הפריית חוץ

עודד קטש הסתובב עם מכבי תל אביב בכל אירופה, אבל אולם כמו אבדי איפקצ'י לא ראה בשום מקום אחר.

"בפעם הראשונה שנסעתי לשם עם מכבי, הגענו למגרש שעתיים לפני", הוא נזכר. "ראיתי שבחוץ עומדים משהו כמו 4,000-5,000 איש. חשבתי שהם הגרעין הקשה, שנוהג להקדים להגיע. כשנכנסנו לאולם, כבר עמדו 10,000 איש על הרגליים ושרו שירים. עשן הסיגריות צרב לנו את העיניים. זו הייתה חוויה מצמררת. בלי ספק, אחת החוויות הגדולות בקריירה שלי".

בימים ההם נהגה פילזן להתעלל במכבי; חמישה הפסדים ספגה מכבי בטורקיה בין השנים 1997-2001. ה"אבדי איפקצ'י" היה לסיוט הגדול ביותר של אנשי המועדון. פטר נאומוסקי המקדוני, שלווה בתוצרת מקומית מוכשרת כמו איבו קוטלואי, אופוק סאריצ'ה, מירסאד טורקצ'אן וחוסיין בשוק, הופיע בחלומותיהם.

במידה רבה, אפס פילזן מהווה מעין מיקרוקוסמוס של הכדורסל הטורקי. בתחילת המילניום הגיעו גם הקבוצה וגם הנבחרת הטורקית להישגיהן הגדולים ביותר במסגרת יבשתית: פילזן העפילה לשני פיינל-פורים רצופים (2000 ו-2001). נבחרת טורקיה זכתה במדליית כסף היסטורית ביורובאסקט 2001.

ושם גם החלה הנפילה.

"אוהדי הכדורסל הטורקים התרגלו לטוב", מספר פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הטורקית, קאן קוראל. "אחרי שהפסידה בפיינל פור הסופרוליג, פילזן החליטה לבנות קבוצה חדשה. הרבה שחקנים עזבו. אבל הקבוצה לא התחברה, ההפסדים נערמו, והקהל החל לבקר את היכולת. לאט-לאט, אנשים הפסיקו להגיע למשחקים".

ואולם הבעיה הגדולה ביותר של פילזן לא הייתה קשורה ליכולת על הפרקט. לפני הכל, היה מדובר בבעיה של זהות. "פילזן, בניגוד לפנרבחצ'ה או לגלאטסריי, היא לא מועדון ספורט, אלא קבוצה של מפעל בירה", מסביר קוראל. "בתקופות השפל, אין מה שיחבר את האוהדים למערכת. זו לא קבוצה שורשית, עממית, כמו פנר או גלא, או לחילופין, כמו מכבי תל אביב. לעם אין אחיזה היסטורית בקבוצה. ולכן כשאין הישגים, אין לאוהדים של פילזן סיבה להגיע".

אם כן, מי היו אותם אלפי הפנאטים שמילאו את האולמות בשנות ה-90' העליזות? מבחינה היסטורית, משיב קוראל, היה מדובר באנשים שהגיעו למגרשי הכדורסל בעיקר כדי לפרוק מתחים. הכדורסל היה לענף סופר-פופולארי בטורקיה, האלטרנטיבות ממילא לא היו מרובות, ופילזן נהנתה מההפקר. בעשור האחרון, עם ירידתו של הענף מגדולתו במדינה, הייתה קבוצת הבירה לנפגעת העיקרית.

"הכדורסל בטורקיה גוסס", משוכנע קוראל. "אפילו פנרבחצ'ה-אולקר, שטוענת שיש לה 20 מיליון אוהדים במדינה, הייתה אחרונה בממוצע הצופים ביורוליג בעונה שעברה. פילזן הביאה בקושי 2,500 איש. אם יגיעו הערב 5,000 צופים, זה ייחשב להישג גדול".

ולא רבים יצפו במשחק דרך מקלטי הטלוויזיה: משחקי היורוליג מניבים בטורקיה בין אחוז וחצי לשני אחוזי רייטינג בממוצע.

מכבי תל אביב תקבל הערב את פילזן בעיתוי נדיר: מאז התקרית בין המאמן ארגין עתמאן לאיגור ראקוצ'ביץ' במשחק שנערך בהיכל, סופגת הקבוצה הטורקית סטירה אחר סטירה. בשבועיים האחרונים הספיקה להפסיד לפנר-אולקר, יריבתה הגדולה, גם בליגה וגם בגביע. הקבוצה הזו חבולה מוראלית.

אבל כדי לנצח תצטרך מכבי להביא לפרקט תכונות שלא הביאה במשחקי החוץ המשמעותיים העונה: אופי, משמעת, סדר. מאזן החוץ של הקבוצה העונה עומד על שני ניצחונות, אחד מהם הושג בדרך נס, בהארכה, מול רומא, והאחר בלובליאנה. בויטוריה, מוסקבה, אתונה (מארוסי) ובסיינה זה נגמר רע.

דווקא במשחקי החוץ, אומר פסיכולוג הספורט שרגא שדה, מתחדדת האבחנה בין ילדים לגברים. "משחקי חוץ הם כמו נבואה שמגשימה את עצמה", הוא מאבחן. "הרבה קבוצות אומרות: הנה, אנחנו שוב הולכים לשחק במקום לא מוכר, מול קהל עוין, ושוב נפסיד. אפילו אם לקבוצה יש מספיק כישרון, אם אין לה ביטחון ואמונה – זה לא יעבוד. קבוצות גדולות ושחקנים גדולים נבחנים בדיוק אז. הם יודעים להתלכד דווקא ברגעים הללו, נותנים תמיכה אחד לשני, וכך מתגברים על נקודת המוצא שהיא לכאורה נחותה יותר".

ולכן אין זה פלא שלאורך העשור החולף, הקבוצות הנפלאות שהעמידה מכבי ניצחו בחוץ כמעט באותם אחוזים שניצחו בבית (ראו טבלה מצורפת): ב-2004 ו-2005 עמדה מכבי ביורוליג על אחוז הצלחה פנומנאלי של 70% ו-72.4% (בהתאמה) מחוץ לישראל.

משחקי החוץ הגדולים ביותר של המועדון הושגו דווקא בשנותיו של דיוויד בלאט. בתקופתו ניצחה מכבי לראשונה באיסטנבול ובסיינה, אך האירוע החשוב מכולם היה בלי ספק המשחק שנערך בעונת 2001/2 בויטוריה, במחזור האחרון של שלב הטופ-16. מכבי וטאו נאבקו אז ראש בראש על כרטיס לפיינל פור, ודווקא שם, בחבל הבאסקים, נתנה מכבי את אחת ההופעות הטובות בתולדותיה מחוץ להיכל, אם לא הטובה שבהן, כשרמסה את המארחת 94:65 וגרפה את כרטיס הטיסה לבולוניה.

בלאט אומר שקבוצת חוץ טובה צריכה לשלוט בשני אלמנטים בסיסיים: משחק הגנה והבנה טקטית. "קבוצות ביתיות קולעות בדרך כלל טוב יותר בבית, ולכן קבוצת חוץ טובה חייבת להיות קבוצה ששומרת", הוא קובע. "מעבר לכך, פסיכולוגית, המאמן צריך להחדיר לשחקנים שזה אפשרי. אם יש לקבוצה דרך ושיטה, יש למאמן על מה להסתמך גם בחוץ. אם אין דרך, ואין הבנה טקטית, ואין סדר ומשמעת, משחקי החוץ הופכים לבעיה גדולה".

מכבי תל אביב מודל 2007/8 ממחישה את הדברים בצורה נהדרת: אחוז ההצלחה שלה במשחקי החוץ עמד על 63.6 – האחוז השלישי בטיבו בעשור האחרון.

מבדיקת אחוזי ההצלחה של קבוצות היורוליג במשחקי החוץ לאורך העשור האחרון (ראו טבלה מצורפת) עולה כי בשנתיים האחרונות חלה עלייה משמעותית בסיכויי הניצחון, בעיקר בשלבים המתקדמים יותר של העונה. בעונה שעברה, החל משלב הטופ-16 ובמשחקי הפלייאוף, עמדו קבוצות החוץ על אחוזי הצלחה חסרי תקדים של 42.18%.

בחמש משמונה העונות האחרונות (לא כולל העונה הנוכחית) נהנו קבוצות החוץ ביורוליג מסיכויי הצלחה גבוהים יותר בשלבים המאוחרים מאשר בשלבים המוקדמים. ייתכן כי הסיבה לכך היא שבין השלב הראשון לשני נופלות הקבוצות החלשות יותר, שכמעט ולא מנצחות בחוץ, והליגה הופכת למאוזנת יחסית.

עם זאת, במשחקי הפלייאוף יתרון הביתיות בהחלט בא לידי ביטוי: סיכויי ההצלחה של קבוצות החוץ צונחים אז ל-23.3% בלבד, בשקלול כל משחקי הפלייאוף שנערכו ביורוליג בחמש השנים האחרונות. הממוצע העונתי נותר ללא שינוי משמעותי – אומנם החל מעונת 2001/2 (38.54% הצלחה עונתי במשחקי החוץ) ועד לעונת 2004/5 (33.3% הצלחה עונתי) נרשמה ירידה קבועה, אך הסטטיסטיקה החלה לתקן את עצמה החל מעונת 2005/6 ועם שינוי שיטת המשחקים במפעל בשנתיים האחרונות, שבה לממוצעים מתחילת העשור (37.91% הצלחה בעונה שעברה, 38.2% הצלחה עד כה העונה).

ביחס לשנות ה-80' וה-90', בהם נחשב ניצחון חוץ לאירוע מכונן, אין ספק כי בכדורסל המודרני מדובר בפקטור פחות משמעותי. אנשי מקצוע טוענים כי שעון 24 השניות, ששינה לחלוטין את האופן בו משוחק המשחק; הקדמה הטכנולוגית, שהביאה להתפתחות מטאורית בתחום הסקאוטינג וההכנה; ובעיקר דור המאמנים החדש, שכפר בהנחה כי המטרה העיקרית במשחקי החוץ היא מזעור נזקים והפסד בפער סביר – כולם הביאו לכך שמשחקי חוץ אינם נחשבים עוד למשימה בלתי-אפשרית.

"אני לא מאמין בהבחנה בין משחק בית למשחק חוץ", אומר עוזר מאמן מכבי, שרון דרוקר. "אם לקבוצה יש כימיה, היא יכולה לנצח בכל מקום, לא משנה איפה היא משחקת. קבוצות מקצועניות צריכות לשחק את הכדורסל שלהן בכל מקום".

דורון שפר מסכים עם האמור. "מקצוענים צריכים להביא את היכולת הטובה שלהם בכל ערב", הוא סבור. "עבורי, כשחקן, דווקא כשהאולמות היו מלאים יותר, עם אווירה חמה, עליתי הרבה יותר דרוך וחד". כך שאולי מכבי דווקא צריכה לקוות הערב לאולם מלא ולקהל שמעורב במתרחש, מאשר למגרש חצי-ריק ולאוהדים מנומנמים.

אל מסיבת העיתונאים שנערכה לאחר המשחק האחרון בין מכבי לפילזן הגיע ארגין עתמאן זועף במיוחד. הוא התלונן על השיפוט, סיפר כי שחקניו נקלעו לערב קליעה איום, אך בעיקר הבטיח כי "10 נקודות הפרש לא יספיקו למכבי בטורקיה. בוודאות אני אומר שננצח אצלנו בבית ביותר".

פרשן הכדורסל קאן קוראל אופטימי הרבה פחות. "אם לא הייתה מתרחשת התקרית עם איגור ראקוצ'ביץ', הייתי יכול להאמין לזה", הוא אומר. "אבל מאז שהם כמעט הלכו מכות על הספסל ביד אליהו, הקבוצה לא מתפקדת".

במשחק עצמו, כזכור, עלה ראקוצ'ביץ' לשחק בתחילת הרבע הרביעי, שבתחילתו היו הקבוצות צמודות, ואיבד שני כדורים שהביאו לבריחה הגדולה של מכבי. בטורקיה דווח כי כאשר ראקוצ'ביץ' הוחלף, בעת שעשה דרכו לספסל, האדים עתמאן מזעם. "מה אתה עושה?", צרח עליו. "אתה משחק חמש דקות, והורס לנו את המשחק". בתגובה סינן ראקוצ'ביץ' כמות נאה של ניבולי פה. לאחר המשחק בהיכל הצהיר עתמאן בפני התקשורת הטורקית כי "הוא (ראקוצ'ביץ') גמר את הסיפור איתנו". בפועל, במשחק שנערך כעבור מספר ימים שוב עלה התותחן הסרבי בחמישייה.

כיצד התרחש הפלא? "ההנהלה אמרה לעתמאן שלראקוצ'ביץ' יש חוזה לעוד עונה וחצי, בשווי של שניים וחצי מיליון יורו, ואין מצב שהם משחררים אותו", מגלה קוראל. "העובדה שראקוצ'ביץ' אפילו לא נענש על ההתנהגות שלו הביאה למרמור גדול בקרב השחקנים. היו כאלו שאמרו: אולי לא צריך לשחרר את איגור, אבל להעניש אותו – בוודאי. הרי מה זה משדר ליתר השחקנים? שאפשר לעשות כל מה שרוצים, שאין משמעת. זה הוציא את כולם מפוקוס".

שני ההפסדים לפנרבחצ'ה-אולקר גם הם לא היטיבו עם מצב הרוח של אנשי פילזן. "דווקא עד המשחק מול מכבי, אפס הייתה במומנטום מצוין", אומר קוראל. "הם נתנו משחק טוב מול ריאל, ומשחק מצוין בבית נגד סיינה. במשחק הליגה האחרון עתמאן לא קם מהספסל לאורך כל המחצית הראשונה. הוא פשוט ישב על הכיסא, כמו אוהד. וראקוצ'ביץ' שיחק. בכך עתמאן כאילו אמר להנהלה: 'אם אתם כל כך רוצים שישחק, אז הנה, הוא משחק, ותראו מה הוא עושה'. לפי שפת הגוף שלהם, ברור שהם מתעבים אחד את השני. אם לא הסיפור הזה, הייתי אומר שאפס חייבת לנצח. עכשיו אני חושב שמכבי פייבוריטית. לא כי מכבי טובה יותר, אלא כי אפס פשוט שבורה לגמרי".

ohad@walla.net.il

* תודה לדוד גרינוולד על הסיוע בהכנת הכתבה.