פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קידמה, מי צריך את זה בכלל?

        סיכומי הקדנצייה הראשונה של אבי לוזון ערב בחירתו לקדנצייה שנייה, הסיטו את האש משאלה קצת יותר חשובה: למה אין כאן עדיין מנהלת ליגה ולמה ראשי הענף מתקשים להתאחד סביב אינטרס מקצועי-שיווקי שהאיץ התפתחות של ליגות מפגרות כמו שלנו

        "בהנהלה החדשה שעומדת להיבחר יהיו 20 בעלי קבוצות מתוך 29 חברים ובמזכירות יישבו שבעה בעלי קבוצות יחד עם אבי לוזון ושטרן חלובה שהם אנשי כדורגל. תמו הימים בהם לכדורגל תדמית פוליטית", אמר השבוע יו"ר בני יהודה, חזי מגן, בהתייחסו לבחירות להנהלת ההתאחדות לכדורגל שיתקיימו ביום שני. כשמנתחים את הדברים של מגן, אפשר לקבל תשובה ראשונית לשאלה שהעסיקה לא אחת את בכירי הכדורגל הישראלי: מדוע ליגת העל לא מנוהלת על ידי מנהלת ליגה? גם ההצלחה של מנהלת ליגת הכדורסל והמודלים הוותיקים מהכדורגל האירופי לא שכנעו את ראשי הקבוצות לבצע שינוי מבני. כפי שמתאר מגן, בסיטואציה בה מרבית ראשי קבוצות שתי הליגות הבכירות יושבים בהנהלת ההתאחדות, הרי שגוף בדמות מנהלת ליגה הופך למיותר.

        הצורך בהקמת מנהלת ליגה בכדורגל הוא נושא שעמד לדיון פעמים רבות ואף נעשו מספר ניסיונות פרקטיים בנידון בתחילת העשור. גם המבקרים הגדולים מכירים ביעילותה של מנהלת, שתיתן את הכוח לנהל את הליגה בידיהם של בעלי הקבוצות ותפנה את ההתאחדות לעסוק בעניינים ממלכתיים כמו נבחרות ישראל, משחקי נוער וילדים והליגות החובבניות הנמוכות. אלא שלמרות הקונצנזוס, בכל פעם שהנושא החל לקרום עור וגידים הוא נתקל בהתנגדות חריפה בעיקר מבעלי קבוצות קטנות, שחששו מהגדלת הפערים, וכמובן מבעלי תפקידים בכירים בהתאחדות, שחששו מפגיעה במעמדם. אי ההסכמות, הסכסוכים הפנימיים ומשחקי הכוח מנעו את הקמתה של המנהלת בעבר. השאלה היא: האם השינוי שעשה פלאים בכדורגל האירופי, יכול להתקבל ולהצליח גם בכדורגל הישראלי?

        יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון (איתי חסיד)
        בכל פעם שהנושא החל לקרום עור וגידים הוא נתקל בהתנגדות חריפה בעיקר מבעלי קבוצות קטנות, שחששו מהגדלת הפערים, וכמובן מבעלי תפקידים בכירים בהתאחדות. לוזון (צילום: איתי חסיד)

        היוונים מול ההולנדים

        כשמדברים על מנהלת ליגה, הכוונה היא לגוף עסקי שמורכב מבעלי קבוצות ליגת העל, שתפקידו לנהל את הליגה העליונה (בגרמניה וצרפת, לדוגמה, גם את הליגה השנייה) בנפרד מההתאחדות. הרציונל הוא פשוט – בעלי הקבוצות מקבלים עצמאות לנהל בעצמם מו"מ לגבי מכירת זכויות שידור, שיווק ועוד החלטות מנהלתיות כאלה ואחרות, שנמצאות כיום תחת אחריותה של ההתאחדות. "על ידי מנהלת ליגה אתה משרת את האינטרסים המקצועיים, העסקיים והשיווקיים של הליגה ללא כל פוליטיזציה או אינטרסים. הקבוצות הן אלה שיודעות מה הכי טוב להן", מסביר אבנר קופל, יו"ר מנהלת הליגה בכדורסל.

        הצורך הזה קם באירופה בשנות ה-90 עם כניסת הכסף הגדול משידורי הטלוויזיה. בעלי הקבוצות דרשו לקבל לידיהם את ניהול המו"מ ולא הסכימו להתחלק בעוגה השמנה עם קבוצות מהליגות הנמוכות. מאז 1991, עברו מרבית הליגות הראשונות באירופה למתכונת של מנהלת ליגה והשינוי הכלכלי ניכר מיד. בזכות השיווק האגרסיבי, הפכה הבונדסליגה הגרמנית לליגה ששוברת שיאי קהל במגרשים. ביוון, לצורך הדוגמה, החליטה אולימפיאקוס לוותר על הסכם זכויות השידור שחתמו חברותיה למנהלת וחתמה הסכם משלה שמכניס לה 8.5 מיליון יורו לשנה. הכסף הגדול הפך את הקבוצות היווניות לכוח עולה במפעלים האירופיים בעשור החולף. זאת, לצד הירידה במעמדן של הקבוצות ההולנדיות והבלגיות, שם הליגות מנוהלות על ידי ההתאחדויות.

        מעבר לצורך בהתאמה כלכלית, השינוי המבני הציל את הכדורגל באנגליה. ב-1992 היה הכדורגל האנגלי שקוע בתהום פוסט אסון הילסבורו ודוח הלורד טיילור שבא בעקבותיו. הקמת הפרמיירליג, שהיא גוף שמנותק לחלוטין מההתאחדות האנגלית ומנהל את ענייניו בעצמאות מוחלטת, הצילה את אנגליה מהחוליגניזם והאלימות ששררו במגרשים באותה תקופה. כיום, בזכות ההחלטות השיווקיות, הפרמיירליג היא מותג נוצץ ומבוקש שזכויות השידור שלו שוות מאות מיליוני ליש"ט. באיטליה, ששקועה בתהום משלה בשל פרשת הקלצ'ופולי, החליטו באפריל האחרון על מהלך דומה ובעונה הבאה, הסריה A תנתק עצמה כלכלית מהסריה B ותנוהל במתכונת עצמאית בתקווה להחזיר עטרה ליושנה.

        הניסיון המרכזי להקמת מנהלת ליגה בישראל נעשה בתחילת העשור, עם כניסתה המשמעותית של הטלוויזיה למשחק. בתחילה, הרעיון נתקל בהתנגדות חריפה של יו"ר ההתאחדות דאז, גברי לוי. יושבי ראש הקבוצות הגדולות שחר, הרציקוביץ', תאומים ופניג'ל דחפו ואף שכנעו את לוי לקבל את תפקיד יו"ר המנהלת אחרי התפטרותו מההתאחדות, אבל התנגדות הקבוצות הקטנות וקבוצות הליגה הלאומית הפילה את המהלך. "המאבקים הפנימיים הפילו את העניין. כנראה שהכדורגל הישראלי לא יכול להתאחד למען מטרה גדולה יותר", אמר גורם שהיה מעורב בהקמת הגוף. "אני לא הסכמתי למהלך. לא הצלחנו לגשר על הפערים וניהול הליגות המקצועניות נשאר בידי ההתאחדות", הוסיף מגן.

        הקטנות נגד הגדולות

        הכדורגל הישראלי אולי לא נמצא במשבר חריף כמו הכדורגל האיטלקי, אך הוא בהחלט זקוק לשינוי תדמית. העובדות הן שכמות הקהל מתמעטת, מרבית המתקנים במצב עלוב ולא ידידותיים למשפחה, האלימות במגרשים גוברת והליגה כמעט ולא משווקת בצורה מקצועית. "המודל הרצוי והקלאסי שייצור עניין לציבור הוא אך ורק דרך מנהלת ליגה שמחזיקה אנשי שיווק מקצועיים ובדירקטוריון שלה יושבים בעלי קבוצות", קובע קופל, שעטף את ליגת העל בכדורסל באריזה אטרקטיבית והפך אותה למוצר מבוקש. "הכדורסל הוא ענף משני, אפשר ליצור בדיוק אותה אווירה בכדורגל שהוא פופולארי בהרבה".

        קופל עובר למתקפה: "כמי שמנהל מרכז ספורט, אני אמור שאסור שתהיה למרכזים אחיזה בליגות המקצועניות. קבוצות ליגת העל היו אוספות פי שניים או שלושה כסף ממה שהן מקבלות היום, אבל אין פה חשיבה או ראייה עתידית. לוזון הגדיל את הליגה ל-16 קבוצות בלי לבדוק אם יש למועדונים כמו רעננה תשתית או יכולת כלכלית. כתוצאה מהגדלת הליגה, הציבור איבד עניין בענף הפופולארי במדינה. השידורים מועטים והתמלוגים ירדו. דווקא את הכדורסל הולכים לשדר בערוץ 10".

        הקמתה של מנהלת אמורה לשחרר את ההתאחדות למשימות ממלכתיות יותר. על פניו, נראה הגיוני יותר להשאיר את ההתעסקות בנבחרות ובליגות הנמוכות בידי הגוף הציבורי, בעוד בעלי הקבוצות ינהלו את הליגה הבכירה ויחלקו את המשאבים ביניהם. הם אלה שיקבעו לעצמם פרטים גדולים כמכירת זכויות שידור, מחירי כרטיסים ואסטרטגיות שיווק (למשל, מציאת ספונסר ראשי לליגה) ועד פרטים קטנים כשמות על חולצות. "כרעיון שיווקי וטיפולי, אם תהיה מנהלת ליגה, ההתאחדות תוכל להתעסק בנבחרות ובאלפי משחקי ילדים וחובבים שמתקיימים מדי שבוע ויהיה לה יותר קל, אבל בעבר היו ניסיונות ולא הצלחנו לגשר על הפער בין רצונות הגדולות והקטנות", סבור מגן.

        ברמה העקרונית, רוב ראשי הקבוצות סבורים שמדובר ברעיון טוב, כשהבעיה תתעורר בביצוע. ניגוד האינטרסים בין הקבוצות הגדולות לקטנות לא מאפשר הגעה לעמק השווה בנוגע לחלוקת הנתחים. "אני בעד הקמת מנהלת ליגה", מסביר מוני הראל, מראשי הפועל תל אביב. "עתידן הכלכלי של הקבוצות צריך להישאר בידיהן ולא בידי ההתאחדות. אין שום סיבה שהקבוצות לא יקבלו בשביל עצמן החלטות בנושא זכויות שידור כפי שמקובל בכל ליגה באירופה". מגן מסתייג: "הקבוצות העשירות יותר רוצות נתח יותר גדול מהכסף שייאסף לטובת הליגה. ממילא הפער הכלכלי גדול וברגע שהוא יגדל עוד יותר, חוסר העניין, שאתם בתקשורת מדברים עליו, רק יילך ויעמיק".

        רובין הוד נגד ביל גייטס

        חוסר היכולת של בעלי הקבוצות להתנתק מהאינטרסים האישיים ולהתאחד סביב מטרה גדולה יותר, נותן תשובה חלקית לנושא הדיון. על מנת להשלים את התמונה, יש לבחון את מבנה הנהלת ההתאחדות. בהנחה ואכן מרבית יושבי הראש ירכיבו את הנהלת ומזכירות ההתאחדות, הרי שגוף עסקי בדמות מנהלת ליגה הופך מיותר. זאת ועוד, שינוי מבנה הליגות של לוזון השאיר שתי ליגות מקצועניות בלבד. העוגה גדלה ויש מי שיאמר שהמהלך נועד לגדוע מחשבות עתידיות בדבר התאגדות. כעת, לוזון משמש מעין יו"ר המנהלת כשיושבי הראש מתפקדים לצידו כחברי הנהלת ההתאחדות.

        בימים של משבר כלכלי, לוזון הצליח להכניס סכומים נאים לקבוצות מזכויות שידור, אך לא הצליח להרים את תדמיתו השלילית של המוצר שכבר אינו מבוקש בקרב ערוצי הטלוויזיה. אלא שעל מנת לא לעורר עוינות בין יושבי הראש לבין עצמם, נראה כי קיימת הסכמה שבשתיקה לניהול בסגנון 'רובין הוד' שמנחיל לוזון ושמטרתו ליצור שוויוניות יחסית. האם חברה עסקית כלכלית הייתה מנהלת מו"מ טוב יותר מלוזון? האם המודל המקובל בכל אירופה היה הופכת את הכדורגל לידידותי יותר עבור אנשי עסקים שסולדים מהפוליטיזציה שקשורה בניהול על ידי ההתאחדות? מגן בטוח שלא: "כבר שנים שהכדורגל לא פוליטי. האם מנהלת תשנה את פני הכדורגל הישראלי? בוודאי שלא".

        קופל לא מסכים: "אצלנו, שמעון מזרחי, דני קליין, חיים אוחיון ואלדד אקוניס מגיעים לכל ישיבת דירקטוריון ולוקחים בה חלק פעיל. הסיבה לכך היא שאדם שמשקיע מכספו ומזמנו יש לו אינטרס להשיג כספים ולפתח את הליגה. מכבי חיפה (בכדורגל – ע.מ) הוא מועדון לתפארת שיכול לתרום לקידום ליגת העל, אבל יעקב שחר לא נוטל חלק פעיל בהתאחדות. אין בכדורגל מנהלת כי היו"ר וסגנו לא רוצים לתת ובגלל שיש אנשים בהתאחדות שמבחינתם להתעסק בתשתיות, נוער, אקדמיה ונשים אומר פחות פרסום. זו מחשבה שמולידה רצון לא לתת".