סיכומים לא צריך לעשות בסוף

בקיץ 2003 מכבי תל אביב הכריזה גיוס כללי, כשהמטרה ברורה: זכייה בפיינל פור שייערך ב-2004 ביד אליהו. פיני גרשון חזר לקווים, ההנהלה הפצירה בבלאט לשוב לעמדת עוזר המאמן, פארקר הוחזר למדים הצהובים, ובהיכל הונחת יאסיקביצ'יוס, שזה עתה הוביל את ברצלונה לתואר יורוליג היסטורי. הציפיות ממכבי של אז היו בשמיים. בקיץ האחרון קיבל פיני גרשון יד חופשית לבנות את מכבי תל אביב מחדש. אחרי שלוש שנים עתירות דרמות, כישלונות ובעיות, במכבי קיוו שהמאמן יקים את העסק מחדש. הכוונה הייתה לבנות קבוצה צנועה יחסית, נטולת כוכבים, אך מוכשרת, חכמה ורעבה. רגע לפני המשחק נגד מארוסי, שיסיים את השלב הראשון ביורוליג, מכבי תל אביב היא קבוצה שלא שולטת בגורלה ותלויה בתוצאות יריבותיה לגבי מיקומה הסופי בבית. מכבי עדיין נמצאת, במקרה הטוב, בתהליך בנייה, אבל ברור שמלבד הניצחון הביתי על צסק"א לא ניפקו הצהובים משחק אחד טוב באירופה, והקבוצה של גרשון מבולבלת, רכה, כבויה וחסרת כיוון. מכבי נבנתה כקבוצה שהשלם אמור להיות גדול מסך חלקיה, אך בפועל זה לא קרה.

"הבעיה הכי גדולה במכבי זה רמת הציפיות וההשוואה לאותם סגלים שלקחו אליפויות אירופה בצורה מרשימה”, אומר יורם חרוש. "נוצרה מחשבה שפיני והצוות יוכלו להביא שחקנים כמו פארקר, שאראס, וויצ'יץ' או מקדולנד והאפמן, ואין שום ערובה לכך שאפשר לחזור על מרקם נדיר שכזה. זה המפתח להכל”. מכבי החליפה מאז תום 2005/06 מאמן או אפילו שניים מדי עונה, ודווקא היציבות בעמדת המאמן – ולא סתם מאמן, אלא בונה השושלות הקודמות - בתחילת העונה הזאת, עוררה את אותן ציפיות. נוכחותו של גרשון הופכת את מכבי לקבוצה המורכבת מחלקים שמנסים להתגבש לשלם גדול יותר, החוס?ה בצלו של אותו שלם מיתולוגי מהשנים 2004 ו-2005. נקודת הפתיחה בלתי אפשרית מבחינת הציפיות.

"אנחנו עדיין לא מסונכרנים", טען גרשון ב-7 באוקטובר אחרי ניצחון על גלבוע/גליל, “אני יודע שאנחנו יכולים לשחק טוב יותר", אמר המאמן אחרי ניצחון על לובליאנה, "עשינו את כל השגיאות האפשריות", קבע אחרי הפסד חוץ לויטוריה, ואחרי ההפסד במוסקבה לצסק"א, גרשון הודה כי ”גם אם המשחק היה נמשך 3 שעות היינו מפסידים”. גם גרשון שוכב תחת סד הציפיות, ויודע שיציר כפיו רחוק מלהיות דומה ליציר דמיונו, או כפי שלימונד הגדיר זאת בפשטות: “היו לנו הרבה משחקים מכוערים השנה".

מקור תחלואיה של מכבי הוא במהפכה, עוד מהפכה, שבוצעה הקיץ בסגל. מאז ימי ספאחיה מכבי חסרה שלד איכותי שעליו אפשר לבנות את הגוף. מלבד דיאור פישר, יניב גרין, רביב לימונד ודרק שארפ, כל הסגל הוחלף בקיץ, וגרשון, כמו קודמיו, נאלץ ליצוק זהות ואופי לאסופת השחקנים החדשה. "אין ספק ששמירה על השלד זה אחד מהיתרונות הגדולים של מכבי לאורך השנים. פעם, אחת לשבע-שמונה שנים ביצעו החלפת משמרות”, אומר רובי בלינקו. "פיני ניקה את השטח, לפעמים לוקח יותר משנה אחת כדי שזה יתחבר, ועל זה משלמים מחיר”. בתקופה המקבילה אשתקד מכבי קלעה ממוצע של 81.5 נקודות למשחק ב-54% ל-2 (שישית באירופה), היתה שלישית בכדורים חוזרים (357), חמישית באסיסטים (143), ודורגה במקום האחד-עשר באיבודים. אמנם העונה מכבי מובילה את אירופה בריבאונדים (325), אך קולעת פחות (79.8 נק' למשחק) באחוזים פחות טובים (50% ל-2, 15 באירופה) ומדורגת במקום באחד-עשר בכמות איבודים. חוסר התקדמות כשמשווים לעונה שעברה, בה מכבי החליפה מאמנים באותו שלב וביצעה זעזועים בסגל (רודני ווייט, באטיסה ופייזר).

"העובדה שמכבי במשך שלוש עונות בנתה והרסה את הקבוצה והגיעה לעונה הזאת חסרת שלד בפירוש פוגעת בה", מוסיף חרוש, "הבניה מחדש לא עשתה לה טוב”. המחיר שמכבי עשויה לשלם עקב חוסר התגבשותה לכדי קבוצת כדורסל איכותית, הוא מעבר למספרים סטטיסטיים. אחרי שהערוצים המסחריים נטשו את הקבוצה, במכבי יודעים שכישלון נוסף בטופ 16 עלול לפגוע במעמד הקבוצה גם בעיני הספונסרים (במיוחד אחרי פרשת פנאן) והאוהדים.

"נכון שמכבי זאת קבוצה שמשחקת שני משחקים בשבוע לאורך כמעט כל העונה, אבל הקונספט של לבנות סגל כשעמדות 11, 12 ו-13 עם שחקנים איכותיים, הוא יותר מדי בעיני”, אומר חרוש. "כיום אפשר להתחזק באמצע השנה. אוסף של יותר מדי שחקנים טובים יוצר סגל רחב מדי". לאורך שנותיו במכבי, גרשון דגל ברוטציה קצרה ושיחק עם חמישייה קבועה, למעט שינויים נקודתיים הנובעים מהתאמה טקטית או בעיית פציעות. העונה, מלבד בלות'נטאל ופרקינס (שארפ לא נספר), כולם פתחו בשלב כלשהו בחמישייה. הסגל הרחב של מכבי לא מגובש, ומאלץ את גרשון לסטות מדרכו ולחפש את הקבוצה עליה חלם. התוצאה: מכבי נעדרת היררכיה ברורה ורוטציה הדוקה, גרשון לא מצליח להוציא מהקיים את הסגנון השוטף והמרהיב מהעבר, ואפילו ניצחון על רומא החלשה הופך למשימה קשה, כשל-20 נקודות ההפרש יש טעם חמצמץ וארומה של הפסד.

"שחקנים אוהבים היררכיה גם אם הם במקום נמוך בה”, אומר מוטי דניאל, “ככה הם יודעים את מקומם וזה עושה להם את החיים קלים. מצד שני, אפשר לראות שכל אחד במכבי קיבל את ההזדמנות שלו, אין מישהו שנדחק החוצה ויכול להרגיש מקופח. אם פישר בתחילת השנה לא שיחק הרבה והיה שולי, הוא קיבל אחר כך המון דקות והיה חייב להיות מוכן בהן. שחקן צריך להיות מוכן כל זמן, זאת לא קייטנה". פישר הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכך שחוסר ההיררכיה במכבי פוגע בביטחון האישי. בעונה שעברה הציפיות ממנו היו נמוכות והוא הפתיע לטובה בשלב העונה הרגילה עם 14.1 נקודות (70 אחוז ל-2) ו-7.7 ריבאונדים ב-28 דקות משחק. העונה, אחרי שנת התאקלמות, הוא היה אמור לפרוח, אך תורם רק 6 נקודות (52 אחוז ל-2) ו-5.1 ריבאונדים ב-20 דקות משחק. ככה זה כשאתה מוגדר כמחליף למאצ'יי לאמפה, מוצא את עצמך הופך לסנטר פותח ומיד אחר כך שוב כשחקן ספסל.

"למרות שפיני עושה כל מיני דברים גדולים, הוא יודע שמכבי חייבת משחק פנים, שחקן מטרה בצבע, ובכך להפוך את המשחק מבפנים החוצה ולא מבחוץ פנימה”, אומר בלינקו, "חייבים מישהו שיכריח הגנות להתכווץ, יקל על הגארדים לזרוק מבחוץ וימנע מהגנת היריבה להיות ערוכה למתפרצת". הטסתו של לאמפה לקאזאן נוכח תרומתו הדלה משני צדי המגרש היא לגיטימית, אולי אפילו מתחייבת נוכח הבעיות שיצר הפולני למכבי בשל רכותו ומוגבלותו. אבל זו גם הודאה ראשונה מצד הצוות המקצועי בכישלון הבנייה, ובכך שעמוק בתוך ינואר עדיין עליהם להמשיך ולגבש את המרקם הקבוצתי. "מכבי ידעה מי זה לאמפה וחשבה שתקבל ממנו איכות בדברים החזקים שלו – קליעה ואתלטיות, ושהשילוב שלו עם לאזמה ייתן לה את היתרונות של כל אחד, מבלי שהיא תצטרך לקנות סנטר שעלותו שלושה מיליון יורו", מסביר חרוש מדוע גרשון בכל זאת הביא את הפולני בתחילת העונה, על אף שידע את חסרונותיו.

לאמפה הוא לא הפספוס היחידי של גרשון ודרוקר. "הבעיה הגדולה היא אנדרסון”, אומר חרוש, "היו שהשוו אותו לפארקר, אבל פארקר תמיד היה ונשאר חיובי בגישה שלו, והגישה שאני קולט מאנדרסון היא של כוכב בעל גינונים וחסר ביקורת עצמית. גישה זה נכס שאי אפשר ללמד". אנדרסון פתח מצוין את העונה, קלע 25 נקודות נגד לובליאנה ורשם ממוצע של 17.5 נקודות בארבעת משחקיו הראשונים ביורוליג, אולם מאז הידרדר ל-8.6 נקודות בחמשת המשחקים הבאים. הגישה עליה מדבר חרוש באה לידי ביטוי מובהק לאחר ההפסד לוויטוריה, בו קלע אנדרסון 1 מ-11 מהשדה ואמר בחדר ההלבשה: "אני לא חושב שהיה לי משחק רע...אין ספק שהיריבות מנסות קודם כל לעצור אותי, ואני אומר להן: כדאי שתנסו לעצור את אלן אנדרסון, כי קבוצה שלא תתמקד בי תהיה בצרות".

אנדרסון יכול להמשיך לדבר על עצמו בגוף שלישי, אבל עם 3.1 איבודים למשחק, 46 אחוז ל-2 ו-33 אחוז לשלוש, ברור שהוא אפילו לא שמץ מהפארקר לו מכבי קיוותה. יכולתו הלא יציבה וגישתו היהירה, מקשים על גרשון לגבש היררכיה ברורה, ולכן הקבוצה תקועה במקום ולא משתפרת. "לפעמים קבוצות מוצאות את הגו-טו-גאי כבר בתחילת העונה", אומר בלינקו, "למכבי, נכון לעכשיו, אין את האיש הזה שאפשר ללכת איתו. על פניו נראה שאנדרסון היה אמור להיות, וזה לא קורה. אז פעם הולכים על זה ופעם על זה, ועדיין מחפשים את הגו טו גאי".

הדוגמה המובהקת לחוסר ההיררכיה וההודאה בכישלון הרכש באה לידי ביטוי בשניות הסיום במוסקבה. באותו משחק אנדרסון היה פושר, איידסון הצטיין עם 17 נקודות והיה השחקן החם, אבל את הזריקה המכריעה רצה הצוות המקצועי שייקח דווקא בלות'נטאל, שהיה 1 מ-8 מהשדה עד אותו שלב. גרשון סמך על הניסיון של בלות'נאטל, יותר מאשר הכושר של איידסון או היכולת של איידסון, ספקי הנקודות העיקריים שלו. התרגיל לשלשה הפך לפוסט-אפ כושל, ומכבי הפסידה בעוד משחק חשוב. “אני לא חושב שמכבי גילתה משהו שהיא לא ידעה, אלא האמינה שהדברים יתפתחו אחרת, בגלל האופי של השחקנים”, אומר דניאל, "הציפיות מאנדרסון ואיידסון היו בסטנדרט מסוים, מכבי לא ציפתה שלאמפה יהיה באסטון, אבל קיוותה למעין וויצ'יץ' שימסור ויקלע ויחלק כדורים. יש את אלמנט ה'כוכב נולד' - מתוך הידיעה שתקציבית הם לא יכולים להביא את השמות הכי חמים, הם חיפשו שחקנים טובים שנייה לפני שהם פורצים ועושים קריירה גדולה שתייקר אותם, אבל אי אפשר לעשות פרה מסוס".

"מכבי לא מיצתה את מלוא הפוטנציאל מהקבוצה", אומר בלינקו, "נכון לעכשיו השלם לא גדול מסך חלקיו, אבל זה עדיין עוד יכול לקרות, אני לא ממהר להספיד". למכבי הנוכחית סגל רחב, אך חסר זהות ולא מגובש; אין לקבוצה אופציה אמינה מבחוץ; היא חסרה שחקן פוסט-אפ אמיתי והגבוהים שלה לא מספיק מוכשרים כדי לאפשר לגרשון לבצע מהלכי פיק אנד רול, לחם חוקו ההתקפי בשנים קודמות. כל כובד המשחק נמצא בקו האחורי, אין שחקן פנים שהוא "אס" התקפי ועובדה היא שהקו הקדמי תורם עד כה רק 26 אחוז מנקודות הקבוצה. גם אם מכבי תסיים שנייה בבית ותתחזק בשחקן פנים, כפי שהיא נראית כיום, קשה להאמין שהיא תוכל לעמוד כשווה לקבוצות הבכירות ביבשת. "בעבר מכבי ידעה לקחת שחקנים שלאו דווקא היו כוכבים ולהשביח אותם, כפי שהשביחה את האפמן”, אומר חרוש, "כיום, עם ויז'נייבסקי, לאזמה והשאר זה בינתיים לא קורה. מה לעשות, כדורסל זה לא חברת ביטוח. אני חושב שמכבי בתקופה הנוכחית תחת פיני, עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. הם יודעים שהקבוצה לא משחקת טוב. יש חבלי לידה קשים, לא בטוח אם זה יוביל לטופ של אירופה, אבל התחושה שלי היא שמכבי תשחק יותר טוב".

מכבי של העונה היא קבוצה שנבנתה מחדש תחת ציפיות עצומות, בלתי אפשרויות, ונבנתה ללא בסיס איתן, שלד שיסייע לה לצלוח את התאקלמות השחקנים החדשים. בשל כך גרשון ניהל רוטציה רחבה והתקשה לייצר היררכיה עקב חוסר התאמה מנטלי או חוסר חיבור מקצועי של חלק משחקניו. כל אלה הפכו את מכבי לקבוצה שלא מתקדמת ומשתפרת ברמת המשחק שלה, ולכן רחוקה, נכון להיום, מהטופ האירופי. השאלה היא האם מכבי מסוגלת לקטוע את רצף הבונים-הורסים שמאפיין אותה, ולהשתמש בקבוצה הנוכחית כשלד לעתיד. "פיני בונה עם ראייה עתידית לכמה שנים ואני נותן למכבי את הקרדיט על כך”, מסכם דניאל, "למרות שפוטנציאלית האמנו שיש יותר, ובפועל אני לא רואה את היותר".