צהוב מבפנים

ללא תחליף

אחת הדרכים הטובות ביותר להבין את השינוי המסוים שחל במכבי תל אביב בשלב הטופ ה-16, היא להביט על הכוח שנוצר לה על הספסל ועל ההשפעה שיש לו על הנעשה במגרש

אוהד גרינוולד
11/03/2010

מי שהציץ לכיוון ספסלה של מכבי תל אביב בחודשיים האחרונים וודאי הבחין בשינוי גדול: החבורה האפאתית והשקטה של תחילת העונה הפכה להר געש קטן, שמעורב במשחק לאורך ארבעים דקות, דוחף את החברים על הפרקט ומפעיל לחץ על השופטים. ומי שבחן את הרכב היושבים על הספסל בפתיחת משחקי הטופ-16, ראה שם את סטפון לאזמה.

בין סיום השלב הראשון לפתיחת שלב הטופ-16 ביורוליג ביצע הצוות המקצועי של מכבי תל אביב מספר שינויים. אחד החשובים שבהם, אם לא החשוב ביותר, עבר כמעט מתחת לרדאר – הפורוורד הגאבוני, שפתח בשמונה מעשרת המשחקים בשלב המוקדם, ירד לספסל. את מקומו בחמישייה תפס גיא פניני.

השינוי הזה כמעט ולא פגע בזמן הפרקט של לאזמה. בשלב הראשון רשם 20 דקות משחק בממוצע, ובחמשת המשחקים האחרונים 17:30. כך שלאזמה, כמו מספר שחקנים אחרים בסגל, לא משחק הרבה פחות; הוא פשוט משחק אחרת.

פיני גרשון מודע לבעיית העבירות של הפורוורד הקפיצי, ומנגד לעובדה שמדובר בשומר הטוב ביותר שלו ולגבוה היחיד בסגל שמסוגל להגן מול גארדים גבוהים אחרי סוויצ'ים בהגנה. שליחתו לספסל תרמה בכמה אספקטים: חיזוק הביטחון של דיאור פישר – שבשלב הראשון פתח רק בארבעה מעשרה משחקים, וכעת עולה בחמישייה באופן קבוע (פתח בכל המשחקים בטופ-16); אפשרות להעניק יותר דקות משחק לדיוויד בלות'נטאל, שמציג את הכדורסל הטוב בקריירה שלו; ובעיקר, תוספת כוח משמעותית לספסל.

עד למהלך הזה, הספסל של מכבי הורכב בעיקר מבלות'נטאל ומדורון פרקינס, כאשר גם פניני הרוויח מהחולשה הכללית וזכה ל-15 דקות בשלב המוקדם ביורוליג. התוספת של לאזמה הייתה משמעותית: כעת מחזיקה מכבי על הספסל שלושה שחקנים שלא נופלים באיכותם משחקני החמישייה, ומהווים מעין חולייה נוספת שמסוגלת לשנות משחקים. אותה חולייה היא זו שעשתה את ההבדל במשחק האחרון נגד סיינה: הספסל של מכבי תרם 38 נקודות (59 לשחקני החמישייה), 15 ריבאונדים (17 לחמישייה), ארבעה אסיסטים (10) ובעיקר 50 נקודות מדד (61 מדד לשחקני החמישייה).

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר
כעת מחזיקה מכבי על הספסל שלושה שחקנים שלא נופלים באיכותם משחקני החמישייה, ומהווים מעין חולייה נוספת שמסוגלת לשנות משחקים. ספסל מכבי תל אביב(צילום: ברני ארדוב)

תחרות ועומס

ספסל ארוך הפך להכרח בכדורסל המודרני. כל קבוצות היורוליג הבכירות מחזיקות בספסל בלתי-נגמר. ברצלונה ואולימפיאקוס, הפייבוריטיות לזכייה בגביע השנה, הגדילו לעשות ובנו סגלים של 12 עד 14 שחקנים בכירים. כך קורה ששחקנים מאותן קבוצות סופר-עמוקות, שהיו יכולים לחזק קבוצות יורוליג אחרות, לעיתים מוצאים את עצמם מחוץ לטופס המשחק.

"הכדורסל באירופה השתנה", אומר יסמין רפשה, שפגש את מכבי תל אביב בגמר היורוליג 2004 עם סקיפר בולוניה. "האינטנסיביות, הפיזיות והאתלטיות של היום מחייבים את הקבוצות להחזיק סגלים עמוקים, כי לשחקנים קשה להישאר הרבה זמן על המגרש. סיבה נוספת היא שלרוב המועדונים ביורוליג יש תחרות קשה גם בליגה. הם משחקים בממוצע פעם בשלושה ימים, פלוס נסיעות וטיסות, וזה לא קל. דבר נוסף, אם תשווה את הכדורסל של היום לכדורסל של לפני 10 שנים בלבד – אפילו בשנות ה-90' קבוצות לא שיחקו יותר מ-45-50 משחקים בעונה. היום קבוצות באירופה משחקות לפחות 65-70 משחקים. תוסיף את הנבחרת הלאומית, ויש שחקנים שמגיעים ל-90 עד 100 משחקים בשנה. אם אין לך עשרה שחקנים טובים בסגל, אתה פשוט לא תעמוד בעומס".

עם זאת, אומר מאמן ישראלי בכיר, קבוצות רבות מחזיקות אומנם סגל ארוך, אך משתפות בפועל מספר מצומצם של שחקנים. לא פחות משספסל עמוק חשוב מבחינה מקצועית, הוא חשוב מבחינה פסיכולוגית; כאשר שחקן מודע לכך שקיים לו תחליף במידה ואינו כשיר או שסתם אינו מצוי בכושר טוב, הדבר מפחית מהלחץ הגדול בו מצוי ממילא.

חמישייה ומחליפים

מכתבה שפורסמה ב-ESPN בעונה שעברה ועסקה בפלייאוף ה-NBA עלה כי הקבוצות הבכירות החליטו דווקא לצמצם את הרוטציה בשלבים הסופיים של העונה. שחקני הספסל של אלופות הליגה בשנים האחרונות הרגישו זאת על בשרם: התוצרת הממוצעת שקיבלה מהספסל אלופת 2003/4, דטרויט פיסטונס, ירד ב-40% לאורך הפלייאוף לעומת העונה הסדירה; סאן אנטוניו ספרס קיבלה 14% פחות בעונת 2004/5; ב-2005/6 נרשמה ירידה של 32% בתפוקת ספסלה של מיאמי היט, ב-2006/7 מינוס 20% מספסל הספרס, וב-2007/8 קיבלה בוסטון סלטיקס 27% פחות תפוקה מהספסל לאורך הפלייאוף.

"לדעתי, בכל משחק יורוליג בקריירה שיחקתי עם מינימום עשרה שחקנים", אומר יסמין רפשה. "בפלייאוף לפעמים המאמנים מפחיתים את הרוטציה ומעניקים יותר אחריות לחלק מהשחקנים, אבל העונה ארוכה מאוד, ואם אתה משחק באופן קבוע רק עם 7-8 שחקנים, הם לפעמים מתעייפים או נפצעים. אם שחקן כזה נפצע, הקבוצה שלך בצרות. לכן, לדעתי עדיף מלכתחילה לחלק את העומס בין כמה שיותר שחקנים".

המשותף לשלושת הפסדיה הראשונים של מכבי ביורוליג העונה (שניים לקאחה ויטוריה ואחד לצסק"א) היה תפוקה נמוכה מהממוצע מהספסל: בויטוריה קלע הספסל של מכבי רק 23 מתוך 81 נקודות, וצבר 26 מתוך 70 נקודות מדד; בהפסד בהיכל תרם הספסל 30 מתוך 82 נקודות, ורק 27 נקודות מדד מתוך 97; בהפסד במוסקבה 18 נקודות מתוך 72, ו-12 נקודות מדד מתוך 65.

אלא שבטופ-16 הכל התהפך. דווקא במשחקים הטובים ביותר של מכבי בשלב הזה, קיבלה מכבי תרומה גדולה מהחמישייה; בניצחון הביתי מול ריאל סיפקו שחקני החמישייה 56 מתוך 81 נקודות, 20 מתוך 27 ריבאונדים, 12 אסיסטים מתוך 20 ו-79 מתוך 101 נקודות מדד; בניצחון מול פילזן 55 נקודות מתוך 72, 14 מ-21 אסיסטים ו-68 מתוך 97 נקודות מדד. בהפסדים, לעומת זאת, סיפקה החמישייה 44 מתוך 72 נקודות ו-40 מתוך 67 נקודות מדד; במשחק החוץ באיסטנבול הניבה החמישייה 26 נקודות בלבד מתוך 56, 14 מ-36 ריבאונדים, 5 מ-11 אסיסטים, ורק 32 מתוך 66 נקודות מדד.

בכלל, בחמשת משחקי הטופ-16 עד כה פילוח הדקות בין שחקני הספסל לחמישייה הוא 125 דקות לשחקני החמישייה, לעומת 75 דקות לשחקני הספסל.

ברצלונה וצסק"א

קבוצות יורוליג בכירות אחרות מחזיקות בספסלים עמוקים עוד יותר. מונטפסקי סיינה, שהודחה בידי מכבי בשבוע שעבר, מקבלת 49.5 נקודות משחקני החמישייה ו-31.7 מהספסל; 18.1 ריבאונדים מהחמישייה לעומת 12.2 מהספסל; ו-55.1 נקודות מדד מהחמישייה, לעומת 32.8 נקודות מדד מהספסל. חלוקת הדקות כמעט זהה לזו של מכבי: 126 דקות לחמישייה, 74 דקות לשחקני הספסל.

ריאל מדריד, ברצלונה ואולימפיאקוס, כאמור, עושות שימוש אולטימטיבי בספסל. יריבתה של מכבי הערב מקבל 45.4 נקודות מהספסל, ולא פחות מ-34.1 נקודות מהספסל; 17.7 ריב' מהחמישייה לעומת 13.6 מהספסל; 9.7 אסיסטים לעומת 6; ו-55.4 נקודות מדד מהחמישייה, לעומת 35.7 נק' מדד מהספסל. 115 דקות מגיעים לשחקני החמישייה בממוצע לערב, ו-85 דקות חולקים שחקני הספסל.

בברצלונה קולעת החמישייה 50.1 נקודות, לעומת 30 של הספסל; 17.4 ריב' לעומת 16; וכן מספקת החמישייה של צ'אבי פסקוואל רק 61 נקודות מדד מתוך 100.6 בסך הכל (39.6 נק' מדד מהספסל). באולימפיאקוס החלוקה דומה – 59.1 נקודות מהחמישייה לעומת 30 מהספסל, 16.9 ריב' לחמישייה לעומת 16.6 מהספסל, 10 אסיסטים מהחמישייה לעומת 9.9 אסיסטים מהספסל, ו-63.2 נקודות מדד מתוך 103.1 נק' מדד בסך הכל.

הממוצע העונתי של מכבי עומד על 46.6 נקודות מהחמישייה לעומת 31.5 נקודות מהספסל, 18 ריב' מהחמישייה לעומת 17.7 מהספסל, 10.2 אסיסטים מהחמישייה לעומת 5.7 מהספסל, 52.7 נקודות מדד מהחמישייה לעומת 34.8 נקודות מדד מהספסל, ו-122 דקות בממוצע לערב לחמישייה, ו-78 דקות לשחקני הספסל.

דווקא צסק"א מוסקבה, שבשנים האחרונות החזיקה ספסל ארוך במיוחד, מוכיחה שאפשר גם אחרת: החמישייה שלה תורמת 56.3 נקודות בממוצע (20.2 נק' לספסל), 20.5 ריבאונדים (10.5 לספסל), 10.8 אסיסטים (3.1 לספסל) ו-68.2 נקודות מדד (17.9 נק' מדד לספסל). שחקני החמישייה מקבלים 138 דקות בערב, לעומת 62 דקות בלבד לשחקני הספסל.

אבי אשכנזי, מאמן מכבי חיפה, סבור שהספסל שעומד העונה לרשותו של פיני גרשון טוב מאי-פעם. "הספסל הזה מספק למכבי יתרון עצום", אומר אשכנזי. "היא יכולה להעלות שלושה שחקנים לפחות ברמת חמישייה, שלפעמים מקפיצים את הרמה של הקבוצה או מביאים משהו קצת שונה ממה שיש על המגרש. בלות'נטאל מביא בעמדה מספר 4 דברים שלאזמה ופניני לא יכולים להביא. פרקינס מביא דברים שונים לגמרי מוויזנייבסקי. זה כלי נשק אדיר".

הוורסטיליות הזו, מסכים גם יסמין רפשה, יכולה לקחת את מכבי רחוק. "יש למכבי ספסל ארוך מאוד. לעומת הקבוצות הספרדיות, למשל, מכבי ברי-מזל, כי אין להם ליגה חזקה כמו ה-ACB להילחם בה פעם בשבוע. זה מאפשר לה להוציא הרבה יותר אנרגיה מנטאלית במשחקי היורוליג. אני חושב שהספסל של מכבי בנוי מצוין: בלות'נטאל הוא קלעי מצוין שפותח את הצבע, ולשחקן כמו אלן אנדרסון, שהוא שחקן 1 על 1 מצוין, הרבה יותר קל כשהוא ליד בלות'נטאל, כי עצם הנוכחות של בלות'נטאל מרווחת את המשחק ומאפשרת יותר מקום לחדירות של אנדרסון. פרקינס נותן למכבי הרבה דברים שאין לה בעמדת הפוינט גארד עם וויזנייבסקי. יחד עם פרקינס ואיידסון, למכבי יש קו אחורי שיכול לתקוף מכל מקום את הטבעת. אלה דברים שלא כל היריבות של מכבי עד עכשיו מצאו להם פיתרון".

בלות'נטאל ופישר

אבל יותר ממספרים וסטטיסטיקות, זו בעיקר הבגרות הנפשית שהביאה את השינוי הגדול. פרקינס הודה לאחרונה ש"כל אחד מאיתנו לקח צעד אחורה לטובת הקבוצה". גם מוטי דניאל, השחקן השישי הגדול ביותר ששיחק במכבי, מזהה "סגל של עשרה שחקנים, שביום נתון שבעה-שמונה מהם יכולים להיות טופ-סקוררים".

פרקינס ובלות'נטאל הצליחו להפוך משחקני מפתח בכל קבוצה בה שיחקו למחליפים ברמה גבוהה. המעבר הזה, אומר דניאל, קשה מאוד ברמה המנטאלית, אך נחוץ לצורך בריאותה הנפשית של המערכת. "אני חושב שפרקינס ובלות'נטאל הבינו שממילא אף אחד לא משחק 40 דקות, אז זה לא משנה אם אתה מתחיל מדקה 0 ומשחק עד דקה 10, או מתחיל בדקה 11 עד דקה 20.

"אם תהיה מרוכז ותעשה את העבודה שלך, תשחק", הוא ממשיך ואומר. "לפעמים, כששחקן יושב על הספסל, הוא קצת חולם, לא מרוכז. אחד הדברים שהכי מטרידים מאמנים בכל הרמות זה לקרוא לשחקן וכשאומרים לו להיכנס, הוא שואל 'במקום מי', כשברור מי צריך לצאת החוצה. כשאתה על הספסל, אתה צריך להיות חלק מהמשחק. אתה לא יכול לשבת ולחלום כאילו אתה בבית קפה. ברגע שאתה נכנס, אתה חייב להיות חד וטוב".

אצל דיאור פישר, לעומת זאת, מזהה דניאל דפוסים קצת אחרים. "כשהוא היה עולה מהספסל, הוא היה הולך לאיבוד. כשהוא עולה בחמישייה, הוא יותר בעניינים. אני יודע שיש דברים כאלה לפעמים. זו לא המצאה שלו. יש שחקנים שפסיכולוגית, קשה להם לעלות מהספסל".

הערב, במדריד, אלן אנדרסון יצטרך את כל העזרה שיוכל לקבל. אחרת, הספסל הבא שתפגוש מכבי ביורוליג יהיה זה של ברצלונה.

ohad@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully