בגיל 22 וכשהוא מוגדר כאחד משוערי העתיד של אפריקה, כל מה שהיה צריך איטומלנג קונה זו במה להציג עליה את כישוריו. השוער קיבל את המקום בין הקורות של נבחרת דרום אפריקה כשזו אירחה את גביע הקונפדרציות בקיץ האחרון והציג יכולת נפלאה, כולל עצירת פנדל מרגלי דויד וייה הספרדי. ההתלהבות מיכולתו של קונה חצתה יבשות וימים, אך שככה במהירות. קבוצות מאנגליה וגרמניה שהתעניינו באפשרות לרכוש את השוער העולה, ירדו מהרעיון אחרי שהשקיעו מחשבה ארוכה בנושא ולא התנערו מהספקות. בצר לו, נאלץ קונה לוותר לעת עתה על החלום האירופי ולהאריך את חוזהו בקייזר צ'יפס המקומית. בסביבתו ניסו להסביר, כשאמרו, כמעט בייאוש: "כנראה שמאפריקה שוער יכול להתקדם רק לישראל".
ניסיון המעבר הכושל של קונה הצטרף לעיכוב של וינסנט אניימה בישראל ולדריכה במקום של קרלוס קאמני. הקמרוני נחשב לשוער האפריקאי הבכיר כיום, אך בשנתיים האחרונות חלה נסיגה ברמתו, במיוחד בהתחשב בפריצה המוקדמת ובתקוות הגדולות. הוא הרבה להסתבך בפרשיות מיותרות מול עמיתים לקבוצה ואוהדים ונראה מיואש מכך שלא השכיל לבצע את קפיצת המדרגה למועדון בכיר יותר. קאמני בן ה-26 היה בשנה שעברה כבר עם רגל וחצי בטוטנהאם, אך בקבוצה הלונדונית התחרטו ברגע האחרון ומאז השוער, שנחשב ליורשם של תואמס נ'קונו וג'וזף אנטואן בל, שרוי בדיכאון.
סוכנו של קאמני ניסה לבאר את הסוגיה, וטען כי באירופה עדיין קיימת סטיגמה לגבי שוערי היבשת השחורה. כולם מודעים ליתרונות הפיזיים, לגמישות ולזינוקים החתוליים, אבל מודאגים מהיסודות הלוקים בחסר ובעיקר מכך שהשוערים הללו הם בלתי צפויים, וזאת בלשון המעטה. כשאנו רגע לפני שריקת הפתיחה של אליפות אפריקה 2010, זה בדיוק הזמן לברר האם השוערים האפריקאים עדיין מקופחים בגלל אותו דימוי שדבק בהם, או שמא הם באמת לא מספיק טובים כדי להוביל נבחרת להצלחה מסחררת במונדיאל ולהגן על שערן של הקבוצות המובילות באירופה.
הדימוי
נבחרת חוף השנהב הגיעה למונדיאל הראשון בתולדותיה ב-2006 עם ציפות בשמיים, חרף הבית הקשה שהועיד לה מפגשים עם ארגנטינה, הולנד וסרביה. עם שמות כמו יא יא טורה ודידייה דרוגבה, ועוד שחקנים רבים המככבים בליגות הבכירות באירופה, בהחלט היה לפילים על מה להסתמך, אך החיסרון בשוער בעל שיעור קומה היה בעוכריהם. ז'אן זא'ק טיזייה היה האיש שעמד בשערה של חוף השנהב, וכבר בדקה ה-14 במשחק ההפסד לארגנטינה, כששמט כדור לתוך שערו בעקבות נגיחה של רוברטו אז'אלה וניצל רק הודות לצוות שופטים מנומנם, הבינו באביג'אן כי יצטרכו לחכות ל-2010.
בחוף השנהב, הנחשבת כרגע לנבחרת המובילה של היבשת, המתינו בסבלנות ארבע שנים, אולם הזמן לא הביא עימו שום בשורה. ההגנה מאוזנת, הקישור מגובש וההתקפה ממשיכה להתחדד. רק עמדת השוער הראשון, עליה נלחם אריסטיד זוגבו ממכבי נתניה מול בובקאר בארי שלא רואה מגרש בלוקרן, מהבהבת באור אדום בוהק ומשוועת לפתרון. "השוערים שלנו מוכשרים ותחרותיים, יש להם פוטנציאל לרמות הגבוהות, אבל גם בעיה מנטלית מאוד קשה", קבע אלן גואנמה, שהוביל את חוף השנהב לזכייה באליפות ב-92' כששמר על שער נקי בכל המשחקים, וכיום עובד בנבחרות הצעירות. "הם לא מסוגלים לשאת את האחריות והלחץ המתווספים לעמדה כל כך קריטית. הם צריכים להתעלם מהביקורות ולסמוך על עצמם. רק כך יוכל לבוא השינוי".
בכלל, ניתן לומר כי היחידות שמגיעות בראש שקט לאנגולה בכל הקשור לעמדת השוער המוביל, הן ניגריה עם אניימה והאלופה מצרים עם עיסאם אל חדארי בן ה-36, שבקהיר לא מעיזים לחשוב מה יהיה כשיפרוש. אפילו בקמרון שוקל פול לה גואן להעניק עדיפות לגי נ'די אסמבה, שוערה של ואלנסיין הצרפתית, על פני קאמני שנמצא בנבחרת מאז 2001. "יש מספר דברים שמעכבים את הנבחרות האפריקאיות", הודה שון בארטלט, חלוץ נבחרת דרום אפריקה לשעבר. "יש יותר מדי טעויות מיותרות בהגנה, הרגל מגונה של ספיגת שערים בדקות הסיום בגלל חוסר ריכוז וכמובן שוערים ברמה נמוכה. גם המאמנים מודעים לכך".
כשברקע מתגברים הקולות ביבשת המאמינים כי מונדיאל 2010 יביא עימו לראשונה אלופה אפריקאית, הצרות בין הקורות אצל מרבית הנבחרות סותרות זאת לחלוטין. "מאז תומאס נ'קונו, שאפילו ג'אנלואיג'י בופון ראה בו מודל לחיקוי, איזה שוער אפריקאי באמת נחקק בזיכרון?", תהה ז'וזה נוגיירה, מאמן שוערים ברזילאי שהגיע ליבשת השחורה על מנת לשנות את דרך העבודה עם השוערים. "יש כאן בעיה קשה בשיטות האימונים ובעיקר בגישה הלא מקצועית של השוערים עצמם. בברזיל הצלחנו לעשות את השינוי, והמטרה היא להקנות כאן שיטות אימון חדשות ולגרום לשוערים האפריקאים לעבוד קשה".
השינוי?
באליפויות הקודמות של היבשת יכולנו לחזות בלא מעט שגיאות מביכות של שוערים, שעלו לנבחרותיהם בכרטיס לשלב הבא והפכו מושא ללעג בקרב אוהדי היריבות. הגדיל לעשות שוער נבחרת מרוקו, חאליד פוחאמי, ששמט כדור בצורה אומללה בגמר 2004 ואיפשר לזיאד ג'אזירי לכבוש שער קל ולחגוג עם טוניסיה ניצחון 1:2 וזכייה באליפות. למזלו של השוער שמירר בבכי לאחר המשחק, מאמנו היה באדו זאקי, שוער הנבחרת לשעבר שהבין לליבו של חניכו. "אני מכיר היטב את התחושה", הודה זאקי, "הייתי במצב הזה". מי שנקט בגישה פחות סלחנית, לאחר אליפות אפריקה 2006, היה דווקא ספ בלאטר. "כל שוערי הנבחרות האפריקאיות חייבים להשתפר משמעותית", אמר נשיא פיפ"א, וגרר אחריו גל תגובות נזעמות מצד אנשי הנבחרות שסברו כי הוא מנציח את הסטיגמה.
השוערים האפריקאים למדו שבאירופה עדיין קיימות דעות קדומות, אם כי המגמה הולכת ומשתנה, כפי שציין וינסנט אניימה בראיון לוואלה! ספורט לפני כשלושה שבועות. "כשוער אפריקאי באירופה, אתה חייב להיות תמיד בשיאך כדי להתעלות על השוערים המקומיים. ברגע שעשית זאת והרשמת אותם, נשברו כל המחסומים", בטוח אלוי אגו, שהיה שוערה השני של ניגריה במונדיאל 94'. כרגע, בכל אופן, אין אף שוער אפריקאי בהרכב של קבוצה בכירה ביבשת, כאשר גם מועדונים ששקלו את האופציה נסוגו בסופו של דבר והימרו על שוער אירופי או דרום אמריקאי (כמו במקרה של טוטנהאם, שבחרה בהורליו גומש ולא בקאמני).
תואמס נ'קונו, מהדור החלוצי שסלל את הדרך עבור השוערים השחורים בשנות ה-80, ושלח את קאמני להמשיך את מורשתו באספניול, בטוח כי חניכו יהיה למרות הכל זה שיבצע את קפיצת המדרגה ויסחוף אחריו אחרים. "קרלוס ממשיך לעבוד קשה ומשפר את הצד הטקטי במשחק שלו", אמר מאמן השוערים של הנבחרת הקמרונית ל'גרדיאן' הבריטי. "הוא מסוגל לשחק בכל קבוצה, למצוא עצמו בליגת האלופות ולהשכיח לגמרי כל תווית שהוצמדה לשוערים האפריקאים".
קאמני, אניימה ואל חדארי הוותיק הם, כאמור, השמות הבולטים בין שוערי הנבחרות בטורניר, אך מלבדם בונים גם על פאוזי שאושי, שהבריק בניצחון של אלג'יריה על מצרים בקרב על ההעפלה למונדיאל, אם כי טרם הבטיח את מקומו כשוער הראשון. כל שאר השוערים מועדים לפורענות, והדאגה העיקרית היא דווקא בפייבוריטיות לזכייה כמו חוף השנהב וגאנה, עבורן מדובר בנקודת התורפה. האליפות באנגולה יכולה להוציא את שוערי אפריקה לדרך חדשה, אך באותה מידה - ובהסתמך על טורנירי העבר - לקבע את מעמדם כשוערים מוזרים ובלתי צפויים המצויים בתחתית סדר העדיפויות. בכל מקרה, ליגת העל שלנו תמיד תקבל אותם בזרועות פתוחות.
