מדיניות ההגירה הנכונה

מאי 2006. אחרי עזיבתו של לותר מתיאוס, החליטה ההתאחדות ההונגרית לנסות משהו חדש - מאמן מקומי צעיר שינסה להוביל את הנבחרת ליורו. הפור נפל על פטר בוז'יק ועוזרו לאיוש דטארי שהבטיחו: "כדורגל הונגרי מסורתי". חמישה חודשים מאוחר יותר, אחרי הפסד משפיל 2:1 במלטה, החזירו השניים את המפתחות בבושת פנים. המחליף פטר ורהידי, עוד מאמן מקומי צעיר, ביצע מהפכה בסגל, אבל לא הביא שיפור בתוצאות והקמפיין הסתיים בצורה מביכה. בהונגריה הבינו שאין ברירה אחרת והחתימו שוב מאמן זר, את ארווין קומאן ההולנדי.

בהונגריה, כמו בישראל ובמדינות אחרות, ההחלטה ללכת על מאמן לאומי זר התקבלה בגלל שרשרת נסיבות דומה. תוצאות לא טובות, קמפיין מאכזב לצד היצע נמוך של מאמנים מקומיים ראויים ותחושה כללית שאין אופציה אחרת וחייבים לנסות משהו חדש. השאלה היא על איזה סוג מאמן הולכים. שועל קרבות מבוגר ומנוסה, מאמן צעיר ורעב להצלחות או שם גדול שאמור לספק תוצאות מיידיות ובדרך כלל עולה בהתאם. בישראל, כך נראה לפי ההתנהלות בשבוע האחרון, לא הקדישו מספיק מחשבה לבחירת המודל הרצוי.

לא מעט שמות של מועמדים פורסמו השבוע בכלי התקשורת כמועמדים להדריך את נבחרת ישראל. קלינסמן, דונאדוני, קומאן, טרים, ואן באסטן ורייקארד מהווים רשימה חלקית. קשה למצוא ביניהם חוט מחבר ועוד יותר קשה לומר שהם הגיעו לקו הסיום בשל תכונת אופי כזו או אחרת שראשי ההתאחדות חושבים שצריכה להיות בנמצא אצל מאמן הנבחרת. על מנת לעזור ללוזון, שפיגלר וחבריהם, בדקנו אילו סוגים של מאמנים זרים הצליחו עם נבחרות דומות לישראל ברחבי אירופה, מה היתרונות והחסרונות שמביא עמו מאמן זר ואילו מכשולים עמדו בפני אותם מאמנים. כל זאת במטרה להרכיב פרופיל תכונות נדרשות לבחירה נכונה של מאמן זר לישראל. בפחות מ-2.5 מיליון יורו.

עד ההעפלה ליורו 2004, יוון הגיעה רק פעמיים לטורניר גדול – יורו 1980 ומונדיאל 1994. שניהם, אגב, הסתיימו ללא ניצחון. למרות ניסיון לא מוצלח עם אנגל יורדנסקו הרומני, החליטו ביוון ב-2001 כי קידום הכדורגל דורש מאמן לאומי זר. לקו הגמר הגיעו שני מועמדים: אוטו רהאגל הגרמני וטרי ונבלס האנגלי. אחרי דיונים, הוחלט להעדיף את הגרמני שהיה אז בן 63 על פני האנגלי הצעיר יותר שהחזיק ברזומה עשיר של אימון ברצלונה, טוטנהאם ונבחרת אנגליה. "רהאגל הסכים מיידית להצעה והיה רעב יותר להתחיל לעבוד. אחרי תוצאות כל כך רעות עם מאמנים יוונים, לא הייתה תמיכה למינוי מאמן מקומי", נזכר העיתונאי היווני יאניס פרגקולופולוס.

ההמשך הוא היסטוריה. רהאגל ויוון הדהימו את אירופה ביורו 2004, אבל למעשה ההשפעה הייתה רחבה יותר. הזכייה הכניסה את הכדורגלן היווני לתודעה. דור הזהב של הנבחרת המשיך לקריירה מפוארת, כסף גדול מזכויות שידור נכנס לליגה המקומית והקבוצות היווניות רק הלכו והתקדמו בעזרת החתמת זרים בעלי שם. גם כשרהאגל והנבחרת שלו סופגים ביקורות על משחק הגנתי ומשעמם, הכדורגל היווני בכללותו נמצא כל הזמן במגמת עלייה. רהאגל, על אף אופיו המתנשא והעובדה כי לא טרח ללמוד יוונית, נהנה ממעמד על. "בקמפיין האחרון ביקרו אותו על שיטת המשחק וקרדיט מוגזם לוותיקים, אבל אחרי ההעפלה למונדיאל, התקשורת והאוהדים שוב איתו", מסביר פרגקולופולוס.

גם בפולין החליטו לאמץ את מודל המאמן הוותיק. ליאו בינהאקר ההולנדי הוא המאמן הזר הראשון והיחיד בהיסטוריה של פולין. בינהאקר, כיום בן 67, מונה לתפקיד אחרי הופעה מאכזבת של פולין במונדיאל בגרמניה. "פולין היא ענק רדום עם לא פחות כישרונות צעירים ממדינות הכדורגל הגדולות", אמר ההולנדי עם הגעתו. בינהאקר הפך לגיבור לאומי כשהוביל את פולין לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה ב-2008, אבל הקמפיין האחרון היה כושל.

בניגוד לרהאגל, שנשאר נאמן ליוון למרות שלל הצעות, בינהאקר קיבל על עצמו, במקביל לתפקידו בנבחרת, משרה של יועץ מקצועי בפיינורד. יו"ר ההתאחדות גז'גוז' לאטו, אגדת כדורגל פולנית, לא אהב את הרעיון ומערכת היחסים בין השניים הידרדרה במהירות. דקות אחרי הפסד 3:0 בסלובניה הודיע לאטו בשידור חי על פיטורי בינהאקר. ההולנדי ההמום ששמע על כך מהתקשורת, עזב מיד להולנד תוך האשמות חמורות על חובבנות עסקני ההתאחדות הפולנית. ניסיונות פיוס לא הועילו ובינהאקר ירה: "לאטו כנראה היה שיכור, אני לא רוצה לראות אותו שוב".

בחירת מאמן זר איכותי היא עניין של טיימינג. בלגיה, למשל, עוד נבחרת שהידרדרה מדחי אל דחי בקמפיינים האחרונים, בחרה בדיק אדבוקאט ההולנדי שהפך למאמן הזר הראשון בנבחרת מאז 1958. הקור הרוסי בזניט והגעגועים למשפחה שכנעו את אדבוקאט לקחת את המשרה בבלגיה תמורת 600 אלף יורו לעונה בלבד. ארבעה חודשים מאז המינוי, אדבוקאט היום הוא סחורה חמה. המאמן קיבל על עצמו במקביל את המשרה באלקמאר, למורת רוחם של אנשי כדורגל רבים בבלגיה. גם נבחרת רוסיה סימנה את המאמן בן ה-62 כמועמד מוביל להחליף את חוס הידינק.

הסיפורים של בינהאקר ואדבוקאט ממחישים את הבעיה הראשונה בהנחתת מאמן בעל שם לנבחרת קטנה. טיפוסים כאלה מעוררים עניין מעצם טיבם, מקבלים הצעות מפתות ולא תמיד מוכנים לוותר עליהן. סיטואציה דומה קרתה גם בפינלנד. רוי הודג'סון הנהדר הנהיג את הנבחרת לקמפיין מופלא וצעד קטן מההעפלה ליורו 2008. למרות תחנוניהם של ראשי ההתאחדות, האנגלי בחר לעזוב וטען ש"דחפתי את פינלנד לקצה היכולת, לא אוכל לתרום יותר", לפני שחתם בפולהאם.

פינלנד נותרה כואבת. 24 נקודות בבית שכלל גם את פולין, פורטוגל וסרביה היוו הישג מדהים עבור המדינה הסקנדינבית הקטנה, שם חשו שהמשימה לא הושלמה. אחת הטענות כלפי מאמנים זרים, שהועלתה גם במסיבת העיתונאים של איל ברקוביץ', קשורה לעובדה שלא אחת הם מסיימים את תפקידם לפני שמספיקים ללמוד את הכדורגל המקומי על בוריו. "להודג'סון היה חזון ותוכנית עבודה לארגון הנבחרת הפינית והוא הביא אותם לידי ביטוי במגרש. יכול להיות שהוא קפא מוקדם מדי במשחקים מסוימים, אבל זה לא משנה את התמונה הגדולה. הוא ארגן את משחק ההגנה תוך זמן קצר (שבעה שערי חובה ב-14 משחקים – ע.מ). הייתי שמח לראות מה היה עושה עם ההתקפה אם היה נשאר עוד קמפיין", כתב העיתונאי יוקה רונקה.

לקראת קמפיין מוקדמות המונדיאל, חיפשו בפינלנד את הדבר הכי קרוב להודג'סון במטרה להמשיך את התהליך החיובי ולהיות אחראי על חילופי הדורות. בהתאחדות אף נועצו באנגלי בהליך הבחירה והלכו על שם אלמוני בהרבה – סטוארט בקסטר האנגלי. צעיר מהודג'סון ובהחלט שם פחות גדול ממנו, אבל בדיוק האיש עם התכונות שחיפשו בפינלנד. בקסטר אימן חמש קבוצות סקנדינביות שונות ונחשב לאיש עבודה קשוח, חובב משמעת ומוטיבטור לא קטן. האיש המושלם שלא יעשה חשבון למגה סטארים כמו ליטמאנן, היפיה, יוהאנסון ואחרים שאמורים לפנות את מקומם לכוכבי הנבחרת הצעירה שהעפילו לאליפות אירופה. "אין לנו כסף להביא לכאן את הידינק, מוריניו או קלינסמן. בכסף שיש לנו, בקסטר הוא הכי טוב שיש", הסבירו שם את הבחירה השפויה, שהתבררה כמוצלחת.

גם הונגריה בחרה מאמן לפי תכונות אופי מדוקדקות ולא לפי שם. "אחרי כישלון המאמנים המקומיים הצעירים והוותיקים, בהתאחדות התגבש לובי הולנדי", מספר העיתונאי גרגלי מרוסי. "ארי האן, בינהאקר וארווין קומאן הגיעו לקו הסיום. ההתאחדות בחרה בקומאן כי הוא היה רעב מכולם וקפץ על ההצעה". קומאן, 48, לא מחזיק ברזומה מרשים למרות הייחוס המשפחתי והמינוי לא עבר חלק. "המאמנים המקומיים התנגדו לקומאן ונהגו לתקוף אותו, גם התגובות בתקשורת היו מעורבות, אבל הוא זכה לאמון מהקהל אחרי סדרה של תוצאות טובות. אומרים שהוא זהיר וטקטיקן, אבל השחקנים אוהבים אותו ואת השיטות שלו והוא שולט בחדר ההלבשה ויוצר אווירה טובה", מספר מרוסי.

בהונגריה השקיעו כספים רבים באקדמיות כדורגל ומשתדלים להוציא את המוכשרים כמה שיותר מוקדם לליגות בכירות יותר. קומאן נמצא מתאים לקבל משימה לטווח ארוך – לשלב את אחד הדורות המבטיחים של המדינה בסגל הנבחרת הבוגרת. הונגריה סיימה שלישית במונדיאל עד גיל 20 ומרבית השחקנים יקבלו בקמפיין הבא קידום לנבחרת של קומאן. ההולנדי השיג תוצאות לא רעות בבית 1 של מוקדמות המונדיאל (מקום רביעי אחרי דנמרק, פורטוגל ושבדיה), אבל מרוסי מדגיש: "אם ניתן לו לבנות, המטרה האמיתית היא מונדיאל 2014".

גם ראשי ההתאחדות הגיעו לאחר הקמפיין האחרון למסקנה כי אין מנוס מבחירת מאמן זר, אלא שמבט קצר לעבר בנק המועמדים לנבחרת מגלה תמונה שונה. זריקת שמות לא מחושבת עם מעט מחשבה לגבי ההשלכות העתידיות של המינוי. השאלה הנשאלת היא מה המודל המתאים לישראל? בהתאחדות טענו לא אחת כי המודל של מאמן מבוגר (נילסן, מיחיץ') נוסה שלא בהצלחה. ג'ון גרגורי סבור אחרת: "מאמן וותיק ומנוסה מתאים יותר לכדורגל בינלאומי. מאמנים מבוגרים מעדיפים לא אחת לקבל שחקנים פעם בשישה שבועות ולנהל מעט משחקים בשנה על פני העבודה היומיומית של אימון קבוצה. באנגליה, גלן הודל וסטיב מקלארן קיבלו את הנבחרת צעירים מדי ולא באמת הצליחו לטווח הארוך. אני חושב שלתת למאמן צעיר להדריך נבחרת זו טעות".

גרגורי עבר להתייחס ספציפית לשמות שהוזכרו לישראל: "אני חושב שדונאדוני או קלינסמן מחפשים לעצמם במה גדולה יותר ותפקיד שירגש אותם יותר מלאמן את נבחרת ישראל. אם הם יקבלו הצעה כזו, הם יברחו. לא קל לאמן כאן ולהצליח. כשבאתי לישראל, אמרו לי שלכדורגלנים כאן אין מנטאליות ואני מבין את זה. אתם צריכים אדם חזק, שדוגל במשמעת חזקה, אחד שהשחקנים יפחדו ממנו ולא מאמן שיהיה חבר שלהם. ישראלים יגיבו טוב למשמעת נוקשה.

"אצל פאביו קאפלו", חוזר גרגורי לדוגמה האנגלית, "כל שחקן יודע שאם הוא לא משחק בקבוצה שלו, אין לו סיכוי לשחק בנבחרת. כולם יודעים בדיוק מה מותר להם לעשות ומה אסור. הוא חזק, קשוח, לא מתפשר ולא מקבל בולשיט מאף אחד. למרות שהסגל לא השתנה בכלל, אנגליה נראית אחרת לגמרי תחת קאפלו מאשר נראתה תחת מקלארן.

"ישראל לא צריכה סלבריטי קואץ'", ממשיך גרגורי לעצב את פרופיל התכונות למאמן הנבחרת הבא. "ישראל זקוקה למישהו שיודע על מה הוא מדבר, מישהו ששיחק במונדיאל או הוביל נבחרת לשם ויכול לספר לשחקנים מהניסיון שלו. לא אחד שיבוא וירגיש שהוא עושה טובה או יעבוד בשביל הכסף, אלא מאמן רעב, אחד שרוצה להצליח, אדם עם תשוקה לפרויקט בישראל שירצה להעלות את הנבחרת לטורניר גדול ויהיה מוכן לשים את הראש בשביל ההצלחה. יש לכם מספיק כישרון וכבר הייתם צריכים להעפיל לטורניר גדול. אתם רק זקוקים למישהו שיהיה חזק מספיק".