מבולבלים? תשאלו את אשר אלון

השתלשלות האירועים האחרונה במכבי נתניה נראית לצופה מהצד מוזרה למדי. אפילו לא מובנת, ברמת התנהלות של מועדון כדורגל סביר, עד שנדמה שמוכרחים להיות כאן רבדים נסתרים מן העין שהובילו לסדרת המהלכים בסיומה איציק זוהר ואורי מלמיליאן מצאו עצמם מחוץ לקבוצה. האמת היא, שאין צורך בגיוס מדענים לפיצוח החידה הזו, אפילו רכילויות מסמרות שיער אין פה. הכל גלוי ופשוט למדי. מספיק להבין את הנפשות הפועלות כדי לשרטט את מסלול ההתפרקות.

מבחינת חומר השחקנים מכבי נתניה היא קבוצה חלשה. יש בה חבורת שחקנים צעירים, ילידי העיר, שעתידם לפניהם. כמעט כולם שחקני הנבחרות הצעירות. הם מהווים, במקרה הטוב, חצי מהרכב הקבוצה. אין ביכולתם ובניסיונם להוביל קבוצה בליגת העל, בטח לא קבוצה בבנייה. מסביבם, מצוותים בנתניה שחקני חיזוק מוכשרים הרבה פחות, פליטי קבוצות משלוש הליגות הראשונות, וזרים פונקציונליים מאוד ומוגבלים לא פחות. בקיצור - אין עומק. על הנייר, הקבוצה הזו שווה מאבקי קיום בליגה העליונה, לא יותר. הבעיה של נתניה היא שההנהלה מחזיקה בקונספציה שגויה שם מדברים על קבוצה שמסוגלת לרוץ לתארים.

מערך הציפיות המופרך שאב עידוד מההישגים של הקבוצה תחת שרביט האימון של אורי מלמיליאן. האחרון הצליח להפיק בעונה וחצי הקודמות שלו הרבה יותר מהערך הממשי של החומר העומד לרשותו. הבעלים אשר אלון חישב לעצמו, שאם זה מה שדרוש כדי להצטרף למועדון הבכירות של הכדורגל הישראלי, אין טעם להשקיע יותר. ובשביל מה, בעצם? בעונה הקודמת זה כמעט עבד. השנה, הוא האמין, יימשך מסלול ההתקדמות בטבלה. אשר אלון הוא איש ישר, רק כזה שלא מבין בכדורגל. אפילו הוא מודה. כיועץ מהצד לעניינים האלה, וא מחזיק בחברו למועצת מושב גן חיים. אחד, שלמה שרף.

לחובת מלמיליאן, כדמות מובילה בנתניה, יצויין שהוא לא העמיד את אלון וחבריו בהנהלה על טעותם. הללו לא הבינו שנתניה המשתפרת לנגד עיניהם היא מרקם עדין שהאחראים לו הם מאמן כריזמטי, קהל עם חסך של שנים ושחקן ציר מרכזי. מלמיליאן לא דרש חיזוק, הוא כבר יסתדר עם מה שיש. רק תנו לו לעבוד, אל תתערבו. אבל מכבי נתניה היתה חייבת להמשיך בתהליך החיוני של הגדילה ומלמיליאן לא היה עירני מספיק לתהליכים, וזהו חטאו הבולט.

כשהתחילה העונה, שוב התברר שמכבי נתניה חיה על בלימה, עם הבלחות נקודתיות של ניצוצות. מה שנתפס כלא רע בעבר התחיל לתסכל את הקהל. לא עבר זמן רב, וריקושטים יצאו מן ההנהלה. המטרות שסומנו: בשקט, המאמן מלמיליאן, ובקול רם הקפטן. איציק זוהר.

כמעט מגוחך להתייחס לתיק שנבנה נגד זוהר בדבר חוסר היציבות שלו, המקצועית והמנטלית, והיכולת שלו למשוך אחריו קבוצה. הרי זהו זוהר המוכר והטוב, שסביבו נבנתה נתניה. זוהר נתן המון לקבוצה באסקפטים אחרים, החל מהקרנת ביטחון חיוני, דרך נקודות ועד להבשלה של רביד גזל, שחקן יוצא דופן שגדל תחת חסותו. אבל כשנתניה סירבה להמריא בחודשים האחרונים, מכל הסיבות הברורות שלא קשורות בזוהר דווקא, אלון החובבן המאוכזב חיפש דרכים להתיר את החוזה היקר שלו. הבוס הקפיא תשלומים המגיעים לזוהר, שידר כלפיו יחס מבזה בראיונות ובשיחות פנימיות, והדרך משם אל אירועי השבוע האחרון היתה קצרה.

זוהר קפץ על המציאה וברח כשקיבל הצעה מכובדת מבית"ר ירושלים, שם כל הישג פרט לירידה יירשם לזכותו. אשר אלון קיבל הבטחה כלשהי בעל פה לשחקן בית"רי, ומיהר לחתום על שיחרור. מיהר מדי. אלון כבר הוכיח, כשהפסיד בבית המשפט למסולקי "פרשיית הקלפים", שאין לו מושג בחוזים ומשמעותם. גם הפעם הוא הפסיד, ונתניה כולה איתו. נתניה לא קיבלה תחליף ומביך מזה - החלה במרדף פומבי מבזה אחרי שחקן, פנוי או מועסק, שיהיה מוכן לבוא במקום. אבל אף אחד לא רצה, ואף אחד לא בא. איפה אורי היה בינתיים? בפינה, ראש קטן, תביאו קשר אני נשאר. כאילו שכל מה שזוהר היה עבור נתניה זה מלצר בעיגול האמצע.

מכבי נתניה הידלדלה כמעט מכל נכסיה. בסופו של עניין עזבו אותה המאמן והשחקן הטוב ביותר שלה - הרוח החיה שהחזיקה אותה מעל המים. אבל לא רק זה. המחיר של טעות הניהול המטומטמת הזו - עוד אחת בהיסטוריה מפוארת - גבוה ממה שאשר אלון מעלה בדעתו. הקבוצה שנבנתה בנתניה נגמרה, ועימה אבדו האינטגריטי והדרך של המועדון. אוהדי נתניה היו מוכנים לקבל רביעיות, אבל לא הודעה ברורה שהקבוצה הזו הולכת לשום מקום. האוהדים מדברים על חרם, אבל לא צריך אקט דרמטי בשביל שהנוכחות ביציעים תרד משמעותית מיד. עבורם, אפילו אלי אברבנל כבר לא יעזור.