בניון כבר לא בספק

ערב משחקה של יוון בישראל לפני כשנה, התייצב אוטו רהאגל למסיבת העיתונאים בפנים זחוחות. ממרומי כסאו, הביט אל צי הכתבים בהתנשאות. דיבר גרמנית, משפטים קצרים ועשה זאת בחוסר חשק מופגן. רק כשנשאל למצבו של יוסי בניון, שכהרגלו היה בספק למשחק, רהאגל יצא משלוות נפשו: "לא אכפת לי, לא מתעסק בדברים שאין לי שליטה עליהם". אלא שלרהאגל ועוד איך היה אכפת. במשך השבוע שקדם למשחק ניסה המאמן לדרבן את שחקניו ואמר להם: "ישראל היא לא איטליה או צרפת, לא מדובר בנבחרת בטופ העולמי", ולאנשי הצוות המקצועי הוסיף: "זאת נבחרת של איש אחד". רהאגל חשש מבניון ועלה במערך הגנתי שהפתיע את כולם, מעיתונאי יוון עד לדרור קשטן. בניון זכה לשמירה צמודה ורהאגל קיבל את שרצה – נקודה ברמת גן.

הסיפור הזה בא להמחיש כיצד תופשים מאמנים יריבים את נבחרת ישראל. הבעיה היא שהוא נכון גם לגבי התפישה של נבחרת ישראל את עצמה. הערב (רביעי), תעשה הנבחרת צעד ראשון בדרכה החדשה. אמנם מדובר במשחק ידידות כשעל הקווים מאמן ממלא מקום, אבל בסגל אפשר להריח את השינוי. ביברס נאתכו, גילי ורמוט, שלומי ארבייטמן, איתי שכטר ואביחי ידין כבר זומנו. תוסיפו לזה ילדים מוכשרים כמו אייל גולסה, מוחמד גדיר, אלמוג כהן, עידן ורד, אלירן עטר ואחרים שעוד יקבלו את הזימון בעתיד, וקיבלתם סיבה לאופטימיות. דור מוכשר עם שחקנים שרובם הוכיחו את עצמם במסגרת האירופית עם הקבוצות והנבחרת הצעירה. דור של שחקנים שעוד צפויים לצאת לשחק באירופה ולהרחיב את כמות הלגיונרים כבר בקמפיין הנוכחי. האם הדור הזה מסוגל להוריד את העומס ולהפחית את התלות הישראלית ביוסי בניון?

התלות המקצועית בבניון נולדה עם מינויו של קשטן ובצד ההחלטה שלא לזמן עוד את אבי נמני למדים הלאומיים. האירוניה היא שדווקא הניצחון הכי גדול בעידן קשטן, 1:2 על רוסיה, הושג ללא הקפטן. אמנם ניצחונות מסוג זה לא היו בנמצא גם בקמפיינים קודמים עם נבחרות מוכשרות יותר, אך בעידן קשטן העניין בלט יותר לעין. קשר ליברפול קיבל מעט מאוד עזרה משחקני הקישור והנבחרת הייתה תלויה בו התקפית באופן טוטאלי. בניון סומן לא רק כמנהיג, אלא גם כקוסם. האיש שצריך להוביל ולגרום לדברים לקרות. העומס נפל על כתפיו, ובמצב שנוצר, לשחקנים אחרים היה קל לא להבליט את עצמם ולחכות שיוסי יעשה את העבודה.

"אין עוד אחד כמו יוסי", טוען אלי כהן ומסביר את הבעיה: "בכל הקמפיינים האחרונים הוא היה לבד, השחקן המרכזי שהיריבות התמקדו בו. זה נתן אפשרות לאחרים להתבטא, אבל לא היה שחקן שקרוב לרמה שלו שיוכל לעזור לו, כמו למשל בנבחרת של רביבו, ברקוביץ' ובנין. כשיש חלוקה בעומס, לא כל הנטל נופל על שחקן אחד. בניגוד לקבוצה, שחקן לא יכול לסחוב לבד נבחרת ולא סתם 40 שנה לא הגענו להישגים. אנשים שוכחים, אבל ב-1970 הייתה חלוקה נרחבת של כל המעמסה והייתה נבחרת מתפקדת ללא חולשות".

הדברים הללו מובילים לפרדוקס. בעידן קשטן, דווקא ההתמקדות המקצועית של היריבות בבניון לא עזרה לשחקנים אחרים לפרוץ קדימה: "הסגידה של קשטן לבניון על ומחוץ למגרש הובילה אותו לבנות סביבו את כל מערך המשחק", טוען מאמן בכיר בליגת העל. "ראינו הרכבים של יוסי ושלושה קשרים אחוריים. שחקנים יצירתיים כמו ורמוט לא נספרו כדי לא להפריע לבניון". התוצאה היא שישראל הפכה לנבחרת שקל לסגור אותה וקל לשחק מולה, מה שהוביל לתצוגות כדורגל אנמיות וחוסר יכולת אמיתית לנצח יריבות חזקות יותר. "בקמפיין האחרון הייתה חסרה לי טכניקה. אין היום מקום לשחקנים שלא יודעים לטפל בכדור, וזה נכון לגבי בלמים, מגנים וקשרים אחוריים. הכדורגל המודרני נבנה מהחלק האחורי ולא מהקדמי", מוסיף ניר קלינגר.

ולמרות האווירה הפסימית הכללית ששוררת סביב הנבחרת, קשה להתעלם מכמות הכישרון שיש בליגה. "יש הרבה כישרון ופחות מסורת ואופי, שהם דברים נרכשים", מסכים קלינגר. "כל שחקן מגולסה דרך שכטר, ורמוט, ידין, אלמוג כהן ועוד 10 אחרים יכולים לשחק באירופה כבודדים. למה לא לעשות מהם נבחרת?" אלי כהן מוסיף: "אם השחקנים הללו ייכנסו למשבצת הם יעזרו להוריד את התלות מבניון. לבד הוא לא יכול. גם בליברפול מורגשת נפילה אם אחד מהשלישייה המובילה – בניון, טורס וג'רארד, לא משחק. זה נכון גם לגבי הנבחרת. אם יהיו עוד שניים שימשכו תשומת לב, שישתפו איתו פעולה, נצעד צעד קדימה ביכולת. זה יכול להיות שכטר, שיש לו מהירות של שחקן אירופאי, בן סהר שמשתפשף באירופה או נאתכו שרק ילך וישתפר עם המעבר לאירופה".

התלות בבניון לא נעצרה בצד המקצועי. מדובר בתלות מנטאלית של מאמן, שחקנים ולמעשה, מדינה שלמה. המערכון הסאטירי של "ארץ נהדרת" הציג את התופעה בצורה קיצונית, אך לא מוגזמת. פסטיבל "יוסי בספק למשחק", נולד למעשה מפאניקה נטו של נבחרת שלא יכולה לדמיין עצמה מתמודדת בלי הסטאר שלה ותקשורת שמתנהגת בהתאם. לפני המשחק הגורלי נגד יוון, למשל, שיחת היום בחדר ההלבשה הייתה מצבו של בניון. השחקנים דיברו על זה במסיבות העיתונאים ובינם לבין עצמם התפללו שהקפטן יחלים. גם לטביה עצרה בקלות את הקשר על המגרש, אך כשזה הוחלף ונקלע לתקרית המפורסמת עם קשטן, אף אחד לא קם להנהיג במקומו.

את בעיית המנהיגות, הכישרון של הדור הנהדר לא יפתור אוטומטית. "כישרון לבד לא מספיק, אלה שחקנים שצריך לתת להם כיוון. לא כל אחד יכול להיות שחקן נבחרת. תוך כדי תנועה, צריך לבחור את אלה שבאמת חזקים מנטאלית, ווינרים שיכולים להיות בעלי אופי במשחקים הקובעים", מנתח קלינגר. "לכן אני מסכים שאי אפשר להמעיט בערך או לוותר על שחקן שמשחק בקביעות בליברפול, אבל מסביבו צריך גם הרבה יותר אופי. גם בניון בעצמו היה שמח אם היו משחקים לידו צעירים שיחד עם הכישרון שלו והמנהיגות שלו יכולים לבנות משהו חדש".

יוסי אבוקסיס, עוזר מאמן הפועל תל אביב, ממשיך באותו הקו: "כבר אמרתי בעבר שאי אפשר להפיל את כל התיק על יוסי ולא פייר לקחת שחקן אחד ולתלות בו את כל היכולת של הנבחרת. השחקנים הצעירים בהחלט יכולים להוסיף מימד חדש ולדעתי בניון ירוויח מזה ויהיה שחקן הרבה יותר טוב עבור הנבחרת. מדובר בצעירים שיכולים לתרום למשחק השוטף ולהביא יכולות מוכחות ובנוסף להפוך אותו ליותר דומיננטי ולהוריד ממנו את הלחץ המנטאלי".

בשיחה עם וואלה! ספורט לפני כשבועיים אמר ג'ון גרגורי: כי "מבחינת כישרון, כבר מזמן הייתם צריכים להעפיל לטורניר גדול". ילדי המהפכה של הכדורגל הישראלי לוקחים את העניין הזה צעד קדימה. בהשוואה גסה, נראה כי מדובר בדור המוכשר ביותר מאז ימי רביבו-ברקוביץ'-נמני, אבל בהבדל משמעותי אחד. שחקני הדור הנוכחי כבר הוכיחו את עצמם בקמפיינים המוצלחים של הקבוצות באירופה. לנתון הזה יש להוסיף את העובדה שרובם עוד ייצאו לשחק באירופה כבר בתקופה הקרובה וקיבלנו נבחרת צעירה, אך משופשפת של שחקנים שלא רועדים ומתמודדים מדי שבוע ברמות הגבוהות.

אמנם לנבחרת אין עדיין מאמן קבוע, אך הסגל שזימן אלי אוחנה מלמד על כך שגם הוא, שיחזור לאחר המשחק ברומניה לנבחרת הנוער, מבין את הצורך בשינוי. הנבחרת משוועת לדם צעיר ורענן גם על חשבון דור הביניים, שלא הוביל את קשטן להישגים. מעבר לעובדה שהמאמן הבא של הנבחרת יצטרך להיות גם סקאוט שתר בעולם וצופה בשגרירים, הוא יצטרך להשלים את תהליך ההצערה. לאור ההופעות של מכבי חיפה והפועל תל אביב באירופה, אין סיבה שהשחקנים שהובילו אותן, לא יהפכו לברגים מרכזיים בקמפיין הקרוב לצד השגרירים הבכירים והוותיקים.

"אנשים בכלל לא מבינים כמה הניסיון במסגרת האירופית הקבוצתית חשוב יותר מהתמודדות בליגה. הצעירים של הפועל תל אביב ומכבי חיפה קיבלו ניסיון ברמה הבינלאומית וזה הופך אותם לבשלים לקמפיין הקרוב. אין לי ספק שהם ישפיעו על הנבחרת באופן מכריע", קובע אבוקסיס. "אירופה נותנת ניסיון. השחקנים הללו קיבלו במה, לא עשו במכנסיים ויכולים להיות ציר מרכזי בנבחרת. כשבניון בשיאו ומבוגר יותר, קובץ השחקנים המוכשרים, שכל אחד מהם פוטנציאל לאירופה, יוריד ממנו את העומס. זה הדור הבא ובנבחרת דור חדש דוחק את הדור הישן. הצעירים צריכים לפרוץ ואם הם יהיו טובים, הם יובילו את הנבחרת להישגים", מוסיף אלי כהן.