רחוקים מהטופ

חזרה של מכבי תל אביב ליורוליג אחרי פגרת חג המולד עוררה כאן פעם התרגשות מסוימת. היה מסקרן לראות שינויים טקטיים שהוכנסו במהלך החופשה, שחקנים שמתאוששים ממשבר ובעיקר יריבה מאתגרת יותר מזו שפוגשים הצהובים בדרך כלל בליגה. הפעם נעלמה התחושה הזאת כלא היתה, בלי שום קשר לעננת מוני פנאן שמרחפת כל העת מעל מכבי תל אביב.

המשחק אתמול (חמישי) אמנם התקיים במסגרת האירופית המכובדת, אבל למרות העטיפה הנוצצת אי אפשר להתייחס אליו כאל התמודדות שמשתייכת לרמות הגבוהות. רומא היא קבוצת תחתית בליגה האיטלקית החלשה, שזוכה לשלוש קבוצות ביורוליג רק עקב הסכמי עבר, עוד מהימים בהם ארץ המגף היתה מעצמת כדורסל. על אף כמה נסים שקרו לה בתחילת העונה, אין לה כלים לגבור בחוץ על קבוצת כדורסל סבירה. ומכבי תל אביב, למרות ההפרש הגבוה בסיום, עונה בדיוק להגדרה הלא-מלהיבה הזאת.

המשחק אתמול התפתח בצורה דומה לכל משחקי הבית של מכבי מול קבוצות הדרג השני בבית שלה: התחלה מגומגמת, שנובעת בעיקר מהיעדר כלים התקפיים - לפחות כל עוד אלן אנדרסון לא חוזר לכושר, דורון פרקינס לא מרכז אלא מפזר ודיאור פישר לא נזכר שהעונה התחילה כבר לפני מספר חודשים - ומהגנה אישית בינונית, שם מתקשה מכבי לעצור שחקני פנים כמו אנדרה האטסון.

במחצית השנייה, בחסות הספסל הארוך והמאמנים היריבים שאינם מצליחים להתמודד עם הגנות המץ'-אפ-זון של פיני גרשון, הקבוצה האורחת מרימה ידיים וקורסת. כמו תמיד, גם אתמול היה מעורב במהלך הבריחה גיא פניני, שסיפק אנרגיות בהגנה ועשה גם שתי שלשות קריטיות. יחד עם הידיות המאופסות של אנדרסון ובלות'נטאל, מכבי ניצחה בסיום בקלות.

אפשר ללמוד מההישג הזה בערך מה שניתן להסיק מניצחון ליגה על אשקלון. במלים אחרות, כלום. אחרי המשחק במארוסי יסתיימו הטיולים ויחל השלב שאליו שייכות רק קבוצות כדורסל אמיתיות. המאזן העגום של מכבי מול הקבוצות היחידות ברמה גבוהה שפגשה העונה, צסק"א מוסקווה וקאחה לבורל, עומד על 3:1. שום דבר שהיא עשתה אתמול לא העיד שכשתפגוש שוב קבוצות מהדרג הזה, בטופ-16, משהו ישתנה.