אלפיים ואפס

2010. נשמע כל כך עתידני ומתקדם, בכל זאת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000. כילד שגדל בשנות ה-80, שנות האלפיים נראו כמו מדע בדיוני ולא סתם, הרבה מסרטי המדע בדיוני שראיתי בנעוריי קרו בעתיד של תחילת שנות האלפיים. הראו לנו טכנולוגיה מתקדמת, חלליות ומסעות בין גלקטיים, טלפון- וידאו, סקייטבורדים מרחפים ורובי לייזר צבעוניים. החלליות אומנם עדיין לא כאן והמסע הבין גלקטי היחיד בפלנטה הוא משחק חוץ בטדי, אבל העולם אכן התקדם בקצב מסחרר. טוב נו, לא כל העולם.

כשאני חושב איך לסכם את העשור הראשון של דור האלפיים בספורט הישראלי, אני לא רואה התקדמות, הכול נשאר בדיוק אותו דבר כמו בעשורים הקודמים ולצערנו יש דברים שהזמן לא עושה להם טוב. מכבי תל אביב עדיין שולטת בנוף הכדורסל, נוף ממנו נעלמו בינתיים השחקנים הישראלים; הליגה בכדורגל מונה שוב 16 קבוצות ושקועה בבינוניות מתמדת; העסקנים הקטנים יושבים על כסא המלך בוועד האולימפי, בהתאחדויות ובאיגודים; אין שיווק, אין פרסום, אין קהל במגרשים ואין הישגים.

לצד שלל הדוגמאות (כולל אלה שהחסרתי) שהבאתי במשפט הקודם, לגביהם כלום לא השתנה, מצטרפות דוגמאות רבות וטובות אחרות שהזמן אף הרע עם מצבם. קחו לדוגמה את איצטדיון הקופסה בנתניה, או את האורווה בפתח תקוה. אם חושבים על זה, אזי הכינוי "אורווה" מחמיא לדבר הזה שאנחנו קוראים לו "איצטדיון" בפתח תקוה. הוא הרי מכונה "האורווה" כבר שנים רבות, ומאז מצבו רק הלך והחמיר. לא נשכח גם את היכלי הכדורגל בבאר שבע, באשדוד, בחיפה ואחרון חביב "האיצטדיון הלאומי" ברמת גן, שהוא ללא ספק פרצופה של המדינה, או לפחות של ההתאחדות לכדורגל. האצטדיון היחיד שעבר שדרוג הוא איצטדיון בלומפילד וגם בו תעדיפו שלא להיכנס לשירותים ו/או לא תמצאו מזנון ראוי שיחליף את הבחור הנחמד שצועק 2 ב-10, שדרוג מתקן בעיריית תל אביב משמעו החלפת הכיסאות וצמצום הרווחים ביניהם.

באולמות הכדורסל המצב לא טוב יותר. יד אליהו אומנם שופץ, אך הוא משמש רק את האלפיון העליון והפסטיגל, אוסישקין נהרס, חולון על סף סגירה, לירושלים המשיח יגיע לפני הארינה ורוב ההשקעה היא באולמות בהם הצופים יושבים מול קיר (ולא כמו באולם החדש והראוי בראשון לציון). עם מתקנים כאלו בסוף העשור הראשון של המילניום השלישי אין פלא שהקהל ממשיך להדיר רגליו מהמגרשים והרמה ממשיכה לא לעלות, שמא נאמר לרדת. עם כמות כזו של זרים בליגת הכדורסל אין פלא שכל הנבחרות הלאומיות, מהנוער ועד הבוגרים, נמצאות בשפל המדרגה.

עם ספורטאים אולימפיים שחיים ממשכורת מינימום, אין פלא שעוד עשורים רבים נמשיך "לגנוב" מדליות אולימפיות על ידי הבלחות חד פעמיות בענפים איזוטרים. אם הפועל רעננה משחקת כדורגל בכפר סבא, אם נצרת מארחת בעילוט, אם סכנין מארחת את מכבי תל אביב ברמת גן, אם עכו משחקת בנצרת עילית, אם המגרש בנצרת עילית מוצף כמו בחורפים של שנות ה-60 ואם ההתאחדות אינה משפה את האוהדים ששילמו ממיטב כספם בכדי לראות שלוליות, אז איך, איך משהו פה יתקדם?