כשמסינה פגש את פלורנטינו פרז

כשפלורנטינו פרז המגלומן חזר לכס נשיא ריאל מדריד, נדמה היה מבחוץ שעיקר תכניותיו יעסקו בכוכבים שיבואו לקבוצת הכדורגל. אבל כמו כל מגלומן, פרז רקם תכניות גרנדיוזיות גם למקבילה מהכדורסל. "אני רוצה לדאוג לכדורסל לא פחות מאשר לקבוצת הכדורגל", הכריז הנשיא בעת מינויו המחודש לנשיא ביוני. ריאל, שמחזיקה בשיא של אליפויות אירופה עם שמונה תארים, לא הגיעה למעמד הפיינל פור מאז עונת 1995/6, שם סיימה רביעית, ופרז קיווה להחזיר עטרה ליושנה: "המטרה שלי היא לבנות קבוצת כדורסל שתחזיר את המועדון לימיו הגדולים ביותר. אני אף רוצה שההיכל של הקבוצה, הפלאזה דל ויסטה אלגרה, יהיה מלא כל משחק".

ריאל מדריד רעבה, אפילו רעבה מאוד. לאחר 14 שנות יובש, בהן לא העפילה לפיינל פור היורוליג (או גביע אירופה לאלופות, דאז), פלורנטיני פרז היה בדיוק מה שהקבוצה הזו צריכה – מישהו שזוכר את גדולתה וחשיבותה וינסה הכל כדי לתקן את ההיסטוריה. מישהו עם שגעון גדלות מדרידאי טיפוסי שמאס לדשדש בבינוניות וגם מתכוון לעשות עם זה משהו. פרז, כפי שניסיון העבר מוכיח, לא יבחל באמצעים ומשאבים בדרך לגרום לשאיפות שלו להפוך למציאות בר-קיימא. אחד הצעדים הראשונים שלו בתפקיד, אם כן, היה הבאתו של אחת הדמויות המרכזיות בכדורסל האירופאי בשנים האחרונות, אם לא המרכזית שבהן - אטורה מסינה. לאחר תקופה רצופת אכזבות, קבלן התארים האיטלקי קיבל לידיו את הבלאנקוס במטרה אחת ברורה: להוביל את ריאל לזכייה ביורוליג, ורצוי כמה שיותר מהר.

מסינה, הג'נטלמן בעל הנימוסים האירופאיים, התאים בדבר אחד לפרז. גם הוא מכוון להצלחה מהירה, לתואר מיידי והכתרה עוד העונה. מסינה הוא לא רק מאמן גדול שיכול היה לתת תשובות ליומרות הקבועות של ריאל, הוא גם בעל לוח זמנים זהה. שני הצדדים צריכים להצליח עכשיו, ואין כמו תיאום ציפיות כדי ליצור קשר מוצלח.

מכל זה ריאל בנתה את עצמה בקיץ כמעט מחדש. מסינה נחת במדריד והחל בניקוי אורוות יסודי מחד גיסא, ובמקביל מסע רכש מרשים יצא לפעולה. מהסגל של העונה שעברה שרדו שלושה שחקנים בלבד - סרחיו יול, לואיס בולוק ופליפה רייס. סל הקניות הסתכם ב-8 שמות חדשים, גדולים ומבטיחים רבות להמשך. סוג של גלאקטיקוס חדש, הפעם בכדורסל.

על פניו, העונה החלה לא רע בכלל עבור מסינה והחברים. הקבוצה סיימה את שלב הבתים ביורוליג עם מאזן של 2 הפסדים מול 8 ניצחונות, כולל ניצחון כפול על מחזיקת התואר פנאתינאייקוס, מה שהקנה לה בסיום השלב את המקום הראשון בבית. הניצחונות לוו ביכולת מרשימה ובמספר תבוסות גדולות שריאל מנחילה ליריבותיה.

אבל קצת מתחת לטור הניצחונות, הנפשות הפועלות במדריד דווקא לא באו על סיפוקן, ואולי בצדק. בסאב-טקסט היה אפשר לראות אצל מסינה חוסר שביעות רצון מהנעשה בקבוצה. חלון ההעברות האחרון בינואר הביא לריאל שני שחקני רכש נוספים - בן טיפוחיו של מסינה משכבר הימים, מרקו יאריץ', ואנטה טומיץ', הקרואטי הצעיר. הצהרת כוונות גלויה, או אי שביעות רצון נקודתית? התנהלות היסטרית וקדחתנית, או כזו שרואה את הנולד?

לא מעט קבוצות יורוליג מובילות עשו שינוי כזה או אחר בינואר. פנאתינאייקוס החתימה את מרכוס הייסליפ, צסק"א את פופס מנסה-בונסו, ואילו מלאגה את חואן דיקסון. ריאל אינה חריגה במובן זה של ההחתמות, אבל במקרה שלה הנסיבות קצת אחרות. אם טומיץ' היה הרבה יותר השקעה ארוכת-טווח, הרי שהחתמתו של יאריץ' הגיעה בעקבות אכזבה מהקו האחורי בכלל, ומהתפוקה שמקבלת הקבוצה מעמדת הסמול-פורוורד בפרט.

הציפיות הגבוהות מיאריץ' יכולות בהחלט להתפרש, במידת מה, כסוג של הבעת אי-אמון מצד מסינה בסגל הקיים. נכון, לקבוצה חדשה מהניילונים כמו ריאל דרוש זמן להתחבר, ואין ספק שבשלב זה של העונה הקבוצה רחוקה ממיצוי הפוטנציאל הגלום בה. אבל למען האמת, חלק לא קטן מהרכש שהובא מאכזב את מסינה כבר עכשיו.

"פאבלו פריג'יוני לא בשיא הכושר ונראה כבר מעבר לשיא", מנתח ג'ון דה לה פרסה, ממגזין הכדורסל הספרדי "סולובאסקט". "הוא לא טוב בהגנה, ובהתקפה הוא לא בקצב שהיה בעבר. גם רימאס קאוקינאס לא עונה על הציפיות שהיו ממנו, הוא נראה לעיתים חסר ביטחון בצורה מוגזמת".

אם בתחילת העונה כישרון נטו שיחק תפקיד הרבה יותר משמעותי, ועזר לריאל לנצח משחקים בקלות, הרי שככל שהעונה מתקדמת, החיבור הקבוצתי ושאר הדברים מסביב הופכים לפקטור משמעותי אף יותר. במובן הזה, לריאל יש עוד דרך ארוכה.

לצד אלמנטים ברורים שהמאמן האיטלקי מנסה להשריש בקבוצתו, נדמה שריאל עדיין לא ממש יודעת מה היא רוצה מעצמה. היא מנסה להוציא את הגבוהים שלה - לברינוביץ', וליצ'קוביץ' וגרבחוסה - החוצה למשחק עם הפנים לסל, משחקת הגנה חזקה לפרקים ומנסה לצאת למתפרצות מהירות. מעבר לזה, הבלאנקוס חסרים, נכון לעכשיו, את הסדר המופתי שאפיין את קבוצות העבר של מסינה. קבוצה בהתהוות, הוא שאמרנו.

מבט חטוף בסגל מגלה כי לא פחות מ-7 משחקני ריאל העונה חצו את גיל 30, חלקם אף הרבה צפונה מכך. אם היה אפשר לחשוב תחילה כי עם הגעתו של מסינה, ינסו הבלאנקוס לבנות שושלת לשנים רבות, הרהור שכזה יצא מהלקסיקון בהמשך. רציתם דוגמה נוספת לבהלה לתואר? הנה עוד אחת טובה.

זה לא שאין רציונל מאחורי הסגל המעט מזדקן, שנבחר בפינצטה. לניסיון אין מחיר, ואין ספק כי מדובר בנדבך חשוב ביותר, כזה שיכול לעשות את ההבדל כשהכסף מונח על השולחן. אך סוגיית הגיל עשויה להתברר, בהפוך-על-הפוך, כאחת הבעיות המרכזיות של הבלאנקוס העונה.

"החולשות של ריאל נחשפו - מדובר בקבוצה מבוגרת, שכמה משחקניה לא מסוגלים לשחק ברמות הגבוהות למשך זמן רב. חורחה גרבאחוסה, למשל, שיחק בכמה משחקים 35 דקות, למרות שבמצבו הנוכחי הוא לא מסוגל לתרום יותר מ-20 דקות למשחק", ממשיך דה-לה-פרסה.

באופן אירוני, או שלא, דווקא שניים מהשחקנים היותר צעירים בסגל - נוביצה ולצ'קוביץ' וסרחיו יול, הפכו לשחקני מפתח במערך של מסינה. מעבר לסגנון המשחק של השניים הללו, שמתאים למסינה כמו כפפה ליד, הסיבה עשויה להיות נעוצה בעובדה שהם מביאים למגרש את הניצוץ והרעב החסרים.

"ריאל התחילה טוב את העונה, אבל נקודת המפנה היתה הפציעה של סרחיו יול, שהשאירה אותו מחוץ למגרשים למשך למעלה מחודש. בתקופה הזו ריאל הפסידה 4 הפסדים רצופים, כולל הפסד לקבוצה חלשה כמו העולה החדשה אוברדוירו. עם יול ריאל משחקת את הכדורסל שמסינה רוצה לראות - הגנה חזקה, ריצה למתפרצות, והרבה אקטיביות במשחק העומד.

וליצ'קוביץ', לעומת זאת, הוא התרמומטר של הקבוצה הזאת. כשהסרבי לא טוב, כל הקבוצה לא מתפקדת. בחמישה מתוך ששת ההפסדים של ריאל העונה בליגה וביורוליג, וליצ'קוביץ' קלע פחות מ-10 נקודות. "כשהוא קולע בספרות כפולות הקבוצה כמעט תמיד מנצחת", מסביר דה-לה-פרסה.

רק כדי לשים דברים בפרופורציה נכונה: ריאל, גם במצבה הנוכחי, טובה פי כמה מהיריבה הצהובה שתפגוש מחר בהיכל נוקיה. לריאל יש כישרון, עומק, אגדה מאחורי הקווים, ולמעשה כל מה שצריכה קבוצה מנצחת. בשבועות האחרונים נראה כי השורות מתחילות להתייצב עבור הבלאנקוס.

יאריץ' נראה טוב והודות לתפקודו החיובי במספר עמדות, מעניק למסינה יכולת תמרון טובה יותר בין שחקני הקו האחורי. סרחיו יול חזר מפציעה ומוריד עומס מפריג'יוני, וכמוהו גם פליפה רייס, שנכנס מהר לעניינים ונותן לריאל אופציה התקפית משופרת מתחת לסלים.

ניסיון העבר מלמד כי המנצח האיטלקי, תרתי משמע, מביא את הקבוצות שלו לשיא בזמן. לריאל בהחלט יש הכלים הדרושים, אך מרווח התיקונים עשוי להיות קטן מהרגיל, כפי שזה נראה כרגע. בריאל אולי יש תחושה של אבסורד, בימים אלו.

דווקא העבודה קשה שבזכותה סיימה ראשונה בשלב הבתים, זימנה לה את ההגרלה האכזרית ביותר להמשך. אם ההגרלה לבית המוות בטופ 16 לא היתה מספיקה, ההמשך אמור להפגיש אותה ברבע הגמר עם אחת מהטוענות היותר רציניות לכתר- ברצלונה או פנאתינאייקוס. מבוגרת ומבולבלת, חדשה ובעלת סכנה מתמדת לפציעות, הסיכוי של ריאל בסדרת הטוב מ-5 מול אחת מהן לא מהגבוהים שיש. ריאל נקלעה למצב קיצון שלא בטוח שהיה בתכנון, וכעת, כשעליה להגיע לשיא מוקדם מהצפוי, שעון החול של מסינה הולך ואוזל.

אם יצליח האיטלקי לחבר את החלקים כבמטה קסמים ולעבור את שלב רבע הגמר, המצב יתהפך ולפיינל-פור הוא יגיע בפוזיציה מוכרת - כפייבוריט. המרחק בין הצלחה נוספת לכישלון מהדהד עובר בתל-אביב.