קבוצת החלומות של מנצ'סטר

כמעט בכל תחילת עונה מרימים אוהדי מנצ'סטר סיטי ראש ומבטיחים לעצמם שעכשיו הכל ישתנה, שמעתה הם יוכלו להוכיח לאוהדי מנצ'סטר יונייטד שהם לא פחות טובים. בדרך כלל הם נותרים עם החלומות.

סיטי נשענת על עבר מפואר, הכולל גם שתי אליפויות, ועל קהל אוהדים ענק, קהל שמילא בעונת 1998/99 את האיצטדיונים בליגה האנגלית השנייה, בנקודת השפל הגדולה ביותר של הקבוצה בהיסטוריה. זה היה אחרי שנים סוערות, בהן שקעה סיטי לתוך שיגרת הליגות הנמוכות.

כאשר סיטי כבר הגיעה לליגה הבכירה, נאלצו אוהדיה הנאמנים לכסות את עיניהם מרוב בושה, בעיקר במשחקי הדרבי נגד יונייטד שנהנתה להשפיל אותה. ככל שיונייטד עלתה בשנות התשעים למעמד של אימפריה, כך נדמה היה שסיטי נמוגה.

בסיטי מבכים את היום שבו אלכס פרגוסון הגיע ליונייטד, שכן שבוע אחר כך הוא חטף מהנוער את הילד ראיין גיגס, ובמקום שהוולשי יעלה את סיטי קדימה, הוא הפך לעוד אחד מנערי פרגוסון. לסיטי כבר לא היו נערים שימשכו את הקבוצה להישגים גדולים.

לפני שנה האמינו האוהדים שהדברים משתנים. הקבוצה הופיעה בליגה הבכירה, אבל הגיחה היתה קצרה. המנג'ר היה ג'ו רויאל, שלקח אליפות עם אברטון והיה מוכן לרדת עם הקבוצה עד לליגה השלישית, כדי להחזיר אותה לליגה הבכירה. סיטי נתנה בשנה שעברה כמה תצוגות כדורגל גדולות, הביאה כוכבים כמו פאולו וונצ'ופה וג'ורג' וואה, אבל ההגנה לא עמדה בלחץ. את הסיכוי האחרון היא איבדה נגד איפסוויץ' בצורה אופיינית לה. 16 דקות לסיום היא הובילה 1:0 משער של שון גואטר, אבל שני שערים מאוחרים של איפסוויץ' חרצו את גורל סיטי לירידה.

רויאל עזב את הקבוצה. במקומו מונה ב-24 במאי 2001 קווין קיגן, בעבר כוכב כדורגל ענק בליברפול והמבורג, ומנג'ר לא יציב. קיגן הוביל את ניוקאסל לעמדת איום על ההגמוניה של מנצ'סטר יונייטד באנגליה עם כדורגל התקפי ויצירתי, אך חסר משמעת טקטית, או כדברי אוהדי ניוקאסל בתקופה האחרונה: "כשקיגן אימן היה לנו כדורגל יצירתי, אבל עכשיו גם יש לנו הגנה". קיגן גם לא עמד במלחמה הפסיכולוגית שהפעיל עליו פרגוסון. האימרה המפורסמת של קיגן, "אני אוהב כשננצח אותם", בהתכוונו ליונייטד, רק הכניסה אותו ואת ניוקאסל ליותר לחץ והוא פרש.

אחר כך הוא הגיע לפולהאם והעלה אותה לליגה הראשונה. קיגן עזב לטובת אימון נבחרת אנגליה ופרש אחרי שני משחקים בלבד בקדם עולמי. סיטי, שלקחה את קיגן למרות הרקורד הבעייתי כמנג'ר, זכרה את ההתקפות שלו על יונייטד, התקפות שהפכו אותו לאדם השנוא ביותר באולד טראפורד. בסיטי גם זכרו לטובה את הכדורגל האטרקטיבי שהנהיג בקבוצות בהן אימן.

קיגן החזיר תמורה. הוא השאיר את וונצ'ופה, גאוטר, שון רייט-וויליאמס ודארן האקרבי, והביא לקישור את איל ברקוביץ מסלטיק ועלי בנארבייה, בעבר שחקן השנה בצרפת, שלא מצא את מקומו בפאריס סן ז'רמן.

סיטי משחקת התקפי כמו שציפו ממנה, עם 63 שערי זכות ב-27 משחקי ליגה (הטוב בליגה, 14 שערים יותר ממה שכבשה בארנלי) ו-36 שערי חובה. היא כבשה 54 שערים ב-16 נצחונותיה וספגה 20 בשבעת הפסדיה. עכשיו היא כבר מוליכה את הטבלה ואוהדיה מתחילים ליהנות מהיכולת שלה. גם קיגן נהנה: "מתחילים כבר לראות את הסיטי שאני רוצה. אנחנו מתחילים להציג כדורגל שאמור להוציא אותנו מהליגה הזאת".

האם זה יספיק? לקיגן פתרונים.