משבר היורו

כשמכבי תל אביב מסתכלת במראה, היא רואה את מונטפסקי סיינה. קווי-הדמיון בין שני המועדונים אין-סופיים: מכבי וסיינה הן זן נדיר של קבוצות-על אירופאית שאינן נהנות מגב פיננסי רחב, ולכן צריכות לשמור על איזון כלכלי כדי לשרוד; בשל הנחיתות התקציבית, שתיהן בונות בקביעות על שחקנים סמי-אנונימיים, בתקווה שאלו יבצעו במדיהן את הפריצה הגדולה; שתיהן נחשבות לאטרקציה הספורטיבית הגדולה בעירן; שתיהן שולטות ללא-עוררין בליגה המקומית; ועבור שתיהן, היורוליג היא הדבר האמיתי.

לכן נחתה סיינה בישראל כבר ביום שלישי, וערכה בהיכל לא פחות מארבעה אימונים לקראת המשחק הקרוב. הפסד הערב, בהפרש של חמש נקודות, עשוי לסיים את דרכם של הטוסקנים במפעל – אם במקביל תנצח ריאל מדריד באיסטנבול. ניצחון איטלקי, לעומת זאת, וסיינה כמעט בוודאות בשלב הבא, כנראה שמהמקום הראשון.

הרצינות התהומית בה לוקחים במכבי ובסיינה את היורוליג ייחודית למועדונים הללו. אלופת אירופה פנאתינייקוס הודחה מהמפעל עוד בשבוע שעבר, כשפרטיזן בלגרד ומארוסי חולפות על פניה, ולמחרת הופיעו אלפי אוהדים לאימון הקבוצה כדי לתמוך בשחקנים ובמאמן. אוניקאחה מלאגה, שנחשבה לפייבוריטית ברורה להמשיך לרבע הגמר מבית 7 החלש-לכאורה, הודחה גם היא. אפילו קאחה לבוראל ויטוריה, אם תפסיד הערב בפיראוס, תעמוד בסכנת הדחה ממשית.

ולאף אחד לא באמת אכפת.

לפני שבועיים לקחו ויטוריה ושבע קבוצות נוספות חלק בטורניר גביע המלך הספרדי, שנערך בעיר בילבאו. שבעה מיליון צופים עקבו אחר הטורניר בטלוויזיה. 2.5 מיליון איש בקירוב צפו במשחק הגמר, שנערך בין ברצלונה לריאל מדריד – 1.9 בספרד כולה, ועוד 600,000 צופים בערוץ הטלוויזיה של קטלוניה.

ומנגד, במשחק החוץ הקריטי של ריאל, הערב מול אפס פילזן, יצפו לא יותר מ-300,000 איש. "עבור חובבי הכדורסל בספרד, היורוליג היא לא ביג-דיל. הליגה המקומית הרבה יותר חשובה ממנה", מספר עיתונאי ספרדי בכיר. "כל משחק ליגה בספרד מביא יותר רייטינג ממשחקי היורוליג. ריאל, לדוגמה, לא הגיעה לפיינל פור בערך 15 שנים. אז מה? לאוהדים זה לא באמת חשוב. הליגה הספרדית מקבלת אצלנו כיסוי תקשורתי הרבה יותר נרחב, משודרת בערוצים גדולים יותר בטלוויזיה. אם ריאל או ברצלונה מגיעות לפיינל פור, ברור שזה יסוקר בהרחבה, אבל עד הפיינל פור, אין ספק שה-ACB הרבה יותר דומיננטית מבחינת המדיה והצופים".

וגם אם הצופים בספרד היו רוצים לצפות ביורוליג, זה לא באמת היה אפשרי: משחקי היורוליג של ברצלונה משודרים בטלוויזיה הקטלנית, של מלאגה בטלוויזיה האנדלוסית, של ויטוריה בטלוויזיה הבאסקית, ורק ריאל משודרת קוסט-טו-קוסט. עד כדי כך אין עניין לספרדים עניין במפעל הזה.

נוון ספאחיה העפיל עם ולנסיה לחצי-גמר גביע המלך, שם הפסיד לברצלונה. "בספרד האנשים אוהבים להתחרות אחד בשני. פחות אכפת להם מתחרות עם קבוצות ממדינות אחרות", הוא אומר. "אם במשחקי ליגה אנחנו מביאים 7,000-8,000 צופים, כשאנחנו משחקים באירופה מגיע הרבה פחות קהל".

זה הרבה מעבר לפרובינציאליות, טוען ספאחיה. "יש גם את הנושא של רמת הכדורסל. האוהדים בספרד יודעים שבליגה יש משחקים לא פחות טובים מאשר ביורוליג. אפילו ביורוליג אין סיכוי שתראה קבוצה כמו בילבאו, למשל, שכאן נמצאת בתחתית, אבל מעמידה תקציב של עשרה מיליון יורו. חצי מקבוצות היורוליג לא מתקרבות בכלל למספר הזה".

דיוויד בלאט, מאמן אריס סלונקי, צופה ביורוליג מהצד בשנתיים האחרונות. "אין ספק שיש ירידה ברמת הכדורסל", הוא אומר. קיימות לכך מספר סיבות; בראשן, כך הוא סבור, עומד המשבר הכלכלי, ש"פוצץ את הבועה בכדורסל האירופאי. רק מעט קבוצות, אלו עם הבעלים המיליארדרים, יכלו להמשיך לשלם משכורות גבוהות. לפני שנתיים-שלוש היו הרבה יותר קבוצות עם כסף, שהביאו שחקנים טובים. היום, קבוצה כמו פנאתינייקוס או אולימפיאקוס מעמידה סגל של 13-14 שחקנים מצוינים, שארבעה-חמישה מהם בכלל לא משחקים. הם היו יכולים לחזק קבוצות אחרות, אבל הם מעדיפים להיות איפה שנמצא הכסף".

את הוואקום המקצועי הזה מנצלות הקבוצות הקטנות: שתיים מבין שמונה האחרונות ביורוליג יהיו פרוקום גדינייה הפולנית (שכבר העפילה מבית 7), ופרטיזן בלגרד או מארוסי (שנאבקות על הכרטיס הנוסף בבית 5).

דראזן אנזולוביץ', מאמנה לשעבר של ציבונה זאגרב, מניח את האצבע על נושא הקרוב לליבו: נוער. קרואטיה, שתמיד נחשבה לבית החרושת המוביל ביבשת בכל הקשור לפיתוח כדורסלנים צעירים, מצויה במשבר כלכלי וספורטיבי עמוק. כשהדור הצעיר פחות טוב, גם רמת הכדורסל, מן הסתם, צונחת.

"במדינה שלי יש הרבה בעיות", אומר אנזולוביץ'. "זו לא בעיה של כישרון. הבעיה היא בבתי הספר. יש לנו בעיות כלכליות, ובשלב הזה אנחנו לא מוצאים את המורים או המאמנים הטובים ביותר שילמדו צעירים איך לשחק כדורסל. מבחינת היכולות, שום דבר לא השתנה. הצעירים של היום פשוט לא למדו מה לעשות עם הכישרון הזה ואיך לתרגם אותו על המגרש".

בנוסף הוא מציין כי "גם הזמנים השתנו: פעם, הצעירים חשבו רק על כדורסל. הם רצו לחיות עם הכדור. היום יוצא לי לעבוד עם ילדים, ואני רואה שהם פחות מתעניינים בספורט עצמו. יש להם פלייסטיישן, יש להם חוגים אחרים, סרטים, טלוויזיה. הפוקוס הוא כבר לא על כדורסל".

דיוויד בלאט סבור כי הסיבה להשקעה הפחותה בנוער נעוצה בחוק בוסמן ההיסטורי. "הרבה קבוצות אמרו מאז: בשביל מה להשקיע בשחקני בית? יותר זול לייבא שחקנים ממקומות אחרים. מה גם שבהרבה מקרים, בגלל אותו חוק בוסמן, עד שכבר גידלת שחקן, באה איזו קבוצה אחרת וחטפה לך אותו. אבל התוצאה הייתה שזה החליש את הקבוצות מבחינת הזהות המקומית שלהן, ולכן הקהל איבד עניין באוסף הזרים שהתרוצץ לו מול העיניים".

בקיץ פרסמה ברצלונה את סיכום התקציב השנתי שלה. קבוצת הכדורגל סיימה את עונת 2008/9 ברווח של 66,777,000 יורו. סך ההכנסות עמד על 292,809,000 יורו. מי שהסבה למועדון את הנזק הכלכלי הכבד ביותר הייתה קבוצת הכדורסל: היא הכניסה 5,673,000 יורו בלבד, חילקה משכורות בגובה 18,940,000 יורו וסיימה את העונה במינוס כבד של 20,757,000 יורו.

בעידן המודרני, הכל מתחיל ונגמר בטלוויזיה: בזמן שליגת האלופות מכניסה לקבוצותיה מאות מיליוני יורו בשנה מזכויות שידור, בנוסף לבונוסים שמנים אחרים, מכניסות כל קבוצות היורוליג, יחד, כ-20 מיליון יורו בשנה מהטלוויזיה. ב"גלובס" פורסם כי בעונת 2007/8 סיימה היורוליג את העונה עם הכנסות כוללות בסך של 22,000,000 יורו. 2.5 מיליון, פחות או יותר, הלכו למכבי תל אביב, שזוכה להסכם השידור הגבוה ביותר במפעל. יתר הכסף אמור להתחלק בין 23 קבוצות. כמה כל אחת מהן תקבל? את החישוב תוכלו לבצע לבד.

וזה עוד שיפור גדול לעומת עונת 2001/2, בה הסתכמו הכנסותיה של היורוליג מזכויות שידור ב-7,000,000 יורו בלבד.

"אם לפנאתינייקוס ולאולימפיאקוס אין בעלים מיליארדרים שמזרימים כספים בלי קשר להכנסות, הקבוצות האלה בבעיה גדולה", אומר ניקוס ורלאס, המכסה את אולימפיאקוס עבור יומון הספורט "צ'מפיון". "בליגת האלופות יש אנשי שיווק נהדרים שעשו מהמפעל הזה מכרה זהב. ומה יש ביורוליג? כמה מכניסות הקבוצות מהופעות במפעל? כמעט כלום. קבוצות הכדורסל של פנאתינייקוס ואולימפיאקוס מפסידות לפחות 10-12 מיליון יורו בעונה. למזלן, הבעלים שלהן יכולים לעמוד בזה".

שוק הכדורסל בעל הפוטנציאל הגדול באירופה נמצא, כנראה, בספרד. אבל היורוליג מחטיאה לחלוטין את הקהל המקומי.

"היורוליג משוחקת בימי רביעי וחמישי, שזה אמצע השבוע אצלנו", מסביר העיתונאי הספרדי. "אנשים סוגרים את החנויות רק בתשע בערב. להרבה אנשים קשה להגיע למגרש בשעות האלה. הליגה הספרדית משוחקת בדרך כלל ביום ראשון, באזור 12:30-13:00. אתה רואה במגרשים מאות ואלפי משפחות עם ילדים. זו שעה אידיאלית עבורן. כשאתה לוקח בחשבון את העובדה שעד לשלב רבע הגמר ביורוליג כל המשחקים זה טיול בפארק עבור הקבוצות הגדולות, ברור למה הקהל לא עושה מאמץ ומגיע בכל זאת למגרש".

מחירי הכרטיסים לליגה וליורוליג, הוא מציין, כמעט זהים. המשפחה הספרדית הממוצעת מעדיפה להוציא את הכסף על משחק ליגה, "שבהם גם היריבה מוכרת וגם אתה יכול לפגוש הרבה שחקנים ששיחקו בעבר בקבוצה שלך, ולא סתם איזו קבוצה לא-מוכרת מגרמניה או מצרפת", לדבריו. ליורוליג, הוא ממשיך ואומר, פשוט אין יתרון בולט לעין לעומת ה-ACB.

"היורוליג נמצאת במצב לא טוב", מסכם דיוויד בלאט. "יש יותר מדי קבוצות חלשות-חלשות, ומעט מדי קבוצות חזקות-חזקות. כל מה שיש באמצע לא יציב. יש כמה קבוצות באמת טובות ברמה המקצועית והניהולית, אבל לא מספיק. היום כל היורוליג נמצאת במצב של המתנה עד לשלב רבע הגמר, כי השלב הראשון ורוב הטופ-16 די צפויים. המצב הנוכחי יחייב את היורוליג לחשוב על שינויים. צריך לבוא שינוי בכל נושא זכויות השידור בטלוויזיה ובאינטרנט, הספונסרים, מבנה הליגה ומספר הקבוצות. עד שלא נראה שם רפורמות אמיתיות, המפעל הזה לא יתרומם לשום מקום".

ohad@walla.net.il