פוטבול: 60 דקות ממיאמי

איזה משחקים הולכים להיות לנו ביום ראשון הגדול – נראה כי לא יכולנו לבקש הרבה יותר בשביל "צ'מפיונשיפ סאנדיי". אחרי ההפתעה הגדולה של הג'טס בסן דייגו, לפחות עבור חלק מכם, נוסעים הסילונים לעוד משחק לקראת ניסיון כמעט אחרון להפתעה, מול הפרנצ'ייז אותו ניצחו בסופרבול 3 (ג'ו ניימת', זוכרים?) ומול הקבוצה אותה השפילו 0:41 בפלייאוף של עונת 2002 (למעשה, פייטון מאנינג מעולם לא ניצח את הג'טס בפלייאוף). כך שההיסטוריה והמומנטום נותנים יתרון קל לג'טס. מצד שני, ניו יורק היא עדיין האנדרדוג במשחק הזה, כשהיא מגיעה למשחק בזכות הגנה מפלצתית ששמה לה למטרה רק דבר אחד – לעצור את פייטון מאנינג, ה-MVP של הליגה בפעם הרביעית. לאחר המשחק הסופר-מסקרן הזה, בין ההגנה להתקפה, יגיע מפגש לא פחות מרתק, שאמור להשאיר אותנו ערים גם בשעות הקטנות של הלילה, כשהסופר דום בלואיזיאנה יפגיש בין ההתקפה הטעונה של הסיינטס מניו אורלינס לבין ההתקפה המגוונת של האקדוחן בן ה-40, פארב הבלתי פורש. זה הולך להיות לילה שיציג לנו את האמרה הקבועה בנוסח המלא – הגנות מנצחות בפלייאוף, התקפות מביאות אליפות. אכן, בונבון של ליל ראשון.

מבחינת הימורים, בשלב הקודם הצליח רוזנטל לחרב מאזן מושלם של הימורים, כשלאחר שתי הפגיעות שלי (ג'טס ואינדי) כשל העורך היקר בשתי התחזיות שלו והותיר את המדור על חמישים אחוזי הצלחה בפלייאוף, ובהתחשב בכך שאני החטאתי עד כה רק בהימור אחד (על ניו אינגלנד), זה אומר שהמנחוס שמנגד פגע רק בהימור אחד. סתם ככה, לידע כללי. אז מה צפוי לנו ביום ראשון הגדול? בואו נתחיל.

גמר ה-AFC מפגיש לנו בין שתי קבוצות שונות בתכלית אחת מהשנייה. בצד אחד אנו פוגשים התקפת מסירה סופר אפקטיבית, בהנהגתו של פייטון מאנינג, הנעזר בכלים הרבים שיש לו – רג'י וויין, דאלאס קלארק, פייר גארסון, אוסטין קולי וגם ג'וזף אדאי (הרץ הטוב בליגה במהלכי סקרין). לצד התקפת המסירה מביאים הקולטס את התקפת הריצה הגרועה בליגה, הגנת ריצה מזעזעת בעונה הסדירה (אם כי הקולטס אטמו את הדשא עבור ריי רייס במשחק מול בולטימור) והגנת מסירה אפקטיבית – במיוחד ברד-זון – הנתמכת בידי צמד הפאס-ראשרים הטוב בליגה, רוברט מאת'יס ודווייט פריני, בסייפטי אנתואן בת'יאה, בליינבקר גארי ברקט ובצעירים בקבוצה – ג'ייקוב לייסי, ג'רוד פאוורס ומלווין בוליט.

בצד השני יש לנו את ההתקפה הצעירה של הג'טס – התקפת הריצה הטובה בליגה של תומאס ג'ונס, שון גרין ובראד סמית', התקפת המסירה הגרועה בליגה בהנהגתו של מארק סאנצ'ז שצובר ביטחון ומוצא את דסטין קלר, ג'ריקו קוצ'רי ובריילון "ידי מרגרינה" אדוארדס. אך התקפת הג'טס אינה הסיפור הגדול במשחק הזה, כי אם ההגנה הטובה בליגה, בהנהגתו של בארט סקוט, הנעזר בקורנר הטוב בליגה, דארל ריוויס, שכבר שיתק את כל העולם בערך (כולל את רג'י וויין במשחק הראשון בין הקבוצות), בג'ים לאונרד, שון אליס, ליטו שפרד וקלווין פייס. כל אלו יעלו בראשון הקרוב למגרש כשלנגד עיניהם מטרה אחת – לעצור את ה-MVP של הליגה, מספר 18 בכחול. במחזור ה-16 של העונה הסדירה הוציאו הקולטס את הפותחים שלהם ואפשרו לג'טס לנצח ולהיכנס לפלייאוף, אך כעת זהו משחק אחר לחלוטין.

על פניו, נראה כי תכנית המשחק של רקס ריאן די ברורה – לרוץ כמה שיותר בשביל למנוע ממאנינג לעלות ולקבל את הכדור, וכשזה קורה ללחוץ אותו מספיק כדי ליצור איבודי כדור ועצירות. פשוט, לא? או, אז זהו – שלא. במשחק מול מיאמי השנה מאנינג החזיק את הכדור פחות מרבע שעה במשחק – ועדיין ניצח. במשחק מול בולטימור בשבוע שעבר, מאנינג קיבל את הכדור עם שתי דקות על השעון, וזה הספיק לו בשביל לשים ט"ד. אין היום בליגה מוח יותר חריף ויותר מתוחכם מזה של מאנינג, ודי ברור שהקרב של רקס ריאן לא יהיה מול קאלדוול, אלא מול מאנינג. והמטרה של מאנינג? משחק בסקור נמוך ישרת את המטרה של הג'טס וישאיר אותם במשחק, ובמצב שכזה הם יכולים לנצח – כפי שראינו במשחק מול סן דייגו – מה שאומר שמאנינג חייב לשים נקודות בכל הזדמנות שיש לו, ועדיף שהתוצאה של הקולטס תהיה בכפולות של 7, כי כבר ראינו כמה שווים השנה הבועטים בליגה (עם כל הכבוד, ויש כבוד, למאט סטובר). בלי משחק ריצה, בלי הגנה חזקה, מול הגנה חונקת ובלי שליטה בשעון. במילים אחרות, כנגד כל הסיכויים – וזה בדיוק איך שמאנינג אוהב את זה.

אז הבנו שבשביל לנצח את המשחק הזה, אינדי תצטרך לשים לפחות 20 נקודות על הלוח, כדי לגרום לג'טס להתחיל לזרוק את הכדור, למהר, לעשות טעויות (שזו מומחיות של סאנצ'ז העונה), ובעיקר לנסות לעמוד בקצב מהיר של שוט-אאוט. הג'טס, מצד שני, צריכים לגרום למשחק להיראות כמו המשחק מול סן דייגו, ואפילו יותר מזה. משחק הריצה של הקולטס אמנם חלש יותר מזה של הצ'ארג'רס, אבל משחק המסירה שלהם עדיף, מכמה סיבות – אחת, ריברס הוא לא מאנינג. שנייה – ג'קסון הוא לא וויין, ושלישית – לקולטס יש יותר כלים התקפיים מאשר לצ'ארג'רס. כבר ראינו לא פעם העונה שבכל משחק נתון אחד מהשחקנים לצידו של מאנינג יכול לתת משחק גדול – אדאי, קלארק, וויין, גארסון, קולי ואפילו צ'אד סימפסון ודונלד בראון יכולים לתת מספרים יפים. גם אם דארל ריוויס ישתק שוב את רג'י וויין (וזה אם גדול), שאר הגנת הג'טס אינה ריוויס. במילים אחרות – אתה לא יכול לכסות את כולם כל הזמן.

לחץ מתמיד על מאנינג. הגנת הג'טס ממוקמת במקום ה-18 בליגה בסאקים, וזה לא נתון כזה מעודד בהתחשב במי שהיא הולכת ללחוץ, כך שהלחץ על מאנינג חייב להיות אפקטיבי ומתמיד. עם זאת, הלחץ הקדמי של הג'טס מניב תוצאות אפקטיביות – מבין 15 כפיות פאמבלים, 14 עברו לידי הג'טס, ולצד 17 החטיפות האוויריות, יש להגנת הג'טס 31 לקיחות כדור העונה. מצד שני, מול הגנת בולטימור, הגנה שלוקחת יותר כדורים מהג'טס, מאנינג הסתדר לא רע (שתי חטיפות שבוטלו, אחת בזכות פייר גארסון ואחת עקב עבירה). הגנת הקולטס, מצד שני, חייבת גם היא לייצר איבודי כדור, לו רק בשביל לתת למאנינג לשלוט בשעון ולגרום לג'טס לרדוף אחריהם. לקולטס יש העונה 16 חטיפות ו-9 פאמבלים שעברו לידיהם, כמו גם 34 סאקים (נתונים לא רחוקים מאלו של הג'טס), ובעיקר הגנה הממוקמת במקום השמיני בליגה בספיגת נקודות, שעצרה בשבוע שעבר את ריי רייס והרייבנס על 3 נקודות בלבד. אם פריני ומאת'יס יגיעו לסאנצ'ז, ואם בת'יאה ינהיג סקנדרי שיחטוף אותו, לרקס ריאן יהיה יום ארוך מאוד.

זו הרי כבר אמרה טחונה שפוטבול זה שחמט של אנשים, אבל ביום ראשון אנחנו הולכים להיות עדים לאחד ממשחקי השחמט היותר מעניינים שהיו לנו בשנים האחרונות. אם חשבתם שהמשחק בין הג'טס לסן דייגו היה האיכותי ביותר עד כה, אתם הולכים לקבל מנה כפולה של זה. זה לא הולך להיות משחק של שוט-אאוט כמו זה שהיה באריזונה, וגם לא מה שצפוי (פחות או יותר) בניו אורלינס, וגם לא בלואו-אאוט כמו מה שהיה במינסוטה או בסופרדום בשבוע שעבר. זה הולך להיות משחק טהור בין המוח של מאנינג למוח של ריאן: מי יערים אחד על השני יותר? מי יקרא את יריבו יותר טוב? מי ישבש למי את תוכנית המשחק? האם זו תהיה הגנת הג'טס, שתביא את ההפתעה הגדולה של העונה, או שמא הקולטס יגמרו את המשחק כבר במחצית? במידה מסוימת, קצת חבל לי שהמשחק הזה הוא הראשון שישוחק, כי הוא צפוי להיות ה-בונבון של הערב, אם כי אפשר לומר ש-3 טאצ'ים של מאנינג והתקפת הקולטס, והמשחק הזה יהיה, פחות או יותר, סגור.

האנשים שיעשו את ההבדל: עזבו רגע את השמות הגדולים. המשחק הזה יהיה תלוי הרבה מאוד בגארי בראקט. הליינבקר של הקולטס, מנהיג ההגנה, יהיה חייב למצוא דרך להחזיק את הגנת הריצה הרעועה של אינדי במשחק לכל אורכו ולהכריח את סאנצ'ז למסור כמה שיותר. שלא יהיה לכם ספק – זה הולך להיות קרב התשה גם מהצד הזה של הכדור. אצל הג'טס – בואו נצא מנקודת הנחה שריוויס משתק את מי שזה לא יהיה. במקרה כזה העומס יוטל על ליטו שפרד, אבל גם על קרי רודס וג'ים לאונרד. אבל השחקן הכי חשוב – ד'בריקשו פרגוסון, התאקל השמאלי, שיצטרך להגן על סאנצ'ז מפני פריני. אם אלן פנקה יצטרך לעזור לפרגוסון כל המשחק, בראקט ושות' יסגרו את נתיבי הריצה.

תחזית: אחרי מה שהג'טס עשו בחודש האחרון, קצת קשה לקרוא לזה תחזית, והרבה יותר "הימור". ובכל זאת, חייבים ללכת כאן על מישהו (למרות שרוזנטל מעולם לא צדק יותר כשטען שאי אפשר להמר נגד הג'טס אחרי מה שהם עשו, אבל גם אי אפשר ללכת נגד מאנינג). אז מה יהיה? בשורה התחתונה, כשהכול ייגמר וההמולה תירגע, רקס ריאן יוכל לחייך חיוך רחב מאוזן לאוזן. מי ציפה שכבר בעונתו הראשונה כמאמן ראשי, עם ק"ב רוקי ורץ אחורי רוקי, הוא יסיים עם המקום ה-29 בדראפט? ניצחון למאנינג, ששוב יעשה מה שהוא עושה הכי טוב – בכל פעם שהוא מחוץ למגרש הוא יקרא את ההגנה וימצא דרך לנצח.

אחרי שראינו את הניגודיות הברורה בין הקבוצות שתשחקנה ראשונות, מגיע לנו מפגש קשה בין שתי קבוצות כמעט זהות על הנייר. שתי הקבוצות מציגות התקפות אדירות בהנהגת האקדוחנים הגדולים של ה-NFC, התקפות נפץ במסירה ובריצה גם יחד, לצד הגנות אופורטוניסטיות. למעשה, בניגוד למשחק השחמט שנקבל במשחק הראשון, גמר ה-NFC צפוי לתת לנו את הקלישאה הגדולה לפיה המנצח יהיה זה שישים יותר נקודות על הלוח.

מינסוטה, בהנהגתו הבלתי מעורערת של ברט פארב, מגיעה למשחק בניו אורלינס במומנטום טוב לאחר שרמסה את דאלאס 3:34, כשלצידו של פארב נמצאים הרץ אדריאן פיטרסון, התופס סידני רייס ופרסי הארווין – הרוקי ההתקפי של השנה שיכול לשחק בכל תפקיד מפתח. ההתקפה הפרודוקטיבית של הויקינגים ניצבת במקום השני בליגה בנקודות, חמישי ביארדים, שמיני במסירה ו-13 בריצה – נתונים מדהימים בהתחשב בכך שמנהיג ההתקפה כבר עבר את גיל הארבעים. בשבוע שעבר מחץ פארב את הקאובויס הלוהטים עם ארבע מסירות לט"ד, והביא לכך שבשני המשחקים האחרונים, מינסוטה במאזן נקודות של 10:78. פארב עצמו נותן עונה גדולה לפי כל קריטריון, כשהוא מסר ל-37 טאצ'ים ורק שבעה איבודים, אך בואו לא ניתן למספרים היבשים לבלבל אותנו: אחת הסיבות המרכזיות להצלחה הפנומנאלית של פארב נעוצה בכלל בהגנה, השנייה בטיבה נגד הריצה, המונהגת בידי ג'רד אלן, הצמד וויליאמס (קווין ופאט) וריי אדוארדס. הרביעייה האימתנית הזו הייתה הגורם המרכזי להתפרקות של טוני רומו והתקפת הבוקרים, עם לחץ בלתי פוסק, והיא הסיבה לכך שקבוצות כמעט ולא הצליחו לרוץ על מינסוטה. עם זאת, כרגע הארווין (מיגרנה), קווין וויליאמס (ברך) ואדוארדס (ברך) עדיין לא התאמנו עם הקבוצה, מה שעלול לבשר רעות עבור האורחים.

מנגד, עומדת ההתקפה הטובה בליגה. עם המקום ראשון בליגה בנקודות וביארדים, רביעי במסירה ושישי בריצה מנהיג דרו בריס את הסיינטס לעוד עונה חלומית וגמר NFC שני בארבע שנים. בריס, שבשנה שעברה כמעט ושבר את שיא המסירה ליארדים בעונה של דן מרינו, נעזר בידי הדבק של חוליית התופסים המוכשרת שלו – מרקז קולסטון, רוברט מיצ'ם, דוורי הנדרסון וג'רמי שוקי, ובמשחק הריצה המצוין של פייר תומאס, מייק בל וגם רג'י בוש (מצטיין המשחק מול אריזונה) שהחל לפרוח לפתע. נראה כי בכל רגע נתון מישהו יכול לפרוץ לעבר האנד-זון של היריבה ולשים נקודות על הלוח, ולרוב זה גם קורה. עם זאת, שון פייטון ידע כי התקפה בלבד לא תביא אותו לארץ המובטחת (ע"ע 2006), ולכן פיטר בשנה שעברה את גארי גיבס, מתאם ההגנה, והביא במקומו את גרג וויליאמס, ששדרג משמעותית את ההגנה והביא את דארן שארפר (ששיחק בעבר עם פארב בגרין ביי) וג'ונתן וילמה – הכוכבים הגדולים של הגנת הסיינטס, שאמנם מדורגת נמוך בליגה (20 בנקודות, 25 ביארדים, 26 נגד המסירה ו-21 נגד הריצה), אבל בכל זאת מביאה תוצאות משמעותיות אחרות (נגיע לכך בהמשך).

אז מה הולך להיות לנו? ובכן, הקרב הזה הולך להיות למעשה בין הקו הקדמי של מינסוטה לקו האחורי של הסיינטס: חוליית הלחץ של מינסוטה מוליכה את הליגה בסאקים (48) ושנייה בכפיית פאמבלים (23), אך מנגד הסקנדרי הרעוע (מקום 19 בליגה נגד המסירה) הניב עד כה רק 11 חטיפות אוויריות ו-13 קרקעיות. כדי לנצח במשחק הזה, לא יהיה די בלעכב את בריס עם סאקים וכפיית פאמבלים, ההגנה של מינסוטה תצטרך לגרום לו לאבד את הכדור, וחשוב מכך – להשתלט על אותם כדורים אבודים, משהו שהגנת הסיינטס מצטיינת בו. הסיינטס מגיעים עם 26 חטיפות אוויריות בעונה הסדירה (מתוכן 5 הוחזרו לט"ד – מוליכת הליגה) ו-13 חטיפות קרקעיות ב-15 כפיות פאמבלים, מה שאומר שלהם יש את היתרון בקרב החשוב על איבודי הכדור, במיוחד לנוכח העובדה שאיבוד כדור מוריד 20 אחוזים מסיכויי הקבוצה לנצח במשחק. השאלה היא האם תצליח הגנת הסיינטס לגרום לפארב להיראות כמו האקדוחן שהיינו רגילים לראות. אם כן, המשחק הזה שלה, ואם לא, יהיה להם קשה מאוד מול הניסיון העצום שיש לפארב במעמדים שכאלה (במיוחד לאור העובדה שאת הסופרבול היחידי שלו לקח פארב בסופרדום בלואיזיאנה). מנגד, הקו הקדמי של בריס, שעד כה עשה עבודה נהדרת, יהיה חייב לתת לק"ב זמן לנשום ולבצע את הדרייבים המהונדסים שלו. זה יהיה קל יחסית, בהתחשב בעובדה שקו ההגנה של מינסוטה נוטה לבצע הרבה עבירות (מקום חמישי בליגה) ואילו קו ההתקפה של הסיינטס הינו מהממושמעים בליגה (מקום 20 בצבירת עבירות לחובתו). דרו בריס יהיה חייב לנצל את היתרון המשמעותי הזה בשביל להוציא את הגנת מינסוטה משיווי משקל, לגרום להם לבצע עבירות ולתת להתקפתו אוויר לנשימה.

בניגוד למשחק של הסיינטס מול אריזונה, אותו הם ניצחו בצורה יעילה, מינסוטה ניצחה את דאלאס יותר בגלל שדאלאס התעקשה להפסיד אותו. הט"ד הראשון של פארב לרייס נגרם בגלל כיסוי מזעזע של טרנס ניומן, שלא ראה לרגע את הכדור ופשוט הביט ברייס תופס אותו בקלות וממשיך לרוץ לצידו. בניו אורלינס, מסירות כאלה תיחטפנה בקלות, ואנחנו כבר יודעים מה זה אומר. בנוסף, הלחץ שהפעיל הקו הקדמי של מינסוטה על רומו הביא לכך שראינו את רומו מבצע שגיאות שאופייניות לק"ב בשנתו הראשונה (גם ג'ייסון גארט לא ממש עזר עם קריאת מהלכים חסרי תועלת, לדוגמא למסור רק פעם אחת לעומק לכיוונו של רוי וויליאמס). לא שיש לזלזל בלחץ המאסיבי של ג'רד אלן ושות', אבל במחצית הראשונה היה זה יותר מופע האימים של רומו מאשר התפוצצות של אלן ואדוארדס. למחצית, להזכירכם, דאלאס ירדה כשהיא עדיין במשחק. בסופרדום, מול בריס והקהל מחריש האוזניים, זה לא יספיק. בריס אוהב את המסירות העמוקות, ויש לו הרבה יותר כלים מאשר מיילס אוסטין וג'ייסון וויטן. יותר מטרות מכפי שיכול הסקנדרי הרעוע של מינסוטה להתמודד איתן. כמו שאמרנו מקודם – סאקים לא יספיקו, ומינסוטה תהיה חייבת לתרגם את הלחץ הקדמי ליצירת איבודי כדור, לתת לפארב לפתוח פער בנקודות ולמנוע מבריס להחזיק בכדור (כן מר פארב, זה אומר לתת את הכדור גם לאדריאן פיטרסון).

בריס, לעומת זאת, יהיה חייב להשתמש ברצים שלו – והרבה. קודם כל, בשביל לא לתת לפארב את הכדור (למרות שהסיינטס יכולים להתמודד בשוט-אאוט עם כל קבוצה בליגה), אך יותר מכך, בשביל לגוון את האופציות ההתקפיות, לפתוח את המגרש לרוחבו, להכניס את רג'י בוש למשחק ובכדי להיעזר בהם לצורך חסימה והגנה עליו במהלכי מסירות עומק וסקרינים.

האנשים שיעשו את ההבדל: אצל מינסוטה, השחקן המשמעותי הולך להיות פרסי הארווין. כרגע, עדיין לא בטוח שהוא יהיה בכושר משחק מלא, בשל בעיות המיגרנות. הוייקינגס חייבים את הארווין בכושר שיא בכדי לקבל עדיפות בפילד-פוזשן. אצל הסיינטס – ג'רמון בושרוד, התאקל השמאלי, שיצטרך להגן על בריס מפני ג'רד אלן כל הערב. אבל גם לג'ון סטניצ'קומב (התאקל הימני) מצפה ערב לא קל.

הימור: בסופו של דבר, מדובר במשחק בין שתי התקפות מפלצתיות הנעזרות גם בהגנות שיודעות ויכולות לגרום ליריב לצאת משיווי משקל. כפי שציינתי בהתחלה, זה הולך להיות אחד מהמשחקים האלה שנגמרים בהפרש של פוזשן בודד, אולי אפילו בהארכה. אל תצפו למשחק כמו שראיתם בין אריזונה לגרין ביי, אבל זה גם לא יהיה רחוק מזה. מי תנצח? קשה, אבל לניו אורלינס, ממש כמו לאינדי בגמר המקביל, יש יותר מדי כלים התקפיים מכדי שהסקנדרי של מינסוטה יוכל לעצור, ואל תתפלאו אם המשחק הזה ייגמר באותו אופן שבו נגמר גמר ה-NFC לפני שנתיים – בגלל איבוד של פארב. ניצחון לסיינטס ופרישה של פארב.

פאב "הברון" (מוהליבר 4, ראשון לציון) ישדר את שני המשחקים בשידור חי עם סאונד מלא על גבי מסך ענק ופלזמה. בכל זאת, גמרים אזוריים, לא תגיעו? אז שימו עליכם חולצה כחולה, ירוקה, סגולה או שחורה ויאללה, תראו לנו שגם בישראל הקטנה יודעים לחגוג את "צ'מפיונשיפ סאנדיי" כמו גדולים.