ירוק עד

קצת קשה להיכנס לראש של האוהדים המסורים באדום. עד אמצע שנות ה-70, הפועל הייתה הקבוצה הבכירה בעיר, אבל מאז עברו הרבה ספינות בנמל חיפה וגם יעקב שחר אחד. מה היו הציפיות שלהם אתמול? ניצחון, תיקו, אולי בכלל הפסד מינימלי הוא הרע במיעוטו כשמדובר ביריבה עירונית כל כך עדיפה? אף פעם לא היה פשוט להיות אוהד של הפועל חיפה, אבל לפחות את האידיאולוגיה האדומה של המועדון הם מצליחים לשמר יפה

ובצד השני, הענק הירוק. אם בדרבי התל אביבי, למשל, אנחנו רגילים לדומיננטיות של הקהל "הביתי", כאן חלוקת האוהדים הייתה מאוזנת, במקרה הטוב, שלא לדבר על הגרונות הירוקים שהכריעו את הכף ביציעים. אבל לא מדובר פה רק בדרבי, אלא במשהו הרבה יותר גדול: הדחיפה של אוהדי מכבי חיפה חשובה לקבוצה בעיקר כדי לשמור עליה מנפילת מתח אחרי ליגת האלופות. האוהדים האלה יודעים שהפועל תל אביב לא מתכוונת לוותר, ובמידה רבה הניצחון, שהושג במשחק פושר מאוד של האלופה, שייך להם

הוא טאלנט צעיר עם עתיד ועל גבו מתנוסס מספר 15. כשרואים את גולסה עם הכדור, אי אפשר שלא לקבל דה ז'ה וו ממספר 15 אחר ששיחק בקרית אליעזר, ולפני שבע שנים עזב לטובת קריירה מפוארת באירופה. הטאץ' המדהים וחוכמת המשחק רק גורמים לנו להאמין שגולסה בדרך להיות היוסי בניון הבא. כדי לעשות עוד צעד בכיוון הוא צריך, בראש ובראשונה, להתבגר. הכרטיס הצהוב הכי מיותר בכדורגל הוא זה שנשלף על הורדת החולצה. אתמול זה לא עלה לו ביוקר, אבל לפני הפעם הבאה שהוא עושה את זה, שידבר עם שלומי ארבייטמן. חבר, שמור את החולצה על הגוף

אין הרבה שחקנים פעילים בליגה שלנו שהרזומה הרפואי שלהם מלא כמו זה של ניר דוידוביץ'. בכל קיץ או חורף אנחנו שומעים על בעיה אחרת אצל השוער של מכבי חיפה, ובדרבי אפשר היה לקבל עוד דוגמה לכך, אחרי יציאה שהשביתה אותו לדקות ארוכות. אפשר להגיד על דוידוביץ' הרבה דברים, אבל כשהכדור מגיע לרחבה הוא לא יבחל בשום אמצעי להגיע אליו. בכל שבוע אנחנו עדים למחזות של שוערים שמשחקים על הקו, לא יוצאים נכון ברחבה וסופגים מכדורים שהיו צריכים לקחת. לא שאצל דוידוביץ' אין תקלות, אבל בליגה שלנו הוא היה ונשאר אחד הגדולים

דבר אחד היה ברור לפני המשחק: הקבוצה של שלומי דורה הרבה פחות טובה מהיריבה העירונית. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהפועל חיפה לא הגיעה למצבים, שלא בעטה אפילו פעם אחת לשער. וזה לא שהיא לא מסוגלת - היא נתנה בראש למכבי תל אביב, שלטה בטדי במחצית הראשונה וחזרה בשבוע שעבר עם ניצחון גדול מבאר שבע. נראה שדורה הגיע למשחק עם גישה של "לספוג כמה שפחות", ובהכירנו את היכולת של השחקנים שלו, נותר רק להצטער שלא קיבלנו משחק טוב יותר אתמול

יניב קטן לא הצטיין במשחק הזה, ובכלל, במשחקים האחרונים הוא לא אותו קטן של תחילת העונה. וזו, עד כמה שזה מפתיע, לא בשורה רעה למכבי חיפה, משום שאתמול היא שוב הוכיחה שהיא יכולה להסתדר גם כשהוא פחות טוב. מצד שני, בינוני ככל שיהיה, קטן חייב להיות על המגרש. המנהיגות שלו לא מוטלת בספק. תשאלו את ערן לוי, שבמהומה שהתפתחה במחצית השניה הבין מהר מאוד מי הבוס

ואם כבר הגענו לערן לוי, אפשר לנחש שעל הבחור לא עבר שבוע קל. לוי הוא האיש שמזוהה יותר מכולם עם פערי הרמות בחיפה - מה שמספיק כדי להיות כוכב בהפועל לא יכול לקנות לך מקום בסגל של מכבי. בדרבי הזה לוי רצה להוכיח אחרת, לגרום לירוקים להתחרט, ולו לתשעים דקות, שהוא משחק באדום. הפעם זה לא הלך, בעוד שלושה חודשים וחצי תהיה לו הזדמנות נוספת