לטיפולכם המסור נודה

* בגלל שרק העונה הלייקרס הצליחו לעצור רצף של תשעה הפסדים רצופים ברוז גארדן. הם אומנם עשו זאת ללא קובי, אבל הבלייזרס שיחקו ללא ברנדון רוי ועם ג'ואן הווארד הקשיש כסנטר פותח. עדיין מדובר באולם שהלייקרס שונאים לבקר בו, בין היתר כי אוהדי הבלייזרס עדיין זוכרים היטב את גמר המערב בפלייאוף 2000, ומטעינים את הקבוצה באנרגיות שבדרך כלל לא רואים – או שומעים- במשחק NBA ממוצע.

* כי רון ארטסט אמר אשתקד על רוי, לקראת סדרת הפלייאוף בין יוסטון לפורטלנד, שהוא שני מקרב השחקנים עליו היה לו הכי קשה לשמור בקריירה (מספר 1, אם תהיתם, היה בחור ממגרשי השכונה בניו יורק, שנכנס לכלא בגיל 16). אם ניקח אמירה זו ברצינות ומבלי להיסחף להשוואות מיותרות של "רוי לעומת קובי/לברון", אז בהחלט ניתן להסכים עם ארטסט – השליטה של רוי בקצב המשחק, הזריזות, הגיוון והאופי הממולח שלו, הופכים אותו לשחקן שארטסט בגילו הנוכחי פשוט לא ערוך לעצור אותו כפי שהוא עוצר סקוררים אחרים.

* כי מנגד, השמירה של ניקולה באטום על קובי והדאנקים שלו מול פאו גאסול, כבר תפסו מקום של כבוד ברפרטואר המתפתח של הצרפתי הנפלא והבלתי מוערך הזה, שאיכשהו עדיין בן 21 בלבד.

* בגלל שאם הבלייזרס יכולים לחלץ מעונה רווית פציעות זו דבר אחד חיובי, זה שצעירי הקבוצה ימשיכו לשלם שכר לימוד של התנסות במעמד הפלייאוף. והרי אין התנסות טובה יותר מאשר מול האלופה המכהנת.

* כי הפעם האחרונה שהלייקרס זכו באליפות שנייה ברציפות, היתה אי שם בפלייאוף 2001. ואת מי הם הדיחו בסיבוב הראשון? יפה, ניחשתם נכון.

* כי למרות מאזן העונה הסדירה שלא מחמיא לספרס, מדובר בשלושה הפסדים בהפרש של שבע נקודות ואחד נוסף בשלוש הפרש, מה גם שהמפגש האחרון בין הקבוצות היה הרחק בינואר. כבר לא סופרים את הספרס בקרב המועמדות לאליפות, אבל במידה והם יגיעו בכושר טוב לפלייאוף, עדיין מדובר בקבוצה שאף אחת מארבעת הביתיות לא תרצה לפגוש – בטח לא בסיבוב הראשון.

* למרות שמאז גמר מערב 2007 שתי הקבוצות הללו בירידה, על הנייר זו תוכל להיות הסדרה הכי איכותית, מאוזנת ואינטנסיבית בסיבוב הראשון. ובהנחה שדאלאס ודנבר שומרות על מקומות 2-3 ונפגשות בסיבוב השני, אז יוטה או הספרס יזמנו חצי גמר מערב קשה יותר עבור הלייקרס, עם כל הסימפטיה לפיניקס ואוקלהומה סיטי.

* כדי לראות את דרון וויליאמס, אשר שייך לזן הכוכבים שמעלים את רמתם בפלייאוף, מתמודד כמו גדול מול שמירת הלחץ של טוני פארקר וג'ורג' היל, צמד הגארדים הזריזים בחמישיית הספרס.

* בשביל שנוכל לחזות בקרב החפירות בין שני פאוור פורוורדים דומים מאוד במבנה הנמוך שלהם, בסגנון משחקם הקשוח ובחוסר ההערכה כלפיהם, שהביא להיבחרותם בסיבוב השני – פול מילסאפ מיוטה, והרוקי דוואן בלייר של הספרס.

* כי מבלי שנוכל לעקוב יותר אחרי משחקים של כספי, סדרה שמפגישה בין מאנו ג'ינובילי לאנדריי קירילנקו היא האופציה הטובה ביותר לחובבי "האירופאים" שבליגה.

* בגלל שזו היתה אחת מסדרות הפלייאוף הצמודות ביותר אי פעם. שבעה משחקים, חמישה מהם הסתיימו בהפרש 3 ומטה, ולא פחות משבע הארכות, שלוש מהן במשחק מס' 6. קבוצה צעירה בהנהגתו של רוקי כמעט ומגיעה לסנסציה, אבל לב של אלופה – ללא המנהיג שלה בהגנה – מנצח בסוף.

* כי הפעם ישתתפו כמה שמות חדשים בחגיגה – לואל דנג, טאג' גיבסון ופליפ מארי מצד שיקאגו, לעומת ראשיד וואלאס, נייט רובינסון, מרקיז דניאלס וכמובן קווין גארנט, מצד בוסטון.

* כי אם דרק רוז העביר הילוך בפלייאוף עוד בעונת הרוקי שלו, מה הוא יספק הפעם, בעקבות עונת סופמור נפלאה? ואם כבר מדברים על רכזים צעירים שעדיין מגרדים את תקרת הפוטנציאל שלהם, האם הפעם רייג'ון רונדו יצליח להשיג ממוצע טריפל דאבל שלם לאורך סדרה מלאה, אחרי שהחמיץ הישג זה אשתקד על כמה ריבאונדים ואסיסטים מפוספסים?

* כדי לראות שוב את קירק היינריך, 1.91 מטר במשקל 86 קילו, מפעיל את שמירת החוץ המשובחת שלו מול פול פירס, שגדול ממנו בעשרה ס"מ ועשרים קילו.

* אומנם כל החפץ בהצלחת הסלטיקס מול קליבלנד, אורלנדו ואפילו אטלנטה בשלבים המאוחרים יותר, יעדיף לראות אותם שומרים על הרגליים ומטיילים בסיבוב הראשון מול טורונטו הרכה. אבל כמו בכל סרט ספורט טוב, אם הקשישים מבוסטון רוצים לחלץ עוד אליפות מהסגל הנוכחי, אז שיירקו דם לאורך כל הדרך, בלי קיצורים.

* בגלל שכפי שניתן לראות, קליבלנד ניצחה את הבובקאטס רק פעם אחת העונה, וגם זה היה בסוף אוקטובר, כאשר השוטינג גארד הפותח בשארלוט היה סטיבן גרהאם, לא ג'קסון. אז עם כל הכבוד למאצ'-אפ השיווקי מול מיאמי של וויד, שארלוט תהווה את המשוכה הראשונית הכי קשה בדרך להגשמת שאיפות האליפות של לברון והקאבס.

* כי סטיבן ג'קסון וג'ראלד וואלאס הם צמד שחקני הכנף הטוב ביותר בליגה למטרת השמירה על לברון, במיוחד כאשר המאמן שמנווט את השמירה הקבוצתית הוא אחד, לארי בראון. לברון אומנם קלע באחוזי שדה טובים גם בשלושת הפסדיה של קליבלנד לשארלוט, אבל הגיע לקו רק 16 פעמים באותם הפסדים - ביחד. בממוצע זה קצת מעל חמש זריקות עונשין למשחק; חצי מהממוצע העונתי שלו, למקרה שתהיתם.

* כי אפילו אם תצוגת האפס מ-12 שאנטואן ג'יימיסון הציג במשחק הבכורה שלו עם הקאבס - שבמקרה היוותה הפסד נוסף לבובקאטס - לא תחזור על עצמה כפי שנשבע לאחר מכן, בוריס דיאו וטיירוס תומאס הניידים עדיין מהווים יופי של מאצ'-אפ מולו.

* כבר ראינו את סטיבן ג'קסון שותף לאחת הסנסציות הגדולות ביותר בתולדות הפלייאוף, ומעמדה דומה עם הווריורס, שדורגו במקום השמיני מול דאלאס בעונה חלומית. אם אז הוא היה העזר כנגדו של בארון דייויס, הפעם הוא יגיע כמנהיג של קבוצה המשתתפת בפלייאוף לראשונה בתולדותיה, אבל ממש לא תסתפק בהישג של "הופעה מכובדת".

* כי מה יותר סמלי מזה שבדרך לאליפות הראשונה שלו, לברון מדיח את הקבוצה של מייקל ג'ורדן? במיוחד עבור הקהל הביתי בקליבלנד, שחזה במספר 23 המקורי מתעלל בקבוצה שלהם פלייאוף אחר פלייאוף. תקראו לזה סגירת מעגל; אנחנו פשוט נמשיך לספור את הימים.