן מגיעה מילה טובה לג'נינגס. הוא אמנם אחראי ישיר לאחוזים הרעים, אבל נדיר לראות קבוצה עם פוינט גארד רוקי שמשיגה יחס אסיסטים-איבודים טוב. מכיוון שהוא לא פוגע תקופה ארוכה, ג'נינגס מתמקד בניהול המשחק ומפתיע בכך לטובה. ויש לו למי למסור, אל תטעו. הצטברו במילווקי כמה סקוררים לא רעים בכלל - סלמונס מייצר נקודות בכל דרך, דלפינו נמצא בזון של שלשות, איליאסובה הוא שחקן מגוון שקשה לשמור עליו ואפילו סטקהאוס מוכיח שהוא לא שכח איך שמים כדור בתוך טבעת.
אך שחקן המפתח הוא בוגוט. בעיקר מאז הטרייד שהביא את סלמונס על חשבון האקים ווריק, אין למילווקי עוד שחקן פנים - היא בעצם משחקת עם ארבעה שחקני חוץ, בדומה לאורלנדו. מסתבר שלא צריך להיות דוויט הווארד כדי לשרוד כשחקן הפנים הבודד. בוגוט מספק לסקיילס משחק פוסט, סוחט דאבל טימים ומייצר נקודות גם במאני טיים. בהגנה הוא אחראי על יותר מחצי מהבלוקים של הקבוצה (2.5 למשחק בכל העונה ולא פחות מ-3.8 למשחק ב-12 האחרונים) וכך הוא מספק מטריה אווירית שמאפשרת לאחרים ללחוץ, לכפות איבודים ולמנוע שלשות.
לאן ממשיכים מכאן? לא ברור. ג'ון האמונד אמנם מוכיח שהוא ג'נרל מנג'ר מוצלח מאוד (הוא היה העוזר של ג'ו דומארס בדטרויט ומאז שהוא עזב כל ההחלטות בפיסטונס הפוכות. נקודה למחשבה), אבל הוא עדיין צריך למזער נזקים של קודמו ההזוי בתפקיד, לארי האריס. בשנה הבאה מילווקי תיתקע עם השנה האחרונה בחוזים של מייקל רד והסנטר השמיני דן גדזוריץ', שמחזיק באחד החוזים המופרכים בספורט וירוויח בשנה הבאה יותר מ-7 מליון דולר, כך שבקיץ הבאקס לא יהוו פקטור. האמונד ינסה להיעזר בחוזים הגמורים האלה כדי להתחזק, זו הדרך היחידה שתהיה לו. בנוסף, במילווקי בונים על ג'נינגס שיהפוך לפרנצ'ייז פלייר ועל בוגוט שימשיך בהתקדמות שלו. פוינט גארד וסנטר איכותיים זה בסיס לא רע להתחיל ממנו.
למרות זאת, צריך מאוד להתאמץ כדי לדמיין את מילווקי מדברת בצמרת הגבוהה בשנים הקרובות. האמונד יצטרך להבריק עם שחקן כנף ופאוור פורוורד איכותיים במיוחד, ג'נינגס יצטרך לחזור ולשחק כמו בחודש הראשון של העונה וסקיילס יצטרך לחרוג ממנהגו ולהסתדר גם עם שחקנים שהופכים לכוכבים. כרגע, עושה רושם שהמקסימום שמילווקי יכולה לשאוף אליו זה לתקוע יתד בפלייאוף ולהתקדם בהדרגתיות סטייל אטלנטה. עבור הבאקס, גם זה ממש לא מעט.