הטוב במיעוטו

לא פייר לשפוט לחומרה שחקן שחצי אירופה נשאה עיניים אחרי כל מהלך שביצע. נקודת הפתיחה של ג'וש צ'ילדרס באולימפיאקוס, כשחתם בקבוצה בקיץ שעבר, היתה פרובלמטית מלכתחילה. מעל פני השטח, להחתמתו של צ'ילדרס בפיראוס היתה משמעות רחבה בהרבה מחיזוק כזה או אחר לקבוצה היוונית. זה היה מהלך יוצא דופן באופן חריג. צ'ילדרס, כישרון צעיר בעל ממוצעים דו-ספרתיים, שכל עתידו לפניו, סיים חוזה באטלנטה והיה מבוקש על ידי כמה וכמה קבוצות מהליגה של דיוויד שטרן. ומכל הטוב הזה בחר לחתום דווקא באולימפיאקוס על חוזה ארוך טווח, בסכום עתק של 20 מיליון דולר, הסכום הגבוה ביותר בהיסטוריית הכדורסל האירופי. הכותרות למחרת זעקו על כך שצמצום הפערים הטרנס-אטלנטי מקבל משנה תוקף, ויוצר סדר עולמי חדש, בו קבוצות מאירופה יכולות להילחם על מיטב שחקני הכדורסל העולמי. לא עוד שחקני ביניים, או כוכבי עבר מזדקנים, אלא תותחים אמיתיים.

מתחת לכל הדיבורים המפוצצים, הציפיות מצ'ילדרס עצמו, שקצת נבלע בפסטיבל מסביב, היו עצומות. "לא הבאנו את ג'וש בשביל לקלוע 30 או 40 נקודות לערב", ניסה פנאיוטיס ינאקיס להנמיך את האש כבר אז. אבל מספר משחקים מתחילת העונה שעברה, ביוון הבינו שלמרות שהצליחו לשים יד על שחקן NBA יותר מלגיטימי, הם לא קיבלו שחקן מושלם. לצד יכולת אתלטית מרשימה ודאנקים למכביר, גם המגרעות צפו מעל פני המים- חוסר הניסיון והאסרטיביות, ובעיקר חוסר רציני בזריקה מבחוץ.

את העונה אולימפיאקוס סיימה עם טעם טוב יחסית, כשחזרה למעמד הפיינל-פור ביורוליג לאחר היעדרות של עשור, אולם הרושם המאכזב מעט שהשאיר צ'ילדרס בתחילת העונה המשיך איתו עד לסיומה. את העונה סיים עם ממוצעים בינוניים לכל הדעות- 8.8 נקודות למשחק, כולל 15% מעליבים מטווח השלוש. הטרראם של תחילת הקיץ התחלף בדציבלים נמוכים בהרבה, ובמנטרה אחת מפומפמת - הבחור עם האפרו לא שווה את הכסף.

היערכותה של אולימפיאקוס מחדש לקראת העונה הנוכחית הציבה בפני הצוות המקצועי, ובראשו פנאיוטיס ינאקיס, דילמה לא פשוטה- האם לרדת מהעץ הגבוה שטיפסו עליו עם צ'ילדרס, ולחתור לכיוון שחרורו של השחקן? או שמא להשאירו לעונה נוספת ולהמר כי הסבלנות תשתלם ומכל העסק הזה יקצרו גם דיווידנדים? מי שפתר את הצוות המקצועי של אולימפיאקוס מכאבי הראש היה דווקא צ'ילדרס עצמו. "בלי ספק השארתי כמה עניינים לא פתורים ביוון", אמר צ'ילדרס, שהחליט לחזור ל"זירת הפשע" ולא להיעתר לסעיף היציאה ל-NBA, שהיה מעוגן בחוזה, למרות מספר הצעות קורצות.

צ'ילדרס נחת ביוון, כשלנגד עיניו מטרה אחת ברורה - להוכיח לאירופה מה הוא שווה. לשם כך ריכז צ'ילדרס את כל מאמציו וכוחותיו. הפורוורד לקח מעשר קטן מהסכום העצום שקיבל מהאדומים מפיראוס והשקיע אותו במקום קצת פחות צפוי. הוא שכר מאמן מיוחד מארה"ב שיעבוד איתו על עקב אכילס שלו - הקליעה מבחוץ, והביא אותו איתו ליוון. צ'ילדרס למד על בשרו כי הנדבך החשוב ביותר אולי עבור שחקן בכדורסל האירופי המודרני, היה ונשאר הקליעה מבחוץ. בודדים הצליחו לפלס את דרכם לצמרת שחקני היבשת מבלי שהיוו איום כלשהו בזריקה מבחוץ.

והנה, הגענו כבר לשלב הטופ 16, ונראה כי משאלת הלב של צ'ילדרס מתחילת העונה מתחילה לקרום עור וגידים. צ'ילדרס של העונה הנוכחית הוא שחקן טוב בהרבה, ולא רק בגלל השורה הסטטיסטית המשופרת - 15 נקודות לערב (שביעי ביורוליג), ב-62% אחוזים מעולים מהשתיים. צ'ילדרס נראה מחובר יותר, אסרטיבי יותר ובעיקר נדמה כמי שעשה את התאמות הדרושות לכדורסל האירופי.

העבודה על שיפור הקליעה, למקרה שתהיתם, ניכרת בהחלט. צ'ילדרס קולע ב-40% מטווח השלוש העונה, שיפור של עשרות אחוזים מהעונה הקודמת. אם בעונה שעברה קבוצות מנעו את החדירות של צ'ילדרס לסל על ידי שמירת מרחק בטוח, העונה הפך לאיום לגיטימי מבחוץ, מה שעוזר לו להגיע לסל בקלות יתרה.

ההצלחה של צ'ילדרס, אם כן, איננה עומדת אך ורק לזכותו של השחקן, כי אם קשורה בתפנית נרחבת יותר באולימפיאקוס כקבוצה. החתמתו המתוקשרת בקיץ של לינאס קלייזה הליטאי חוללה במידת מה שינוי מקצועי בקבוצה. לאחר שבעונות קודמות הסתמך ינאקיס, המוכר כמאמן הגנה לפני הכל, על סגנון משחק איטי ומבוקר יותר, עם ציוותים של שני גבוהים כמו וויצ'יץ' ובורוסיס יחד, הבאתו של קלייזה שינתה את המאזן.

קלייזה, ששיחק ברוב הקריירה בעמדת הסמול פורוורד, תופקד לא פעם כפאוור פורוורד, ויחד עם צ'ילדרס בחמישייה, העבירו השניים את כובד משקל המשחק מהסנטרים האיטיים יותר, אל הפורוורדים הניידים יותר. הנגזרת המיידית של השינוי הזה היתה גם בשורה טובה למדי עבור צ'ילדרס. סגנון המשחק הפך למהיר יותר, ושילב בתוכו משחק ריצה ויצירת סלים קלים, כפי שיוכיחו מספר הנקודות הגבוה של אולימפיאקוס העונה (מקום שני ביורוליג). קצב משחק כזה משתלב הרבה יותר טוב עם יתרונותיו האתלטיים של צ'ילדרס, ובכלל, מוציא את המיטב משחקנים אחרים בקבוצה כדוגמת קלייזה או מילוש תיאודוסיץ'.

השילוב של צ'ילדרס עם קלייזה נראה כזיווג משמים. האמריקאי נהנה מסקורר ברמה גבוהה לידו, ואולי קצת מהעובדה שההגנות מתמקדות בליטאי, על מנת להגיע למצבי קליעה נוחים. כשבוחנים את שאר הקבוצות הרציניות שנותרו בשלב זה, קשה למצוא צמד פורוורדים כל כך מגוון ואיכותי כמו שיש באולימפיאקוס.

הבעיה מתחילה כאשר מחברים משוואה של נתונים יבשים אל מול המציאות. במקרה של צ'ילדרס, הנתונים היבשים היו מרשימים להפליא, לכאורה, כשרק נחת ביוון - עבר מוצלח ביותר ב-NBA, שם ידוע ומוכר מעבר לים, וגיל נכון. כל אלו לא שינו את העובדה שצ'ילדרס היה ונותר שחקן עם חסרונות ברורים, ולא סופר-הירו כל יכול, כפי שאולי ניתן היה לצפות.

כמו ביומו הראשון של צ'ילדרס בפיראוס, כך נשאר השחקן שהוא היום, בשורה התחתונה - שחקן ורסטילי שמסוגל לעשות הרבה דברים, בטח ברמת היורוליג, אולם לא אחד שייקח את הקבוצה על גבו בדרך לאינסוף תארים. ככזה, כשלוקחים בחשבון את ההתקדמות המתמדת, צ'ילדרס הוא בהחלט אחד השחקנים הטובים ביבשת הישנה, נכון לעכשיו.

צ'ילדרס ישאיר אגו מיותר מחוץ למגרש, ישמור כמו שצריך, יקטוף ריבאונד או יטביע הטבעה מרהיבה, אבל למרות זאת, פשוט לא מדובר בשחקן מהסוג שישלוט ביורוליג ביד רמה. שאלת הכסף רלוונטית פחות כשמדברים על קבוצה בעלת יכולת כלכלית כמו אולימפיאקוס. כשם שיש ביכולתה לשלם ליותם הלפרין המשחק תפקיד משני בקבוצה סכום של כמיליון דולר לעונה, כך יכולים להרשות לעצמם האחים אנגלפולוס, בעלי הקבוצה, לשלם עבור שחקן כמו צ'ילדרס סכום עתק של 4.5 מיליון דולר. בין אם העונה הנוכחית תסתיים במפח נפש ובין אם תסתיים בתואר או אפילו שניים, צ'ילדרס נראה בדרך לנקות את שמו, ולו במעט.