מאז רעידת האדמה הנוראית שפקדה את האיטי, עוסקים באי הקריבי בעיקר בשיקום ההריסות ובניסיונות לחזור לשגרה. אחרי אובדן כל כך גדול, אף אחד שם לא ממש חושב על ספורט, אבל יש כמה ברי מזל שנמצאים מחוץ למדינה, ומפנטזים על הרגע שבו הם יעלו אותה על המפה בהקשר משמח לשם שינוי. אחד מהם הוא קופץ המשולשת סמיר ליין, שיהיה אחד משני אתלטים שייצגו את האיטי באליפות העולם באולם, שתתקיים בסוף השבוע הקרוב בבירת קטאר דוחא.
כמעט כמו לכל אי קאריבי, גם להאיטי יש מסורת ארוכה של אתלטיקה. המסורת הזאת החלה למעשה עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת, כשקופץ לרוחק בשם סילביו קאטור זכה במדליית הכסף במשחקים האולימפיים באמסטרדם 1924. כמה חודשים לאחר מכן הוא ניתר ל-7.93 מ' וקבע שיא עולמי, שמחזיק עד היום כשיאה הלאומי של האיטי. ארבע שנים לפני כן, נבחרת הקלעים של האיטי זכתה במדליית הארד במשחקי פריז 1924, ובזה מסתכמות ההופעות המכובדות של האי במשחקים האולימפיים.
בניגוד לאיים השכנים, בהאיטי לא ממש אוהבים בייסבול, אבל מטורפים על כדורגל. השיגעון הזה צבר תאוצה בשנת 1974, כשהנבחרת הלאומית עלתה למונדיאל במערב גרמניה, הופעה שהסתיימה בשלושה הפסדים בבית המוקדם. איצטדיון הכדורגל הלאומי בעיר פורט-או-פרנס קרוי על שמו של סילביו קסטור, אבל חלקו נהרס ברעידת האדמה הנוראית. נבחרת הכדורגל הנוכחית מורכבת ברובה ממקצוענים שמשחקים באירופה וארצות הברית, אבל לפחות 30 אנשי כדורגל בכירים מהאי, שחקנים ומאמנים, נהרגו ברעידת האדמה.
סמיר ליין רוצה לפתוח פרק חדש בהיסטוריה של האי, ולנצל את המוטיבציה המיוחדת שיש לו כעת, כדי להפתיע את כולם בדוחא. הוא אמנם אזרח אמריקאי, ושמע על מימדי האסון רק מבני משפחתו וממהדורות החדשות, אבל הוא יודע שבאופן תאורטי, משהו גדול יכול לקרות בסוף השבוע הקרוב. בראיון לוואלה! ספורט מדוחא הוא מספר על תחושת השליחות המיוחדת שלו, ועל הזהות הלאומית שמעולם לא ייחס לה חשיבות רבה מדי, עד לשנת 2010.
אתלט במשרה מלאה, על חשבונו
סמיר ליין מחזיק בשיא אישי של 17.39 מ' בקפיצה משולשת. מדובר בתוצאה מרשימה ביותר, אבל לא כזאת שהופכת אותו לפייבוריט למדליה באליפות העולם בקטאר. במיוחד לאור העובדה שהוא עבר את מחסום 17 המטרים רק פעם אחת בקריירה, בגרנד פרי בוגוטה בשנה שעברה. אבל צריך לזכור שבאופן תאורטי, אם אכן יצליח לשחזר תוצאה כזאת, הוא בהחלט יכול לסיים את התחרות בקטאר על הפודיום, או לפחות בצמרת.
ליין בן ה-26 אמור לעשות בקרוב הסבה מאצטדיוני האתלטיקה לבתי המשפט. מדובר בסטודנט מצטיין לתואר ראשון באוניברסיטת הרווארד, שישלים בקרוב את לימודי המשפטים שלו באוניברסיטת ג'ורג'טאון, ואחד מיני רבים שמשפחתם הבינה בשנות השמונים שאין עתיד בהאיטי, והיגרה לארצות הברית. אחרי הכל, גם לפני רעידת האדמה האיטי נחשבה למדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי, כתוצאה משלטונות דיקטטוריים והפיכות צבאיות.
"למען האמת, מעולם לא זכיתי לתמיכה כלכלית מהתאחדות האתלטיקה של האיטי, כך שבקטע הזה שום דבר לא השתנה בעקבות רעידת האדמה. כשיש תחרויות בינלאומיות, הם דואגים לכרטיסי הטיסה שלי ובזה מסתכם העניין. אין בהאיטי תנאים להתאמן באתלטיקה, כך שכל האתלטים שמייצגים את האי מתאמנים בארצות הברית", מספר ליין בראיון מדוחא, ומוסיף: "בסך הכל, נהניתי מתנאים של אתלט במשרה מלאה כי עשיתי את זה במסגרת הקולג', אבל בשנתי האחרונה אני כבר לא מתחרה שם, כך שאני צריך לדאוג בעצמי לדברים כמו מגורים, אוכל ותוספי תזונה".
ובכל זאת, העובדה שהוא מסתובב בבירה הקטארית עם מדיה של נבחרת האיטי גוררת איתה המון אמפתיה באווירה האוניברסלית שהוא נמצא בה: "אנשים ניגשים אליי ושואלים הרבה שאלות, אבל רובם פשוט מתנצלים על ההרס והחורבן שהם ראו בטלוויזיה. אני מאוד מעריך את העובדה שאנשים מראים שאכפת להם, כי יש כל כך הרבה מה לתקן במדינה הזאת עכשיו".
כאזרח אמריקאי, ליין יכול היה לייצג גם את ארצות הברית, אבל העדיף להשתמש באזרחות של מדינה קטנה יותר כדי שיוכל להבטיח את השתתפותו באירועי האתלטיקה הגדולים. המשחקים האולימפיים בבייג'ינג ואליפות העולם בברלין כבר מאחוריו, אבל כעת הוא חווה הרגשה אחרת כשהוא מביט על הדגל המתנופף אותו יישא בטקס הפתיחה. "מבחינה מנטלית, כל מה שקרה ממש פתח את עיניי כאתלט שמייצג את האיטי. לראשונה אני לא חושב רק על עצמי כשאני מפנטז על גמר או על מדליה, אלא על מה שזה יעשה עבור המדינה שלי. אין דבר שאני רוצה יותר מאשר להביא גאווה לתושבי האיטי, וליצור מודעות לאי בגלל הספורט ולא בגלל רעידת האדמה. לפני מה שקרה, האיטי לא ממש עניינה את העולם. אני לא מרגיש לחץ, אבל אני מרגיש לראשונה שאני כבר לא מתחרה עבור עצמי".