תכנית השלבים של נמני

הדיון המוכרע מראש בשאלה האם מכבי תל אביב יכולה להצטרף מתישהו למאבק האליפות, מסיט את הפוקוס משאלה קצת יותר רצינית שהולכת ומתחדדת לאחרונה: האם מכבי תל אביב צריכה לכוון למקום השני – שזה אומר פתאום ציפיות ולחץ, אבל גם צעד משמעותי בשאיפות של המועדון הנבנה מחדש. לא, ממש לא מדובר במשהו לא ריאלי. היתרון האיכותי הבולט של הפועל תל אביב יכול לבוא לידי ביטוי רק במשחקי הדרבי, ואם מכבי תל אביב תמשיך לייצר הרבה נקודות לאורך שאר העונה, יש לה סיכוי סביר לעקוץ מעמדת זו שלא סופרים אותה. אפשר לפעמים לגרום לטבלה לשקר. בכל מקרה, לפחות צריך לנסות.

הניסיון הזה, גם אם לא יצליח, יכול לבגר עוד קצת את הקבוצה הצעירה של אבי נמני. הוא יכול להוסיף דלק בהרבה משחקים שלא מאתגרים את מכבי הלא יציבה, אבל בעיקר להתחיל לחנך את הסגל לסמן מטרות ברורות יותר ולהבין איך מגיעים אליהן. מעין שלב ביניים בתהליך מנטאלי-מקצועי, לפני שמתחילים לדרוש הצהרות אליפות. לנמני יש הרבה יותר מה להרוויח מהצבת יעד שכזה, גם כי כמו שבני יהודה נראית המקום השלישי לא בסכנה אמיתית וגם כי אתגר כזה יכול לפתור הרבה בעיות מקצועיות וחריקות טקטיות. חוץ, כמובן, מעמדת החלוץ – אותה כדאי לנסות לפתור כבר עכשיו.

1. לא פחות משמכבי חיפה תלויה ביניב קטן, היא תלויה גם באייל גולסה. גולסה הוא העומק של הקישור החיפאי, הוא מעבר טוב יותר מהגנה להתקפה, הוא קמצוץ החופש שיניב קטן צריך בזמן ששמים עין גם עליו, הוא סכנה לשער מאזורים שונים במגרש, הוא הגיוון והגשר בין שחקני החלק הקדמי והאחורי. איתו, כולם הרבה יותר משוחררים. בלעדיו, הדברים פחות זורמים והרבה יותר מקרטעים. גולסה, יותר מכל אחד אחר, הוא השחקן שמכבי חיפה צריכה לשמור לפחות לעונה נוספת, כי מכירה שלו תתחיל תהליך של נסיגה במועדון. משחק העונה מול הפועל תל אביב הוכיח איזה נכס הוא מהווה ומי בעצם היהלום האמיתי של הקבוצה, לצד קטן.

2. את הפספוס של הפועל תל אביב בקרית אליעזר אפשר היה בעיקר לחוש בסיום המשחק, כשתגובות ראשונות התחילו לזרום מכיוון הקבוצה. תגובות שרמזו על סיפוק ודיברו על משחק עונה מוצלח מבחינתם. הפועל נפלה למלכודת הזו מהר מדי והסתפקה במחמאות מעצם העליונות שגילתה על מכבי חיפה, במקום להבין גם בסיום המשחק וגם במהלכו שהיא קיבלת הזדמנות חד פעמית להפוך את העונה הזו ולחזור עם ניצחון אדיר מחיפה. העליונות של הפועל תל אביב בלטה לאורך כל 90 הדקות, חבל רק שהקבוצה הסתפקה בזה ולא הבינה שהיא צריכה ללחוץ עוד קצת על הגז. יכול להיות שהמתח המנטאלי שלפני הביקור באצטדיון בו היא בדרך כלל מושפלת והחשש הבסיסי ממי שמובילה עליך ב-10 נקודות, הוביל את הפועל תל אביב להתנחם ביתרון על הדשא. אבל בדיוק בשביל מצבים כאלה יש מאמן.

שהפועל תל אביב שוקלת לשחרר את מיגל הויוס וממשיכה לעשות בלגן בסגל.

תחתית צפופה של שמונה קבוצות היא לא בדיוק מחמאה לליגת ה-16 של אבי לוזון. שוויון שכזה לא מלמד על מתח, אלא על עליבות אחידה. מה שמדהים כאן הוא בעיקר חוסר היכולת של הפועל פתח תקווה להתרומם מעל כל העולות החדשות. במשך חודשים המלאבסים דיברו על תכנית השיפוצים של ינואר שתתקן את הטעויות שנעשו בתחילת העונה, אבל בפועל כל הטעויות חזרו על עצמן. הפועל פתח תקווה כמעט ולא שיפרה את עצמה, וחמור מכך: לא ניצלה את היתרון הכלכלי שלה על פני היריבות. המילים לתיאור הפארסה נגמרו. איך אפשר להתייחס ברצינות לקבוצה שמחתימה שחקן לשבוע אחד וחוזרת על הגימיק שבוע נוסף אחר כך. כמה זרים עברו בהפועל פתח תקווה בחודש האחרון, מישהו יכול להגיד לי? מישהו בכלל ספר? נדמה שכל יבשת אפריקה היתה אמורה לבוא להיבחן בקבוצה של אלי מחפוד בשבועות האחרונים. בתחתית העלובה הזו עדיין לא ברור מי תרד, להפועל פתח תקווה יש יתרון בולט אחד וזו היסטוריה שלה, אבל ההיסטוריה לא תחזיק את הפועל פתח תקוה זמן רב מדי בליגת העל. העונה היא אולי לא תרד, אבל זה יקרה בעונות הבאות.

הפועל עכו - מכבי תל אביב

אם אפשר עדיין להכניס בינה בראשו של מאור בוזגלו, מומלץ לו לבחור בדרך שאבי נמני מציע לו ולא בזו של אבא שלו. ההספק של משפחת בוזגלו מאז שהבן החל לחזור מהפציעה אמור להדאיג את הילד. הוא צריך לחזור לאט, בטוח ובטח שלא מהר. נמני עובד איתו נכון: הוא לא מראה לקבוצה שיש שחקן אחד שהוא מעל כולם, הוא מסביר לשחקן שהוא חייב לקנות את המקום שלו כמו כל אחד אחר ולא מבטל בשבילו את כל מה שנעשה עד היום. נמני מדגים לבוזגלו שאין קיצורים בדרך להיות היהלום של מכבי, לא דרך דיבורים ולא דרך מעמד כזה או אחר בתקשורת.

הפועל תל אביב – מכבי נתניה

לראובן עטר יש את כל האיכויות להפוך למאמן הכי טוב בארץ, אם רק לא יסתפק במה שהשיג עד היום וישתפר בתחומים שהוא חלש יותר מול מאמנים כמו אלי גוטמן. הכוונה בעיקר לבחירת הזרים שלו, שהיא משל כולל ליסודיות והמדעיות שהוא מביא למקצוע. בשבוע שעבר עטר מיהר לקלוט שחקן שהפועל תל אביב בקושי הספיקה לבחון, פבריסיו קבראל, שהצטרף לדייויד גומז שהגיע מבית"ר ירושלים. במקרה הזה, עוד אפשר להבין את עטר, שמתמודד עם בעלים שלא מוכן להשקיע כסף, אבל לא יכול להיות שמאמן ברמתו יחיה משאריות של מאמנים אחרים. עטר חייב לשלוט הרבה יותר טוב בשוק העולמי, לעקוב אחרי זרים שהוא גילה לאורך זמן, להיעזר בתוכנות מחשב, באתרי סקאוטינג, לצאת לחו"ל ולעקוב אחרי מציאות שעלו בחכתו. אם עטר ייקח על עצמו את האתגר הזה בשנים הקרובות, הדרך שלו לקביעות בקבוצות הצמרת תהיה הרבה יותר קצרה.