סע לאט

בקיץ, קיבל שמעון גרשון הצעה מפתה לשנתיים מהפועל באר שבע בשכר דומה לזה שמרוויח הבלם לאחר הקיצוץ בשכר בבית"ר ירושלים. גרשון התחבט רבות, התלבט ומשך את המשא ומתן עד שלבסוף דחה את ההצעה. מקורביו מספרים כי הנסיעה היומית לבאר שבע תרמה את חלקה להחלטה, אך גם היותה של באר שבע קבוצה ללא שאיפות לאליפות היוותה חלק משמעותי בהחלטה לסרב להצעה הנדיבה. גרשון בחר להשלים את השנה הרביעית והאחרונה בחוזהו בבית"ר למרות חוסר הוודאות המקצועי והכלכלי, להישאר בקבוצה גדולה ובכך לדחות את הדילמה לקיץ.

אלא שהפגיעה המקצועית שעברה מחזיקת הגביע משפיעה באופן ישיר גם על גרשון. כשמצדדיו משחקים מגנים לא טבעיים ולא מנוסים, מאחוריו שוער מוכשר אך צעיר, ולצידו מתחלפים אריק בנאדו ותומר בן יוסף, גרשון סופג גם הוא את האשמה על משחק ההגנה הלא רציני. ולא תמיד בצדק. גרשון יכול בהחלט להסתמן כקורבן הנסיבות, אבל כשאתה בן 32, הנסיבות משחקות תפקיד קטן יותר והביקורת הופכת ארסית יותר. בגיל 32, גרשון מתקרב לתיוג הלא מחמיא. חותמת גומי של בלות ודעיכה. שחקן שעבר את השיא.

גרשון, שהיה סמל וקפטן אדום ולא התבייש ללכת בעקבות הכסף הגדול של ארקדי גאידמק, מתקרב לצומת דרכים משמעותית. בקיץ יסיים את חוזהו ובפניו יעמדו אפשרויות בהן התחבטו שחקנים גדולים בעבר: האם לחפש קבוצה גדולה שלישית בקריירה או ללכת לאחת מקבוצות הביניים כמו הפועל באר שבע? האם לסיים את הקריירה בשיא או לחלופין להישאר בבית"ר בכל סכום ובכל סגל, לסיים את הקריירה בירושלים ולנסות ולהפוך לסמל צהוב-שחור - דבר שלא ממש הצליח לו עד היום.

18 שערים ספגה בית"ר ירושלים ב-15 מחזורי הליגה עד כה כשממוצע הספיגות שלה הוא הגבוה ביותר בעידן גרשון בקבוצה. לצורך ההשוואה, בעונה שעברה ספגה בית"ר את השער ה-18 רק במחזור ה-19, שנה קודם לכן זה קרה במחזור ה-31 ובעונת 2006/7 במחזור ה-26. העובדה כי הקבוצה נחלשה מקצועית, מספקת את ההסבר הראשון לתופעה. בית"ר לא מצאה מחליפים ראויים לכריסטיאן אלברז, יואב זיו ודריו פרננדז ולמעשה משחקת ללא מגנים טבעיים וקשר אחורי קלאסי. חולית ההגנה היא הנפגעת העיקרית. לייתר דיוק, גרשון עצמו.

למעשה, גרשון הוא השחקן היציב ביותר בהגנת בית"ר כשמסביבו אנדרלמוסיה. יצחק שום הפך את חן עזריאל ואיתן טיבי למגנים ימניים ומחליף ביניהם לעיתים תכופות. בצד שמאל יש לו את אבי ריקן, שאינו מגן טבעי, ואלירן דנין שמתקשה בהבנה הטקטית של התפקיד. בנוסף, אם בשנים האחרונות גרשון היה רגיל לגרזנים בדמות דרק בואטנג, גל אלברמן ופרננדז בקישור האחורי, השנה הוא צריך לחפות גם על תפקודו ההזוי של פאולו דה לה האסה, שחקן קו ימין או קשר התקפי, בקישור האחורי.

"אנשים שואלים אותי: 'מה קרה לגרשון? הוא נראה איטי וכבד', אבל האמת היא שהוא אף פעם לא היה שחקן מהיר", מנתח אהוד כחילה, בלם העבר של בית"ר. "אי אפשר לקחת ממנו את החוכמה וקריאת המשחק, אבל הוא צריך שני מגנים שיעשו סגירה ויעמדו נכון. גם בעמדת הבלם השני יש בלבול. הרבה זמן לא ראיתי את בנאדו כל כך כבוי וחסר ביטחון ונראה שהוא איבד את החשק לכדורגל. תוסיף את הקשר האחורי הפרואני שהוא לא קשר אחורי ולא מחלץ כדורים, ולכן ההגנה נראית כמו שהיא נראית. גרשון הוא היציב, אבל בקבוצה כל כך חסרת ניסיון, שחקן אחד לא מספיק כדי להנהיג את ההגנה".

"מבחינה טקטית, ההגנה לא עומדת נכון וברור שיש שם ירידה. קורים שם דברים לא רגילים - בנאדו לא בהרכב ומעמדו מתערער ובן יוסף רק חוזר אחרי תקופה ארוכה. יש לזה השלכות ודבר גורר דבר. גרשון יכול להיות טוב, אבל כשגם הקישור לא מתפקד מבחינה הגנתית, המגנים לא מבינים את התפקיד שלהם ואין חיפוי, מגיעים אליו שחקנים ביתר קלות והבעיות מתרחבות וגדלות", ממשיך יעקב הלל באותו הקו.

כך נאלץ גרשון להתמודד השנה עם סיטואציות שלא היה רגיל אליהן ונכנס, בעל כורחו, למעמד חדש. בפגרה, הוא היה האחרון מבין שחקני בית"ר שהסכים לקצץ בשכרו, ולמרות שברור שהגיע למועדון ממניעים כלכליים בלבד, גרשון הוא בין היחידים בקבוצה שגם בזמנים הנוכחים ממשיך לעבוד ברצינות ובחריצות בכל אימון. כששחקנים אחרים מאמינים שקיצוץ כמחצית משכרם מקנה להם את האפשרות להשקיע פחות ממאה אחוז, גרשון ממשיך לנהוג במקצוענות בכל רגע נתון ומגלה מחויבות ראויה לציון כלפי המועדון.

שלוש שנים לאחר שעזב את הפועל תל אביב, גרשון שוב נדרש להוביל ולהנהיג, שתי תכונות, שעל פי חבריו בבית"ר, שמח להיפטר מהן כשעזב את וולפסון. יתרה מזאת, הוא משמש כסוג של מאמן שני. גרשון בכל זאת עושה מה שביכולתו כדי לנסות לשפר את שחקני ההגנה סביבו. הוא מכוון את עזריאל וריקן שאינם מורגלים לעמדתם כמגנים, מקפיד לתת מילה טובה לאריאל הרוש מדי פעם כדי לעלות את ביטחונו ומנסה לעזור גם לדה לה האסה להבין מה עושה קשר אחורי. בקבוצה אמנם מספרים כי הוא לא אחד שלוקח הפסדים או ניצחונות ללב, אך גם הם נאלצים להודות: לא מדובר עוד בשכיר החרב המושלם.

הנקודה הזו מובילה את הדיון לסוגית המשך הקריירה של גרשון. בקיץ כאמור, הבלם לא היה מוכן לנטוש את מועדון הגדולות. באר שבע נתפסה מבחינתו כירידה מקצועית ברמה. אלא שלמרות שאפשר לתפוס אותו כקורבן הנסיבות של קבוצה שיורדת מנכסיה, אין להתכחש לירידה הטבעית ביכולת. "אין מה לעשות, הגיל עושה את שלו והגוף מתחיל לבגוד בך ובאופן טבעי היכולת יורדת", סבור בלם העבר אלון חלפון. הלל מחדד את הנקודה: "שחקן כמו גרשון הגיע בקריירה ללוול גבוה. ניסיון, מנהיגות, כריזמה וקבוצה מתפקדת אלה פרמטרים ששומרים את השחקן באותו הלוול גם בשלבים מאוחרים יותר. כשמגיע מצב שהשחקן מעבר לשיא, זה בולט יותר על רקע קבוצה לא מתפקדת".

בקיץ יסיים גרשון את חוזהו ויעמוד שוב בפני אותה הדילמה. הצעות מקבוצות ליגת העל ודאי יונחו בפניו, אך בהתחשב בכך שככל הנראה הקבוצות שיציעו לגרשון להצטרף אליהן בסיום העונה יהיו בסדר גודל של באר שבע, אותה דחה בקיץ, עולה השאלה מה יהיה הצעד הבא. גרשון נמצא בדיוק בשלב בו שחקן שואל את עצמו כיצד ההיסטוריה תשפוט אותו. גם הוא יודע שבחירה לא נכונה יכולה לשבש את התיוג של אחד הבלמים הגדולים שידע הכדורגל הישראלי בעשור האחרון. כסף, להזכירכם, הוא לא הבעיה.

גרשון עצמו, ששלשל לכיסו מעל למיליון דולרים רק בתקופתו בבית"ר, יכול להרשות לעצמו לפרוש מבלי לעבור לקבוצות קטנות יותר ולהסתכן בהכתמת שמו עם תצוגות מביכות. מקורביו מספרים כי גם תוכניות ליום שאחרי כבר יש - אחיו פתח סוכנות לייצוג שחקני כדורגל בה יוכל להשתלב, הוא יוכל תמיד לחזור לקריירת הזמרה ואפילו קמפיין פרסום משותף עם אשתו הדוגמנית מלי לוי נשקל, כשבסיטואציה מסוימת קמפיין כזה עשוי להכניס לו לא פחות ממה שיוכל לקבל לעונת משחקים שלמה באחת מקבוצות הדרג הבינוני ומטה.

"מה שמניע שחקנים ותיקים ומנוסים זה יצר התחרותיות והרצון לזכות בעוד ועוד תארים, ואם זה לא קיים זה יכול מאוד להביא לכך שיחליט לא להמשיך", חוזה אלון חרזי, שפרש העונה בגיל 39. "העובדות הן כאלה - את הכסף שהוא קיבל בבית"ר הוא כבר לא יקבל, מה שלפעמים גורם לך לחשוב האם שווה לך לשחק תמורת סכום שנראה לך כל כך נמוך ביחס למה שקיבלת. גם מבחינת האתגר אתה צריך לדעת שמה שהיה כבר נגמר. אם הוא יישאר בבית"ר, זה יהיה בעמדה פחות משמעותית ובפחות כסף, ואם ילך לקבוצה אחרת זו תהיה קבוצה פחות גדולה וגם כן בפחות כסף - או שתתמודד עם מה שיש או שתפרוש".

גם חלפון, שסיים את הקריירה בהפועל כפר סבא לאחר מספר פציעות, סבור שאסור לגרשון לרדת לקבוצות הקטנות: "הוא חייב להישאר בבית"ר או בקבוצה גדולה אחרת, אפילו אם בתור בלם שלישי ולא בתור שחקן הרכב, מתוך מחשבה שעם אורח חיים נכון הוא יוכל להמשיך להיות בכושר סביר ולהיות חלק משמעותי בקבוצה בכל זאת. יש שחקנים שהאהבה שלהם למשחק גדולה כל כך שהם לא יכולים לפרוש ומעדיפים להמשיך לשחק גם בליגות נמוכות ויש גם שחקנים שכלכלית לא יכולים להרשות לעצמם לפרוש, אבל אצל שמעון זה לא המקרה. שחקן ברמתו ועם הקליבר שלו צריך לבחור לפרוש אם זה בין זה לבין להתבזות בקבוצות קטנות יותר ולהותיר רבב על קריירה מרהיבה, זה לא שווה את זה".

"בסופו של דבר, כל שחקן לוקח פסק זמן וחושב על 'מה יגידו עליי?'", ממשיך הלל להסביר את הדילמה. "מעבר לקבוצה עם שחקנים פחות טובים יתחיל את הליך הדעיכה. פתאום אנשים אומרים 'זקן' ומסתכלים אחרת. רק מי שיודע להתמודד עם זה מנטאלית יכול להישאר ברמות הגבוהות ומי שלא, שיחפש מקצוע אחר. לגרשון יש את הניסיון והוא צריך להישאר רק בקבוצות מובילות".

על הדילמה של גרשון משפיעה נקודה נוספת. לבלם יש הזדמנות לרשום תיקון היסטורי לתדמית שהודבקה לו (ושהוא עצמו אימץ אותה בחום) לפני שלוש שנים. המעבר הקיצוני מהפועל תל אביב לבית"ר ירושלים, תייג אותו כשכיר חרב, רודף בצע והפך אותו מסמל האדומים לסמל העידן המודרני בו הכסף מדבר. כעת, לגרשון יש הזדמנות לחזור ולהיות מזוהה עם קבוצה אחת, לקבל מעמד דומה לזה של יוסי אבוקסיס בהפועל תל אביב. "ההחלטה הנכונה היא להישאר בבית"ר עד סוף הקריירה", קובע כחילה נחרצות. "להמשיך להנהיג את ההגנה ולגדל את הצעירים. אם יצטרך להוריד בשכר, שיוריד. האוהדים לא ישכחו לו את זה".