מיהו הגיבור הטרגי של העשור בכדורגל העולמי?

פרשת הקלצ'ופולי שהתפוצצה בחודש מאי 2006 זעזעה את איטליה וגרמה למשבר אמון חריף ממנו הסריה A עדיין מנסה להתאושש. המשטרה חשפה האזנות לשיחות שהוכיחו קשר בין שופטים למנהלי קבוצות. יובנטוס ומנהלה הבכיר, לוצ'יאנו מוג'י, עמדו במרכז הפרשה. הקבוצה הכי זוהרת באיטליה איבדה שני תארי אליפות, הורדה לליגה השנייה וירדה מנכסיה העיקריים. הפרשה הכתימה את המועדון ואת מנהליו דאז, אך ההשפעה שלה הייתה רחבה יותר. ג'אנלוקה פסוטו היה אחד הסמלים של הביאנקונרי בשנות ה-90. מגן/קשר ורסטילי ששיחק 11 שנה במועדון ועם פרישתו, בסוף עונת 2005/6, מונה לתפקיד מנהל הקבוצה. פסוטו לא היה מעורב בפרשה בשום צורה, אך זו פגעה בו. הוא לא יכול היה לשאת את הפגיעה בשם הטוב של המועדון, החרפה שדבקה בו ואובדן האליפויות בהן זכה כשחקן.

שבועות לאחר פיצוץ הפרשה, קפץ פסוטו ממשרדי המועדון ושרד נפילה מגובה 15 מטר. בהמשך התאושש מהפציעות וחזר לתפקיד אותו הוא ממלא עד היום. אשתו סיפרה אז כי סבל מדיכאון קשה שגרם, ככל הנראה, למעשה. הסיפור של פסוטו ממחיש את גודל הפרשה. אמנם נוכלים כמוג'י עמדו מאחורי השחיתות ונענשו, אבל הפגיעה הייתה בשחקנים, באוהדים ובמדינה שהפכה את הכדורגל לתרבות. הכדורגל האיטלקי איבד מאז את התמימות ואמון הקהל ואיתם את היוקרה והזוהר של שנות ה-90. טיפוסים כמו פסוטו לקחו את זה ללב.

בעשור האחרון, סטיבי ג'י הוביל את ליברפול לזכייה בליגת האלופות, הניף פעמיים את הסופרקאפ האירופי, זכה פעמיים בגביע האנגלי ובגביע הליגה וברזומה שלו גם זכייה בגביע אופ"א. דבר אחד חסר אחד הסקאוזרים האחרונים – אליפות – תואר שלא הגיע לאנפילד מאז 1990. ג'רארד הוא אחד הענקים ששיחקו בעשור האחרון. מלבד התארים הקבוצתיים, הוא גרף תארים אישיים מכל הסוגים וייזכר לעד כאחד הסמלים הגדולים של ליברפול בכל הזמנים. מקומו בהיסטוריה של המועדון המפואר מובטח לעד, אבל הקריירה ג'רארד לעולם לא תהיה שלמה בלי התואר היחיד שחסר לו בארון. הסיבה שג'רארד נכנס לחמישיית הגיבורים הטראגיים מהסיבה הפשוטה שהוא השחקן הטוב בעולם שלא זכה באליפות.

במהלך השנים, העקרונות היו חשובים לג'רארד יותר מהכסף או המרדף אחרי ההצלחות. הוא ויתר על הצעות ענק מצ'לסי וקבוצות אחרות ולא הסכים לנטוש את הבית, אלא שלצד ההצלחות הפלאות בזירה הבינלאומית הוא לא הצליח לשים את ידו על חמדתו, האליפות. ג'רארד, הילד והחיוך הנצחי, כבר בן 30. עדיין שוכב (וכנראה גם ישכב) על הספה בבית הוריו. עדיין מסתכל על ארון הספרים הישנים. עדיין מחפש את אהבת חייו.

שרשרת כישלונות במשחקי גמר הדביקו למיכאל באלאק את תדמית הלוזר. לא בטוח כלל שהתדמית הודבקה בצדק. באלאק הוא ללא ספק אחד השחקנים הגרמנים המובילים בעשור, שסחב על גבו את הנבחרת וזכה בשלל תארים עם באיירן מינכן. אבל כשתדמית נדבקת, היא נדבקת ולפיכך, קבלו את שלל האכזבות של מספר 13 בעשור האחרון: זה התחיל בשנת 2000. לברקוזן הייתה זקוקה לנקודה כדי לזכות באליפות, אבל שער עצמי של באלאק בהפסד 2:0 לאונטרכינג שלח את האליפות למינכן. שנתיים לאחר מכן, לברקוזן הפסידה שוב אליפות במחזור הסיום לצד הפסדים בגמר ליגת האלופות ובגמר הגביע הגרמני. כשחקן צ'לסי, באלאק החמיץ את גמר הגביע האנגלי ב-2007 בגלל פציעה וכזכור, הפסיד בגמר ליגת האלופות במוסקבה ליונייטד.

גם בנבחרת הלוזריות דבקה בו. במונדיאל 2002, באלאק הוביל את הנבחרת עד הגמר עם שערי ניצחון דרמטיים, אבל נעדר מאותו הפסד 2:0 לברזיל בשל צהובים. ארבע שנים מאוחר יותר הגרמנים הודחו מהמונדיאל הביתי בחצי הגמר וביורו 2008, נחלו עוד הפסד בגמר, הפעם לספרד. בקיץ הבא באלאק יהיה בן 34 כשילבש את סרט הקפטן על זרועו בדרום אפריקה. "אנחנו לא פייבוריטים. אין לנו את העומק והחוזק הדרושים", הצהיר לאחרונה. אולי בשיטת הפוך על הפוך המזל שלו סופסוף ישתנה.

אם כבר מדברים על לוזרים, אי אפשר בלי הגדול מכולם. בתחילת העשור, נחשב הארגנטינאי לאחד המאמנים הבכירים והמוערכים ביבשת, אבל סדרה של תוצאות רעות ברגע האמת גרמו לדעיכה ענקית בשמו ובמעמדו. המסורת הלוזרית של קופר החלה כבר בסוף העשור הקודם במדי מאיורקה, אבל אנחנו נתרכז בנפילה של העשור הנוכחי. קופר הוביל את ולנסיה פעמיים ברציפות לגמר האלופות ב-2000 וב-2001 ורשם הפסדים לריאל מדריד ובאיירן מינכן, בהתאמה. ב-2002 הפסיד עם אינטר אליפות במחזור האחרון, השאר היסטוריה. המאמן המשיך לקדנציות רעות במאיורקה, בטיס ופארמה ופוטר משלושתן, עבר להדריך את נבחרת גיאורגיה, אך לא השיג ולו ניצחון אחד. בימים אלה אפשר למצוא את קופר על הקווים באריס סלוניקי, שם הוא מדריך את סבסטיאן אבראו ודריו פרננדז. הבחירה בקופר במקום הגבוה בחמישייה נובעת מהסיבה שהמקרה שלו הוא המקרה הקלאסי בו התדמית מנצחת את כל השאר. בניגוד לג'רארד ובאלאק, הקריירה של קופר נפגעה אנושות מהיותו גיבור טראגי. חוץ מזה, אין מקום ראוי יותר לקופר מהמקום השני.

"לא עובר יום שמישהו ברחוב לא מזכיר לי את ההחטאה של ג'ון טרי", אמר לאחרונה אברהם גרנט, ערב משחקה של פורטסמות בסטמפורד ברדיג'. אותה החמצה מפורסמת בגמר האלופות של 2008 סידרה לגרנט את תואר הגיבור הטראגי של העשור העברי ושלחה אותו הביתה לשנה וחצי. אולי זה הזיכרון הסלקטיבי שלנו שהופך את הערב הזה לבלתי נשכח, אבל ההחמצה הזו, שמנעה מצ'לסי זכייה היסטורית בליגת האלופות, הפכה סימבולית. טרי הוא לא השחקן הגדול הראשון שמחמיץ פנדל במעמד כזה. שבצ'נקו החטיא בגמר 2005 וטרזגה בגמר המונדיאל ובכלל, אנלקה החמיץ את הבעיטה הגורלית באמת, אבל באותו ערב גשום במוסקבה, טרי הפך לסמל. התקשורת האנגלית עסקה בהחמצה בציניות הכל כך אופיינית לה ודאגה שאף אחד לא ישכח לעולם מדוע צ'לסי לא הניפה את הגביע באותו ערב. בדיחות ג'ון טרי הציפו את הרשת, האנק טן קאטה גילה כי: "דרוגבה היה אמור לבעוט", וטרי עצמו סיפר לימים כי התקשה להתאושש מההחמצה והביקורת שספג בעקבותיה. ב-21 במאי 2008, פתח ג'ון טרי חוב עם צ'לסי. החוב הזה ייסגר ביום שהקפטן יניף את ליגת האלופות. השאלה היא, איפה יהיה באותו יום אברהם גרנט?