עשו לביתם

הפתעה? לא ממש. אלמוני? אחרי חצי העונה הראשונה, ניתן כבר להגיד בפה מלא: גם לא. הבחירה הכמעט בלתי-נמנעת לשחקן המצטיין של השלב הולכת עם הסנטר שפרץ העונה כפי שמעט מאוד שחקנים פרצו לפניו. התחזיות ערב העונה הצביעו על פרטיזן כקבוצה שעתידה להיחלש באופן משמעותי, ובתוך כך גם לאבד, מן הסתם, את מקומה בטופ 16 – מקום אותו הפכה לשלה, על דרך קבע, בשנים האחרונות.

ככה זה. העזיבה של שלושת שחקני המפתח מהעונה שעברה – סטפון לאזמה, נוביצה וליצ'קוביץ', מילנקו טפיץ' - פשוט היתה נראית משמעותית מדי. אלא שבעזרת המאמן דושקו וויושביץ', עדת אוהדים גדולה ונאמנה, ובעיקר, כאמור, בזכות תצוגות ענק של מאריץ', החששות הופרכו - פרטיזן ממשיכה איתנו גם העונה לטופ 16, ואף אחד לא עצוב על כך.

המספרים של מאריץ' מדברים בעד עצמם: 16.8 נקודות ב-72 אחוזים לא אנושיים מהשדה לצד 9.1 ריבאונדים לערב, ששווים גם ל-24.6 נקודות מדד - הרבה מעל המתחרים (לינאס קלייזה, לשם השוואה, יושב במקום השני עם 19.7). אלא שהקסם של מאריץ' לא מסתיים על דף הסטטיסטיקה. את התצוגות המרשימות ביותר שלו העונה רשם הסנטר הנהדר דווקא מול קבוצות עם קו קדמי חזק ועמוק, כמו אולימפיאקוס (23 נקודות ו-15 ריבאונדים) ואפס פילזן (34 נקודות, 16 ריבאונדים). כשמספרים כאלה מגיעים משחקן שבעונה שעברה עוד חימם את הספסל של גרנאדה הספרדית, וזו עונת הרוקי שלו ביורוליג, קשה שלא להתפעל.

התגובות לפתיחת העונה הנהדרת של מאריץ' לא איחרו לבוא. היו כאלו שהכתירו אותו כבר עכשיו כניקולה פקוביץ' הבא, אך מצד שני זרקו למשוואה גם את שמו של דיאן מילוייביץ' - שגם כן נתן עונה מרשימה מאוד במדי פרטיזן ביורוליג, אך לא הוכיח את עצמו כשחקן מהשורה הראשונה בהמשך. בפרספקטיבה כללית יותר, פרטיזן ומאריץ' כבר עשו את שלהם העונה, ומכאן, כמאמר הקלישאה, הכל כבר בונוס. דבר אחד בטוח כבר עכשיו, בין אם פרטיזן תפתיע את כל היבשת או תסתפק בסימפטיה: את החוזה השמן שלו לעונות הבאות, אלכס מאריץ' כבר קנה. ובצדק.

בקרב צמוד בין גצביצ'יוס וריקי רוביו מברצלונה נבחר בסופו של דבר הצלף הליטאי, ולו רק משום שהוא לא ממשיך עם ריטאס לטופ 16 (לאחר הפסד אכזרי ביום רביעי למלאגה), וראוי לציון לשבח על יכולת מצוינת במהלך השלב. אז נכון, עונת הפריצה של גצביצ'יוס קצת איחרה לבוא, אך בגיל 21 העונה הזו סוף סוף הגיעה, ובגדול.

אחרי שבעונה שעברה מיעט מאוד לשחק, גצביצ'יוס ניצל עד תום את ההזדמנות שניתנה לו בתחילת העונה הנוכחית, כשהוחלט שלא להחתים שחקן זר על המשבצת שלו. השוטינג גארד המוכשר הגיב עם תצוגות מגוונות עד מאוד, בכל המסגרות. אם לפני מספר שנים היה נחשב לצלף מדופלם ולא הרבה מעבר לזה, העונה גם ההגנה הפכה לראויה, ויכולת המסירה השתפרה פלאים.

גצביצ'יוס הוביל את ריטאס בדקות משחק ובנקודות, ובסך הכול העמיד ממוצעים של 14 נקודות, 3 ריבאונדים ו-3 אסיסטים למשחק. מעל הכל, נראה מרטינאס מוכן מתמיד לעשות את הצעד הבא - המעבר לקבוצה גדולה, והפיכת כוכב-על ברמה האירופאית. הצלף הגדול הבא מבית היוצר הליטאי? כן, אבל גם קצת מעבר.

גם בקטגוריה זו מבחן התוצאה לא מותיר יותר מדי מקום לספק. במינוי שהיה יותר סתימת חורים זמנית - עם פיטוריו של דושקו איבנוביץ' מהבלאוגרנה בפברואר 2008 - קיבל פסקוואל (עד אז עוזר מאמן) את הקבוצה לידיו, ומיד החל לבנות לעצמו את הקרקע המוצקה עליה הוא יושב נכון להיום. לאחר עונה שעברה מוצלחת, עם אליפות ספרד וחזרה למעמד הפיינל-פור לאחר שלוש שנים של היעדרות, פסקוואל ממשיך להרים את בארסה לגבהים שלא ראתה מזמן.

הקבוצה שלו דורסת העונה כל מה שזז, ונראית בשלב זה כמו רמה בפני עצמה ביבשת, כזו שאמורה להגיע ולבאר ולשם שינוי, גם לשתות ממנה. ברצלונה מציגה כדורסל מלהיב, אינטליגנטי וחכם, עם הגנה מצוינת ותרגילים יעילים בהתקפה. זו לא רק אסופת שחקנים; טביעת האצבע של פסקוואל ניכרת.

עם סגל שחקנים כל כך נוצץ, לפעמים צריך להקנות את היסודות הבסיסיים לסגנון המשחק, ובשאר הזמן פשוט לתת לכישרון ולשחקנים לדבר על המגרש, ולהשאיר את האגו בצד. לפעמים גם זו חוכמה שחסרה למאמנים - בכירים ככל שיהיו - ואת המוטו הזה מצליח פסקוואל ליישם כמו מעט מאוד מאמנים אחרים ביבשת. מצד אחד בארסה שלו בנויה ומאורגנת היטב, אך מצד שני הכישרון העצום שגלום בה מצליח לבוא לידי ביטוי, ולא להיות כלוא בסכמות דוגמטיות (איבנוביץ', לתשומת ליבך).

אז פסקוואל הוא ללא ספק המאמן המוביל בשלב הזה, אך שאלת השאלות היא - האם הוא יצליח להיות גם זה שיופיע כאן, בדיוק ברובריקה הזאת, בכתבת סיכום העונה? גם שם מבחן התוצאה ככל הנראה יקבע, ואז יחכו לו הטיטאנים הגדולים של אירופה – אטורה מסינה, וז'ליקו אוברדוביץ'. התשובה, בתשיעי במאי.

בגדול, הקיץ האחרון היה קצת חסר אקשן בכל הקשור להעברות והחתמות בכדורסל האירופי. המעבר המתוקשר ביותר היה דווקא זה של מאמן - אטורה מסינה, מצסק"א לריאל מדריד. ההיחלשות על הנייר של קבוצות כמו האלופה הרוסית או קאחה ויטוריה, נטעו תקווה בלבבות קבוצות הדרג השני והשלישי של היבשת בכלל, והקבוצות הטורקיות בפרט. התחושה של רבים היתה שהקיץ הזה עשוי להיות זה שיביא את הבשורה עבור הכדורסל הטורקי, שמייחל כבר כמה וכמה שנים לחזור לגודלו הטבעי, בקדמת הבמה של היורוליג.

הפזרנות חסרת המעצורים שאפיינה הרבה קבוצות בקיץ שעבר שינתה פניה, והפכה למתונה ומחושבת יותר. לפתע, שתי הנציגות הטורקיות ביורוליג, אפס פילזן ופנרבחצ'ה/אולקר, ראו איך פתאום יש גם ביכולתם לשים את היד על שמות גדולים באמת ביבשת. איגור ראקוצ'ביץ', למשל, חתם דווקא בפילזן, רגע אחרי שהוא סגר עונת שיא בטאו ויטוריה. גם פנרבחצ'ה/אולקר לא טמנה ידה בצלחת, ועם סוללת כוכבים בסגל, בייחוד בקו האחורי (וויל סולומון בתחילת העונה, לין גריר, גורדן גיריצ'ק, רוקו לני אוקיץ' לקראת סיום שלב הבתים), נראתה כמי שמסוגלת להגיע רחוק. היעד של שתיהן, גם אם לא נאמר בפה מלא, היה העפלה לפיינל-פור. לא פחות.

והנה, ערב סיום שלב הבתים, ותמונת העולות לטופ 16 עדיין לא סופית. אפס פילזן הצליחה אתמול לחמוק בעור שיניה מכישלון קולוסאלי והדחה כבר בשלב הבתים, ואת התודות היא חייבת לאלילת המזל. פנברחצ'ה/אולקר, בתוך כך, בכלל עדיין לא עלתה, והיא צריכה להשיג הערב ניצחון ביתי מול ז'לגיריס בכדי להעפיל לשלב הבא. אפילו אם הקבוצה של בוגדן טאנייביץ' אכן תעפיל, מה שכנראה יקרה, לא לזה התכוונו המשוררים הטורקיים ערב העונה.

מלבד הכישלון המקצועי, ואולי בגללו, גם הקהל הטורקי מצביע ברגליים. מספיק היה לראות את 800 הצופים שהטריחו עצמם לאבדי איפקצ'י האגדי כדי לראות את פנברחצ'ה מול וילרבאן במחזור השביעי, כדי לקבל מושג על התמונה העגומה. הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אך בכל זאת, לא צריך להיות גאון גדול כדי לנבא שבפיינל-פור בפריז לא נזכה לראות את אחת משתי הקבוצות הטורקיות. הקאמבק, אם כך, יצטרך להמתין שנה אחת לפחות. בקצב העניינים הנוכחי, אולי יותר.

בייבי שאק לא במיטבו מתחילת העונה, אבל נראה שלתואר אחד הוא מתקרב בצעדי ענק: השחקן שמצליח להוליך שולל את הקבוצה שלו הכי הרבה פעמים. זה כבר נשמע כמו תקליט שבור- "ביג סופו" נותן סדרה של שלושה-ארבעה משחקים טובים, בהם הוא מציג לראווה את הפוטנציאל העצום שגלום בו, מעלה את רף הציפיות גבוה גבוה, רק כדי להעלות גם את רף הקילוגרמים שלו, ולשוב בטרגיות לספסל.

את הקיץ הזה סופו התחיל במצב רוח מצוין, כשחזר להתאמן ולשחק תחת המאמן שהחזיר אותו לחיים באולימפיאקוס, יונאס קזלאוסקאס, מאמן הנבחרת היוונית. היכולת המרשימה באליפות אירופה גרמה לרבים (ביניהם אנשי אולימפיאקוס) לחשוב שהנה, אולי הפעם הראש של שחורציאניטיס יסתדר, והוא יצליח לשמור על כושר ומוטיבציה גבוהה לאורך זמן.

נשמע מוכר? כן, ולכן גם ההמשך לא יכול היה להיות צפוי יותר; שחורציאניטיס שוב העלה במשקל והוא מציג כושר ירוד מאוד מתחילת העונה. הממוצע העונתי שלו עומד כרגע על 5.4 נקודות ו-2.5 ריבאונדים למשחק, בעשר דקות בלבד לערב. רק האופטימי שבאדם עוד מסוגל להאמין ששחורציאניטיס מסוגל להפוך לסופרסטאר שכולם ציפו ממנו להיות. לפחות עד שלאולימפיאקוס יימאס ממנו, בייבי שאק יישאר כנראה בדיוק השחקן שהוא עכשיו: כישרון עצום, אכזבה עצומה עוד יותר.