איבד את הריסון

מרווין הריסון היה שחקן פוטבול ענק, אבל הקארמה הטראגית שלו רודפת אותו בחזרה לפילדלפיה. מתוך הבלוג של אברהמי

זאב אברהמי

1. למי שלא ראה את הסגמנט בתוכנית התחקירים "60 דקות" (מיד לאחר תוכנית המדע הבדיוני, "הג'טס הגיעו לגמר האזורי") יכול לראות בלינק המצורף למה ואיך סמואה האמריקאית, אי באמצע שומקום, מייצאת יותר שחקנים ל-NFL מאשר כל קהילה מקבילה באמריקה. יותר מזה, מי שרוצה להבין איך ולמה טרוי פולמאלו מתקל כמו שצריך, משחק פוטבול כל כך נכון ולא עושה כותרות מחוץ למגרש, חייב לראות את הוידאו הזה (רמז: אין לזה שום קשר לפוטבול). ולא להפסיד את אחד מקטעי הוידאו הנלווים, בעזרתו אפשר להבין למה עבודת הרגליים של הסאמואיים כל כך טובה.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

מקריחים? אפשר לחזור לשיער שופע - בהנחה מיוחדת לזמן מוגבל

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה

בחזרה לגטו

2. מי שחושב שלמרווין הריסון, התופס הראשי של פייטון מאנינג, הייתה קריירה מפוארת, כדאי שיחשוב שוב. המספרים מסתדרים היטב: הוא שני ביארדים לג'רי רייס, שני במשחקים של מאה יארד, הוא מחזיק בשיא התפיסות לעונה אחת, הוא פיתח שפה טלפתית עם מאנינג, הוא היה מתאמן בלי כפפות כי עם כפפות קל יותר לתפוס כדורים. אבל הסיפור מאחורי המספרים מגלה שמרווין הריסון הוא לא רק שחקן ענק, אלא שהוא ניצח את כל הסיכויים של העבר שלו. אני לא אקלקל למי שרוצה לקרוא את הסיפור, אבל אתן כמה נתונים קצרים: אבא של הריסון רצח נער אחר בדקירות סכין כבר בגיל 16, עד גיל 22 הוא הביא לעולם שלושה ילדים משלוש נשים שונות, ואז הוא מת מסיבה לא ידועה. מרווין, הבן הבכור, פצח בקריירת פוטבול, הבן השני היה אחד מכרישי המאפייה של פילדלפיה ונידון ל-140 שנה בכלא. הבן השלישי גם היה ספורטאי מצטיין עד גיל 17, עד שמאמן הכדורסל שלו החליט להחליף אותו בשחקן אחר דקות ספורות לפני סיומו של משחק מכריע. האח הצעיר חזר למגרש רכוב על אופניו וריסס את המחליף שלו ביריות אקדח. הוא נשפט למאסר עולם.

מרווין הריסון מוכיח שהקלישאה לפיה "אפשר להוציא את מרווין הריסון מהגטו בפילדלפיה אבל אי אפשר להוציא את הגטו ממרווין הריסון", היא אולי קלישאה, אבל קלישאה נכונה. הכתבה המצורפת במגזין "ג'י.קיו" מתארת באופן מצמרר איך עולם הפוטבול היה רק סטייה גדולה מהילדות של הריסון ועד לירי הנפשע שלו על מאפיונר אחר בפילדלפיה (היריות של הריסון פצעו תינוק בן שנתיים שישב שמכונית אחרת).

יש עוד קצת טוב בעולם

3. ובלינק האחרון אפשר לקרוא את אחד מסיפורי הספורט המדהימים ביותר שקראתי השנה. על שני ספורטאים שהתחרו באולימפיאדת הנכים האחרונה, שחיינית צעירה ושייט באמצע החיים. סיפור שכמעט ואי אפשר להאמין שפרטיו אמיתיים: כואב, מלא השראה, וגורם לך להאמין, ולו לזמן קצר, ביצר הטוב של המין האנושי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully