אורווה ופרח

הנה הוא. היו"ר. השחקנים שלו מבזים מדי שבוע את המועדון, שוברים שיאים שליליים של יכולת גרועה וחוסר השקעה, והוא? הוא מתחבא. כמעט ולא שומעים אותו, כמעט ולא רואים אותו. יו"רים קודמים של בית"ר היו מעוררים אימה אצל השחקנים, מעבירים את ערכו של הסמל, אבל איציק "טפלון" קורנפיין מצליח לחמוק מכל כתם. כבר למעלה משנה שהוא בתפקיד, ואף אחד לא יודע מה סדר היום שלו ומה התכניות שלו לעשור הקרוב. למה שיהיה לו בעצם? למה לעורר רעש או מחלוקת? למה לעמוד מול מצלמות ולספק הסברים לאוהדים? שישימו לב אליי? שפתאום יגלו שאני סמל הבינוניות?

במשך שבועות התחבט ברק יצחקי האם לעבור למכבי חיפה או הפועל תל אביב. בסופו של דבר, שיחרר הצהרה שכאילו יצאה מהלב, לפיה הוא נשאר בבית"ר כל עוד ירצו בו. במילים אחרות: זה הבית שלי ולא אני זה שחשב לעזוב אותו. הצהרה כזו אמורה היתה לשחרר את הניצרה אצל יצחקי, להוריד לו אבן מהלב ולשחרר לו כמה מחסומים בראש וברגליים. לקחת את זה לכיוון של הנהגת הקבוצה בימי המשבר האלה: בפועל, אלו היו רק מילים שיצחקי כנראה לא באמת התכוון אליהם. כי כמו שהוא משחק, לא בטוח שהוא שלם עם ההחלטה

הסבריו הנלוזים של יצחק שום בשבוע האחרון חושפים אישיות מאוד חלשה, מאוד לא חכמה, אישיות שמתרצת כמו אחרון הכדורגלנים הישראלים. אמש סיפק שום פנינים נוספות כשאמר, בין היתר, שמה שמותר למכבי חיפה, מותר גם לבית"ר. משמע, עונת מעבר בה מגדלים שחקנים. השאלה, שומי, את מי אתה מגדל: קובי מויאל נרקב, חן עזריאל נעלם, אבי ריקן טובע ואפילו עידן ורד, זה שאתה קורא לו צעיר למרות שכבר בעונה שעברה שיחק בהרכב, איבד את המומנטום לחלוטין. רק עכשיו אנחנו באמת מבינים למה היית צריך להחזיק את היד של שלמה שרף כל כך הרבה שנים

מי כמו גיא צרפתי, שגדל בתקופה הלא נכונה במכבי תל אביב, יכול ללמד את קובי מויאל דבר או שניים על מועדונים חולים שהורסים את הכישרונות הצעירים שלהם. גם צרפתי בטח זוכר את העונה המופלאה של מויאל בבני יהודה, את האופן שבו ניווט את הקבוצה של גיא לוזון על הדשא כמו כוכב בוגר, ההיפך הגמור ממויאל של העונה: שחקן לא מאומן, לא מרוכז, שנגרר לבלגן הכללי וגורר אחריו את שאר שחקני הקישור. בשבוע הבא הוא בטח יחזור לספסל, יראה את בית"ר מובכת מחדש, יחזור להרכב, רק כדי להתבזות שוב ולחזור מחדש לספסל. מי אמר שאין שיטה?

רק ביום שישי האחרון משטרת ישראל נדרשה לטפל בשטות תורנית של אוהדי בית"ר – ההפגנה ההזויה והמביכה מול בית החולים לחולי נפש בבת ים, וכבר במוצ"ש היא שוב היתה על המשמרת, הפעם להגן על אוטובוס הקבוצה בסיום התיקו המכוער מול הפועל פתח תקווה. זה לא מפליא בכלל. הקשר בין האירועים הוא בכלל לא רופף. במועדון ללא סדר יום של יו"ר וללא עבודת אימון בסיסית של מאמן, מה הפלא שמי שמכתיב את העניינים בסוף הם אותם יצורים שמפגינים מול מוסד פסיכיאטרי. מה הפלא שאף אחד לא רוצה לקנות את המועדון הזה

עוד לא הספיק סבסטיאן ואסקז לנחות וכבר התברר שעוד שחקן רכש בדרך לבית"ר. בלם טוגולזי יגיע למבחנים ואם ירשים, יוחתם. למה? לא ברור. בשביל מה לבזבז כסף? בשביל לסיים במקום השישי? או החמישי? לקבוצה יש ארבעה בלמים, וקשרים אחוריים שלא מוצאים את מקומם. רכש, לרוב, אמור לעזור, אבל במקרה הזה הוא מיותר ובעיקר מלמד על לחץ

אין ספק, ששמעון גרשון הוא קורבן של המציאות בבית"ר: בלי מגינים שיודעים מה זה הגנה, עם בלם שכל הזמן מתחלף לצדו, עם קישור אחורי לא יציב ולא ממושמע, הוא נותר לבד במערכה. ובגילו, איך נאמר, זה קצת קשה. אבל גרשון חייב לעשות קצת יותר מזה: להביא מהניסיון שלו, מהאופי שלו, לשאר השחקנים בקבוצה. להשפיע יותר על המערכת ולקחת אחריות שהוא לא היה צריך לקחת בעונות קודמות. אין מה לעשות, אם הוא לא יעשה את זה, הוא זה שישלם את המחיר על הטעויות של בית"ר. בסוף העונה הוא מסיים חוזה ולא ברור מי תיתן לו חוזה חדש

התמונה הזו היא כנראה התיעוד היחיד לקרב פיזי אליו נכנס אבירם ברוכיאן במהלך המשחק בפתח תקוה. חוץ מזה, ברוכיאן הפסיד כל מאבק שלא קשור לכדרורים או מסירות, ונראה רך ופגיע כמו בימיו הראשונים בבוגרים. אם יצחקי עוד איכשהו מסתתר מאחורי מספרים העונה, ברוכיאן מעמיד שני שערים וארבעה בישולים – נתונים מביכים בליגה של 16 קבוצות. כנראה שסרט הקפטן רק הכביד עליו והוא הרבה יותר בורג איכותי מאשר מנוע של קבוצה

לכאורה, התוצאה מהמשחק מול בית"ר ירושלים צריכה לעודד את אוהדי הפועל פתח תקוה. אחרי הכל, הקבוצה שלהם הייתה יותר טובה מבית"ר והיא זו שצריכה להיות מאוכזבת מהתיקו. אבל הרבה סיבות להתעודד אין שם. השכונה היא אותה שכונה, ההתנהלות חסרת המקצועיות ממשיכה לאפיין כל צעד והמציאות טופחת על פני המועדון: בשעה שפתח תקוה משיגה תיקו ביתי, הפועל רמת גן ואחי נצרת מנצחות ומסבכות אותה בתחתית