אולי בכל זאת ישראלי?

במשך שנים ניסתה וואלה! ספורט לטפח אג'נדה ברורה בנוגע ליחס הישראלי למאמנים זרים והאופן שבו אנחנו מפספסים את הכלי הנהדר בדרך לקידמה. מה לא עשינו כדי להדגיש את האבסורד בכך שמדינות כדורגל מתקדמות כמו יוון וטורקיה מבינות את חשיבות גלגל העזר הזה, ואילו אנחנו נכנעים תמיד לישראליות הברקוביצ'ית - שלמה שרפית. הראינו כיצד בימיה הצנועים יותר של מדינת ישראל, בהם עוד לא חשבנו שאנחנו יודעים הכל, מאמנים כמו גיולה מאנדי, זלטקו צ'ייקובסקי וג'ק גיבונס לימדו את הכדורגל הישראלי דבר או שניים. נלחמנו למען לואיס פרננדס, לותר מתיאוס וגם אם טעינו פה ושם, תמיד צדקנו בגישה לפיה הכדורגל הישראלי חייב לפתוח את שעריו למקורות ידע שאין לו.

מספיק לשמוע היום, במסגרת הדיון על מאמן הנבחרת הבא, אנשים שטוענים שדושאן אוהרין היה כישלון (להזכירכם, רבע גמר גביע המחזיקות) כדי להבין עד כמה הבורות עדיין מנחה אותנו. עד כמה החשש, האטימות, העצלנות והמניפולאטורים שמסובבים את הענף על האצבע שלהם עדיין שולטים. יותר מזה, רשימת המועמדים הישראלים לתפקיד מאמן הנבחרת הבא לא שוללת לגמרי את האופציה הזרה. גוטמן רק בראשית הקאמבק שלו ומי יודע כיצד זה יסתיים. אלישע לוי רק בראשית ההצלחה הגדולה הראשונה שלו ומי יודע כיצד יתאים לנבחרת. רוני לוי התקמבן, אברהם גרנט התקמבן, לא נשארו יותר מדי אופציות.

ובכל זאת, מבול השמות הזרים שהוצעו לתפקיד, כמו הספינים מסביב, הדרך בה בוררים מתוך הבררה את הבינגו האפשרי היחיד, לחץ הזמן למצוא אחד כזה עד המשחק מול רומניה בתחילת מרץ ולא לפני הבחירות בהתאחדות ב-18 בינואר, מעלים את החשש מפני בחירת המאמן הזר הבא. אבי לוזון מתעקש שזה הכיוון היחיד שלו, אבל כדי להצליח במשימה באמת, כדי לקעקע סופסוף את המיתוס סביב חוסר היכולת של השחקן הישראלי להצליח תחת מאמן זר (מעניין שזה לא תקף לבניון בליברפול), חייבים מנגנון יותר מיומן ופחות מושפע מגורמים חיצוניים שמנסים להשפיע על היו"ר. הסכנה שמישהו ימכור ללוזון לוקש היא גדולה מדי.

במצב שבו נבחרת ישראל נמצאת וכל עוד לא צץ יהלום אמיתי על מדף המאמנים הזרים, שיכול להתאים גם להצעה הכספית וללחץ הפוליטי הענק שצפוי לו, שווה ללוזון לשקול שוב את אופציית המאמן הישראלי. לא בטוח שנבחרת ישראל במצבה צריכה עכשיו עוד ניסוי. לא בטוח שלא עדיף לה לנסות להרכיב משהו מוכר. נוסחה מקומית שתסמל את הצורך בהתגייסות למען הנבחרת ותחבר טוב יותר בינה ובין ההתקדמות של הקבוצות הישראליות במסגרת הבינלאומית. נוסחה מוכרת שמתבססת, בנפרד או לחוד, על אלישע לוי, אלי גוטמן, ראובן עטר. נוסחה עם הרבה פחות סיכונים, שתדע גם להתמודד עם הלחץ האדיר והמכבש הפוליטי שצפוי למאמן שיזכה בג'וב לפני הפרשן האובייקטיבי איל ברקוביץ'.