מלחמות היהודים

כחמש דקות לפני תחילת המשחק, המנון "התקווה" מתנגן ברחבי האולם המפורסם ביותר בעולם, כמו שהאמריקאים אוהבים לכנות אותו כאן (באנגלית זה נשמע יותר טוב). ביציעי "המכה של הכדורסל" כ-5,000 איש. האמריקאים לא מבזבזים את זמנם לריק, וחמש דקות הן נצח במונחים של התפוח הגדול. הם עוד יגיעו. בינתיים היציעים מאוכלסים בעיקר על ידי בני עמנו, אשר מניפים דגלים כחול לבן. אפילו הקשוחים ביותר מביניהם מחסירים פעימה נוכח ההופעה ראשונה אי פעם של השחקן הישראלי הראשון ב-NBA במדיסון סקוור גארדן. מוכרי הנקניקיות כבר מבינים כי יום המורשת היהודית של הניקס, לא ייטיב עם מרכולתם ולו בשל האופי היהודי החסכן.

בזמן שריקת הפתיחה היציעים כבר יותר מלאים, הטבעת הקרובה למגרש התמלאה בניו יורקרים עשירים ובשאר פונקציונרים, הטבעת המרכזית ריקה להחריד והטבעת הרחוקה מלאה כמובן על ידי אותם אלו שפסחו על דוכני הנקניקיות, כאילו היו רעה חולה. על המגרש מתכונן עמרי כספי למה שהולך להיות אולי השבוע המשמעותי ביותר בקריירת ה-NBA הקצרה שלו, שבוע שמתחיל היום (שלישי) ואמור להסתיים בהופעה היסטורית באולסטאר והתמודדות במשחק חיובים עם שניים מטובי בניה של הליגה הטובה בעולם. האם הקשיחות האופיינית לכספי תעמוד לצידו גם הערב כשישחק אל מול קהל אוהד ואוהב?

כבר בתחילת המשחק מבהיר כספי כי הגיע לעוד יום עבודה רגיל, כשהוא מוליך את קלעי קבוצתו בבטחה, אבל ככל שהדקות חולפות, הניקס מגלים שמולם עומדת קבוצה בעייתית כמותם, ואולי אף גרועה מהם. וזה קשה, אתם יודעים. המשחק מתנהל לו על מי מנוחות כאשר הניקס דואגים לשמור על הפרש קטן. קווין מרטין דואג להזכיר בפעם המי יודע כמה, שאפשר לשחק בליגה הזו גם בלי להכיר את המושגים הגנה ומסירה, והצופים מתגוששים ביציעים בניסיונות לתפוס עוד חולצה מכוערת שעולה שני דולר אצל המוכר הסיני בקאנאל סטריט. דקות שלמות ונראה כאילו השחקנים מנסים בעיקר לשמור על עצמם, מי למען משחקי האולסטאר והתחרויות השונות, ומי בשל הרצון להגיע בריא לחופשה הקצרה שנכפית על הליגה באותו סוף שבוע. מי מנוחות, כבר אמרנו?

לקראת סיום המשחק, מחליט טייריק אוונס לנסות ולהוציא את סקרמנטו מרצף ששת ההפסדים האחרון ומתחיל לקחת את המשחק על עצמו. קווין מרטין מיודענו, שבתקופה האחרונה קולע באחוזים של סיכויי זכייה בלוטו, מחמם את הידית, ופתאום יש משחק אמיתי, כזה עם מתח ושאר האלמנטים שאמורים להימצא באופן טבעי בהתמודדות ספורטיבית. אפילו האוהדים הרבים מסיטים את מבטם מהמסך הענק שתלוי מעל למגרש, אל המגרש עצמו, אירוע נדיר כשלעצמו שבאמת מסמן שמשהו מעניין מתרחש, והוא לא משודר ב"טלוויזיה". סל לפה, סל לשם וכספי, גם אם לא זוכה לגעת יותר מדי במגע העור של הכדור, כן זוכה להיות על המגרש במשך כל דקות ההכרעה. כנראה שככה זה כשאתה משחק עם שני גארדים שהפעם האחרונה שהם מסרו הייתה אי שם בשנה הראשונה שלהם בקט-סל, לפני כחמש עשרה שנה. כדקה לסיום מתחילים ידידינו האמריקאים שביציעים לעשות את דרכם אל היציאה, התוצאה צמודה להחריד, אבל מה לעשות, הם הגיעו לראות משחק של 48 דקות ושום דבר לא ישכנע אותם להישאר דקה נוספת, גם לא הארכה שכמובן הייתה. יו נואו, זה רק משחק, לא מלחמה. דרמה? מאבק על הפרקט? הפנים שלהם נראים מודאגים, אולי מפני שנפוצה שמועה על פקק כבד ברחוב 42 מזרח.

תחילת ההארכה. ביציעים שוב כ-5000 צופים, מרביתם מבינים עברית. הטבעת הראשונה עדיין מאוכלסת, אך כעת הטבעת השנייה מאוכלסת אף היא במשפרי דיור מבית היוצר שלנו. מוכרי הנקניקיות אינם מחכים לסיום המשחק ומקפלים את מרכולתם, לקוחות פוטנציאליים כבר לא נשארו והם יודעים שאת הנקניקייה האמיתית הם אלה שקיבלו הפעם. בהארכה כבר ברור שהלוזריות של הניקס תנצח, ואכן כספי, שכמובן לא ירד מהפרקט אפילו לשנייה ברגעים הללו, וחבריו, עושים את העבודה לקול קריאות "עומ-רי כס-פי", שמרעידות אם לא את האולם, אז לפחות את לבבות הצופים המתמידים שנשארו בתוכו.

בסיום המשחק, נלקח כספי לראיון המסורתי שעושים בדרך כלל עם השחקן המשפיע של המשחק. טייריק אוואנס היה מצוין, ווילסון צ'נדלר קלע שיא קריירה של 35 נקודות עבור הניקס, אבל כולם באולם יודעים מי הכי השפיע על הערב. טוב, אולי עשו לו פה הנחה קטנה בגלל יום המורשת היהודית, אבל האמת היא שהוא נתן משחק מצוין. ביציאה אל הסאבווי, מלווים בשירה של "עוד אבינו חי" ובעשרות דגלים ישראלים, שמעתי בחורה אמריקאית מסבירה לאמא שלה בהתלהבות בטלפון שהרגע עבר לידה איזה "פארייד" ישראלי...יש לכספי עוד כמה מלחמות לנצח.