אז למה לוזון לא מתלהב?

1. הרבה לפני שכל מיני פרשנים מייחסים לעצמם את קידום מועמדותו לנבחרת ישראל, המלצתי מעל דפי "שם המשחק" על לואיס פרננדז. סליחה על ההתעסקות האישית המטופשת הזו, אבל צריך באמת להכיר את פרננדז כדי להבין שהוא לא רק יכול להצליח בנבחרת ישראל, אלא גם אישיותו המרתקת יכולה להוסיף נפח חשוב לליגה ולענף. גם אנשים שבזו לו ופקפקו בו בזמן שעבד בבית"ר ירושלים, הפכו פתאום את עורם, וזה כולל בכירים בהתאחדות, שהתנהלותם החובבנית בהליך מינוי מאמן לנבחרת (תחילה מינו ועדה, אחר כך נפגשו עם דונאדוני, אחר כך אמרו שרוצים מאמן עד המשחק מול רומניה, אחר כך אמרו שלא בוער למנות מאמן עד המשחק מול רומניה, אחר כך אמרו שיש מיליון יורו למאמן, אחר כך אמרו שמיליון יורו למאמן זה יותר מדי, עכשיו מחכים לקונגרס אופ"א – אף אחד לא יודע למה) הותירה אותם עם מועמד שעד לפני כחודש היה בתחתית הרשימה.

מה שמצחיק הוא שאותו מועמד מתחתית הרשימה נראה כמו המועמד הכי טוב מכל השמות שדיברו עליהם, שם ואישיות שיוכלו לצבוע את הליגה האפורה שלנו. יש לכך המון סיבות: פרננדז הוא קודם כל מכין משחקים נהדר וקלאסי לקמפיין מוקדמות. הישראליות החצופה מאתגרת אותו, ומדובר באדם תחרותי מאוד, שנגרר בשמחה לעימות עם כל מי שהתגרה בו בזמן שהיה כאן. נישת אימון הנבחרת הולמת את גילו ומצב הקריירה שלו, הצלחותיו המעטות אך המרשימות מאוד היו עם קבוצות נחותות שהתגברו בזכותו על הנחיתות הזו, יש לו חשבון לא סגור עם הכדורגל הישראלי, השחקנים בירושלים (למעט עמרי אפק) העריצו אותו בזכות המגע שלו והידע שלו והכי חשוב: אצל פרננדז אין כוכבים, יש קבוצה. אצלו גם דוד אמסלם יכול להיות בלם ואבירם ברוכיאן יכול להיות קשר חצי הגנתי. לא יכולה להיות אצלו נבחרת של שחקן אחד וגם אלירן חודידה זרח במערך שלו.

לפרננדז יש גם המון חסרונות, שאם אותם אנשים שלא מכירים אותו ומנסים עכשיו להביאו לנבחרת לא יהיו מודעים אליהם, זו לא תהיה הפתעה אם הישראליו?ת תנצח שוב את אחד מבעלי המקצוע הטובים שנחתו כאן. לפרננדז יש המון שיגעונות, שחלקם נוגעים לתקשורת ועליהם נרחיב בפעם אחרת אם באמת הוא ימונה. אבל כבר עכשיו חשוב להבין שהוא לעולם לא יסכים שיכתיבו לו מי יהיה עוזר המאמן, ובצדק. לעולם אי אפשר להכתיב לו כמה הוא ירוויח ועל פי זה להחליט האם הוא יקבל את התפקיד או לא – כפי שנכתב באחד מכלי התקשורת הרציניים יותר. פרננדז לעולם לא יבוא להיות חייל של לוזון או בובה של מישהו בהתאחדות. כשהוא בא לבית"ר הוא לא השאיר אבן על אבן, התעמת עם כל פרט חובבני וניסה לשנות אותו. זה בדיוק מה שצריך לנבחרת. מישהו שיכול לבוא מבחוץ, לזהות בדיוק מה רקוב בממלכה הזו שנקראת נבחרת ישראל, לעקור רעות חולות של עשרות שנים או לפחות להצביע עליהן, ולעשות זאת על עוד הרבה דברים בליגה שלנו, שתיהנה מאישיות צבעונית. יכול להיות שבגלל זה אבי לוזון לא ממש רוצה אותו כמו שאר "חברי ועדת האיתור"?

2. אגב נבחרות, גיא לוזון יעשה לעצמו עוול אם ימהר לקפוץ למלכודת הדבש שנקראת הנבחרת הצעירה, אבל זו בעיה שלו. הבעיה שלנו היא רכבת המאמנים והמינויים בנבחרות הצעירות שלא הולכת להיפסק. בנבחרות האלה מאמנים נבחרים לשנים רבות, מאמנים שקושרים את גורלם לתפקיד אותו ימלאו בעשור הקרוב. מאמנים לא מגיעים לשם בגלל מומנטום מסוים בקריירה, אלא כדי לבנות סיסטמה לעשורים הבאים. לוזון, לעומת זאת, מתייחס למינויים הללו כמו למינויים בקבוצת כדורגל רגילה במקרה הטוב, וכצ'ופרים למקורבים במקרה הקונספירטיבי.

1. בשבוע שעבר, אחרי הניצחון על בני סכנין, התייצב אלי גוטמן אל מול המצלמות השונות, וסיפק לערוצי הטלוויזיה מופע ליקוקים מביך לחניכיו. "אני מעריץ אותם", אמר. "מגיע צל"ש ענק לבחורים", הוסיף. "כל הכבוד לשחקנים", חידד, "עכשיו נכנסתי וחיבקתי את כולם", תיבל, "כל הכבוד להם", הדגיש, "הם אלה שמגיע להם", הצטנע. גוטמן עמד ליד חלק מהם כמו מורה בכיתה טיפולית שזה עתה עשתה משהו שאף אחד לא ציפה ממנה. הוא שכח שאותם שחקנים בסך הכל עשו את המוטל עליהם, הופיעו למשחק עם רצון גדול להצליח ותרגמו את העליונות שלהם לניצחון מתבקש. גם ריבוי המשחקים שהצטבר לצד המשחק מול סכנין היה בסך הכל דבר שגרתי לקבוצה שכוללת את עצמה באירופה.

לא עבר שבוע, ואותו גוטמן שוב יצא מפרופורציות. שער נדיר אחד של גיא צרפתי ואותם גיבורים הפכו למשתמטים, אותה רצינות הפכה לחובבנות, אותה מחויבות הפכה לשובע ואותו חיבוק הפך לסטירה. זו בדיוק הבעיה של מאמן ענק שנמצא יותר מדי בשליטה, והיכולת המנטאלית שלו לא עומדת בקנה אחד עם היכולת המקצועית. מספיק להביט בתגובות של אלישע לוי בסיום משחקים כדי להבין זאת. ניצחון, הפסד, תיקו, הצגה או השפלה – הטון של אלישע לוי לא משתנה. האמירות הבסיסיות שלו חוזרות על עצמן. השחקנים שלו הם לא גיבורים ולא עצלנים. הם בסך הכל באים לעבודה והם לא עושים לאף אחד טובה. זה לא מקרי, אגב, שיש להם פחות נפילות מתח כמו זו של הפועל תל אביב בפתח תקווה.

2. בסיפור דה רידר, הנהלת הפועל תל אביב אומרת שדודו דהאן עבד עליה. בסיפור ורוניצ'ה נטען שג'ובאני רוסו מכר קלטת ערוכה מלפני הפציעה של החלוץ. אולי זו הסיבה שאלי גוטמן כל כך גאה בשחקניו כשהם מצליחים לתפקד היטב במועדון שמנוהל בצורה הזו?

שאחי נצרת מצליחה העונה לשבור את שיאי השפל שהיא העמידה בביקור הקודם שלה בליגת העל.

דווקא התוצאה המפתיעה בהפסד של בני יהודה להפועל רמת גן הדגישה כמה המשחק הקבוע ביום א' הוא מיותר ומטופש. אפילו צ'רלטון ויתרו על שידור המשחק, כנראה בידיעה שלמשחקים ביום א' אין ממש ערך. רובם ככולם מהווים סוג של נפילת מתח בין המשחקים של סופ"ש למשחק המרכזי בשני, וככה הם גם נראים. עד שיש משחק מעניין, דרמטי ומפתיע – אנחנו מפספסים אותו.

בהתאחדות לכדורגל, שמתעקשת על המשחק בראשון לטובת הכנסות הווינר, חייבים גם להסתכל גם על ההפסדים שנובעים מכך. ליגת ה-16, למרות שהיא חייבת להימדד בטווח של כמה שנים כי אחרת אי אפשר יהיה לאמוד את התוצאות האמיתיות של התהליך, נמדדת למעשה מדי שבוע. מה שבוע? מדי יום. כל משחק מיותר ביום א' רק מחזק את התחושה שיש כמה משחקים מיותרים מדי מחזור. כל משחק שמצליח להתעלות על הריטואל של משחקי יום א', מוחמץ ומוסתר מעיני הציבור, שמשוכנע שהליגה השנה יותר גרועה משנים קודמות. אין לנו מספיק איזוטריה שתקעו לנו גם את זה?

תגובות השרשרת לפגישה בין מיטש גולדהאר לדרור קשטן היו כל כך מבישות, שקשה אפילו לבחור את המביכה שבהן. האם זה הניסיון לקשר את האירוע לפוטש שאברהם גרנט עשה לקשטן בקיץ 1996, כאילו שגם אבי נמני זכה זה עתה בדאבל? האם זו הטענה שעלתה לפיה אוהדי מכבי תל אביב לא יתנו למהלך כזה לעבור, למרות ש-80 אחוז מאוהדי הקבוצה היה בוחר בקלות באופציית קשטן? האם זו הגלוריפיקציה שעשו מספר כתבים למיעוט האלים שמנסה לנהל את מכבי תל אביב והדמוניזציה המכוונת למי שמנהל את מכבי תל אביב בפועל, אביב בושינסקי? האם זו הייתה ההתעסקות האובססיבית בכבוד של נמני – ככה זה במדינת סרטי הבורקס – במקום לברך על רעיון מקצועי לפיו לקשטן בכלל הוצע להיות המנהל המקצועי של הקבוצה המבולגנת הזו? קשה לבחור, הא?

בסופו של יום, הדבר היחיד שעומד לזכותו של נמני הוא העבודה הלא רעה שהוא עושה במכבי תל אביב השנה. לא האוהדים האלימים או הכתבים השפוטים שלו יתנו לו את ההזדמנות שמגיעה לו: להראות מה הוא יודע אם שחקנים שהוא באמת רוצה ויכול גם לעשות איתם משהו מעבר למקום שלישי. נמני הוא לא מאמן גרוע, הוא מאמן שלא אמור להפריע למכבי תל אביב לרוץ לאליפות על אמת. אם יוסי מזרחי זכה באליפות עם בית"ר ומוטל'ה שפיגל'ר בנתניה, אין סיבה שנמני לא יביא אליפות למכבי תל אביב כמאמן. מי כמוהו יודע, ששחקנים הם אלה שמביאים את האליפות.

לכן, מוטב לנמני להקפיא את החיוכים התמימים שלו כשהוא נשאל בסיום משחקים על סיפור קשטן ולעצור את חסידיו השוטים ממסכת האיומים שהם שותלים תחת כל עץ רענן. מוטב שישמור היטב על ההצדקה היחידה לבחירתו והיא יכולתו המקצועית משביעת הרצון. מכבי תל אביב החלה רע מאוד חודש קריטי, שעלול להשאיר את נמני ללא אותה הצדקה. הפסד למכבי חיפה בשבוע הבא, פלוס הדחה מהגביע מול בית"ר בטדי, עלולים להקים מהכיסאות הרבה מאוד אוהדי מכבי תל אביב שחושבים שהמועדון צריך מאמן אחר לעונה הבאה, מאמן שיודע לעצור קבוצה במפולת ולייצב אותה אל מול המטרה העיקרית שלה. ובעונה הבאה, למכבי תל אביב יש וואחד מטרה.