תמונות יפואיות

לכאורה, התמונה הזו לא אומרת הרבה, אבל חשוב לקלוט את הניואנסים כדי להבין מה קורה במחנות האוהדים של מכבי תל אביב. החבר'ה שמשמאל, בשער 11, משתייכים ל"אולטראס". אלה שמימין, בשער 12, הם אנשים של "השחקן ה-12". מבטי האימה בין שני הצדדים משקפים את אחת הבעיות שמושכת איתה מכבי תל אביב כבר שנים: תמיכה לא אחידה מצד הקהל

כשמאור בוזגלו הגיע למכבי תל אביב בתחילת השנה שעברה, רבים ניבאו לו את הכישלון שהיה מנת חלקם של כוכבים רבים שבאו למועדון. ההתחלה לא הייתה קלה, אבל בוזגלו מרגיש היום בן בית בבלומפילד, ומוערך מאוד גם לאחר פציעה ארוכה. במידה מסוימת, ניתן לראות את החיבור בין בוזגלו לצהובים כהישג, במיוחד כשמשקללים כל מני גורמים כמו האב יעקב והלחץ הגדול שיחזור להיות מנת חלקו כשישוב להרכב

בניגוד לבוזגלו, יוסי שבחון לא מקבל אהבה מאוהדי מכבי תל אביב ואחרי השער שכבש לא רץ לעבר היציע. שבחון הוא קרבן של נסיבות - הוא הגיע כדי להחליף, כביכול, את אבי נמני כמנהיג על המגרש. אבל שבחון הוא לא מנהיג, הוא "רק" קשר מצוין. לא מאמינים? תתמודדו עם סטטיסטיקה של שבעה שערים, שני בישולים ומיקום מצוין ברחבה. מזל שנמני עצמו לא מאמין לביקורות

בקיץ דובר על מעבר של איליה יברויאן להפועל באר שבע. אחרי שהוסר גל השמועות, החלוץ נשאר במכבי תל אביב ופתח עם צמד מול סכנין ושער נגד הפועל פתח תקוה, לפני שסופסל והחל להידרדר. חלון ההעברות הגיע, שוב יברויאן במרכז העניינים, שוב הוא נשאר, שוב הוא כובש צמד ועוקב אחריו עם שער נגד הפועל רעננה. מכבי תל אביב ביקשה לצרף חלוץ והסתפקה במה שיש. כרגע זה מספיק, עכשיו זו רק שאלה של יציבות

הצהובים שיחקו טוב נגד רעננה. לא מוחץ, אבל ניכר שהקבוצה הזו מאומנת היטב, ממושמעת, מניעה את הכדור ועם חומר אנושי מצוין. חמישה ניצחונות רצופים יש למכבי תל אביב, ובשבת היא תפגוש את הפועל רמת גן, עם אופציה לניצחון שישי ברציפות, רגע לפני מבחן האופי הגדול שלה - הדרבי

אוהדי בני יהודה ממורמרים מהדשדוש של הקבוצה, ובמידה מסוימת קשה להאשים אותם. אבל צריך להסתכל על הצד השני של המטבע: בלי חזן מגן אין בני יהודה. האם יש מי שירכוש מידיו את הקבוצה וישקיע כספים? בואו לא ניתן לאמת לסמא את עינינו: לבני יהודה אין פוטנציאל שיווקי שמדגדג אפילו את האחיות הגדולות מתל אביב. נכון שקשה להסתפק במועט, אבל אין ברירה אלא להישיר מבט אל האוהדים המסורים הללו ולהגיד: זה מה יש

בכל משחק צועקים לו להתפטר, הוא נוסע בחשאי ליוון, אולי בקרוב יהיה מאמן לאריסה. בשורה התחתונה, יצחק שום הוא עדיין מאמן בית"ר ירושלים, וכנראה שישמור על הסטטוס הזה עד סוף העונה. מי שראה את שני המשחקים האחרונים של בית"ר, נגד באר שבע ואתמול מול בני יהודה, הבין שלא תמיד זו אשמת המאמן. הקבוצה מגיעה למצבים, אבל כשהכדורים לא נכנסים מגיעות הקריאות להתפטר. איך הגדיר זאת חברו הטוב של שום, שלמה שרף? "הכל תלוי בשפיץ של הנעל"

כמה תסכול יש בבית"ר ירושלים של היום. קבוצה ללא מטרות, שעסוקה בחיפוש אובססיבי וחסר כיוון על המגרש ומחוצה לו. ברק יצחקי הוא רק מיקרוקוסמוס למצב של בית"ר. יכולת לצד תסכול ומיצוי, פוטנציאל גדול לצד חוסר מימוש. יצחקי שוב לא מצא את הרשת, אבל לזכותו ייאמר שכשהוא מנסה, רואים כמה מסוכנים הוא ובית"ר יכולים להיות

בתוך התמונה הקודרת והעצובה של הקבוצה מהבירה יש נקודת אור גדולה, וקוראים לה אריאל הרוש. אפילו אתמול, כשבית"ר ישבה על השער של דלה איינוגבה, הרוש היה אחראי להצלת המשחק, אחרי התמקמות מצוינת באחד על אחד מול אלירן עטר. עם כל הבעיות ועם דילמת הפירוק שתשוב ותצוץ בשבועות הקרובים, בית"ר יודעת שלפחות בשער יש לה עמוד תווך

עטר עלה לשחק רק לאחר מבחן כשירות ועל כך מגיע לו קרדיט, אבל ההחמצה מול הרוש רק מחזקת את התחושה שזה לא זה, שמי שהיה אמור לפרוץ השנה ולטפס למעמד של מגה-כוכב, לא מצליח להתבלט. אסור עדיין לקבור את האפשרות שעטר יפתח בדהירה המיוחלת, אבל ייתכן שזה יקרה בקבוצה אחרת. יכול להיות שהוא באמת מיצה את עצמו בבני יהודה?