זה שובר לב של גבר כשהבית ריק

ברוכים הבאים לאיצטדיון רמת גן. למי שלא זוכר רק נרענן, את המשחק עם מכבי תל אביב אירחה בני סכנין. במקום אלפי אוהדים באיצטדיון דוחא, קיבלנו קבוצה קטנה וחסרת משמעות של תומכים. בני סכנין הייתה ללא ספק צריכה לקבל עונש על אירועי השבוע שעבר, השאלה היא אם אי אפשר היה לעשות משהו אחר כדי למנוע מכולנו לקבל את העונש הזה

אבל יש יתרון בלהיות לבד ביציע. למשל, לראות משחק בתנאים ביתיים, בלי שאף אחד דוחף, לוחץ ומפצח עליך גרעינים. לא צריך לצעוק לשמן עם החריץ מקדימה לשבת כי הוא מסתיר, אפשר לראות את הלבן בעיניים של עבאס סואן, ההוא מהארטיקים בא אליכם בשירות אישי, עוד לפני שהוא מתעכב על החמולה שגורמת לכל קרטיב מישמש שלו להתמוסס. באמת, כשחושבים על זה - זה ממש אידיאלי (יאללה, על מי אנחנו עובדים?)

הפעם לא מדובר בנצרת ולא בבית"ר ירושלים, אלא במכבי תל אביב - החזית השלישית שעומדת מול בני סכנין בכל מפגש ביניהן. לא זה המקום לענות על השאלה "מי התחיל", אבל רגע לפני שאתם מאשימים את האוהדים שבתמונה, תחשבו שוב. רק הבוקר החליטה ההתאחדות לכדורגל להעמיד את מכבי תל אביב לדין בגלל קריאות גזעניות. לא שאוהדי סכנין הם טלית שכולה תכלת, אבל לפעמים קשה לשתוק

תראו את התוצאות האחרונות של מכבי תל אביב: ניצחון על מכבי חיפה, הפסד בנתניה, ניצחון על אשדוד, תיקו מול אחי נצרת, ניצחון על בית"ר ירושלים, תיקו נגד סכנין. זה לא סתם חוסר יציבות, זה האבטיפוס של חוסר יציבות, ואבי נמני צודק כשהוא מאבחן את הבעיה של הקבוצה שלו. השאלה היא מאיפה נובעת הבעיה הזו - מחוסר מוטיבציה נגד הקטנות? מחוסר ביטחון במשחקי חוץ? מחוסר התאמה בגלל הרוטציה בהרכב? היחיד שיכול לספק את התשובות והפתרונות לשאלות האלה הוא המאמן

שחקן כדורגל שמבלה את הזמן על הספסל הוא לא שחקן מאושר, ולכן אפשר להבין את הפנים המדוכדכות, אבל אצל איליה יברויאן הסיפור שונה, יותר מורכב, יותר עמוק. במשחק פתיחת העונה של מכבי תל אביב נגד סכנין כבש יברויאן צמד והוסיף עוד שער במשחק אחר כך, מול הפועל פתח תקוה. מאז עברו הרבה מים בצינורות ההשקיה בקרית שלום, ומאותו יברויאן נשאר רק שחקן ממורמר שמחכה לרגע לעזוב. עם מי הצדק במקרה הזה, אתו או עם הקבוצה? כמו תמיד, האמת, כנראה, נמצאת איפשהו באמצע

בקרוב מאוד יעבור מאור בוזגלו ממעמד של אזרח וישנה מצב צבירה בחזרה לשחקן כדורגל, לאחר כמעט שמונה חודשים של פציעה ושיקום. בעיקר על רקע משחק עלוב כמו אתמול, אי אפשר להימנע מהתחושה שבמגרש היה חסר מישהו שבנגיעה אחת היה משנה את כל ההתפתחויות, נותן את הקטנה במקום הנכון, מגביה כדורים יותר מדויקים ופחות חסרי תוחלת. בוזגלו שיחק בסכנין לפני שעבר למכבי תל אביב. כמה שהוא היה חסר לשתיהן אתמול

מאז שהגיע מרקו בלבול לסכנין, הקבוצה צברה ניצחון אחד, ארבעה הפסדים וחמש תוצאות תיקו. אי אפשר להגיד שבלבול ייצב את השורות, אבל לזכותו ייאמר שהקבוצה שלו לא מתפרקת. העניין הוא שהתוצאות של סכנין מוכתבות מהאופי שלה - לא לפה ולא לשם. אצל לחמן היא חיפשה את הרגליים, אצל קוליק היא שיחקה כדורגל, כרגע אין בה מזה ואין בה מזה. בלבול חייב להנחיל בסכנין שלו אופי, לפני שיהיה מאוחר מדי

לא צריך לפרש יותר מדי את המחוות המוחצנות של שטראובר, אלה שבגינן ספג לא מעט ביקורת בשנים האחרונות. רק שבמקרה הזה, שוער מכבי תל אביב לא מתרגז על ההגנה שלו, הוא הרי בקושי נגע בכדור לאורך המשחק. תחשבו על התסכול של שטראובר - בשני משחקים הוא ספג שישה שערים, ועד שההגנה התייצבה, ההתקפה לא מסוגלת לשים את הכדור ברשת

כנראה שאין תמונה משקפת יותר כדי לסכם את תשעים הדקות שראינו ברמת גן. כר דשא מעולה, טכנולוגיה משוכללת, יציעים ריקים ואיצטדיון בלתי נסבל. על פי אפקט הביצה והתרנגולת, קשה להכריע אם אווירת הנכאים השפיעה על יכולת השחקנים או להפך, דבר אחד בטוח: עדיף שנראה כמו שפחות משחקים מסוג זה שראינו בשבת