ב-15 במרץ 2005 רשמה בורוסיה דורטמונד את ניצחונה הגדול בהיסטוריה, ודווקא הוא לא הושג על המגרש. מועדון הפאר הגרמני, שזכה בליגת האלופות ב-1997, היה אז על סף פשיטת רגל וניצל הודות להסכמתה של חברת הטלפונים מולסיריס, מי שרכשה את האיצטדיון שלוש שנים קודם לכן, לתוכנית ההצלה שנרקמה ולפריסת החובות. "לפני כמעט 15 שנים הגענו לדיסלדורף למשחק קריטי", נזכר בזמנו הנשיא, ד"ר ריינהארד ראובל. "אז שיחקנו כדי להישאר בליגה, ואילו הפעם נלחמנו בקרב משמעותי הרבה יותר - על הישרדותו של המועדון".
עבור בורוסיה דורטמונד הייתה זו לידה מחדש. המועדון שנוסד ב-1909 במבשלת בירה הנקראת "בורוסיה" בעיר, על ידי פליטי "עדת השילוש הקדוש" שהתרעמו על היחס לו זכו, וידע עליות ומורדות במהלך השנים, חובר למכונות ההנשמה ברגע האחרון וחזר לחיים. בשנות ה-90 זכתה דורטמונד בשתי אליפויות רצופות בהדרכת המאמן אוטמר היצפלד, הגדילה לעשות כשזכתה בליגת האלופות ב-97' וביצעה את שירת הברבור עם אליפות והפסד בגמר גביע אופ"א בהנהגת מתיאס זאמר ב-2002. מאז דעך כוכבם של הצהובים-שחורים שכעת, בשנת המאה להקמת המועדון, מרימים ראש בגאווה ובתקווה להוות שוב גורם בצמרת הכדורגל הגרמני.
"שרדנו את כל התקופות הקשות - אפילו את שינוי השם של הווסטפאלנשטדיון - ולמדנו להסתפק במה שיש", התרפק השבוע אוהד דורטמונד ותיק שחווה גם את האליפות הראשונה ב-1956. "לא קל להיות אוהד בורוסיה דורטמונד, אבל זו בדיוק הסיבה שאני אוהב את המועדון. בורוסיה היא כמו החיים: לפעמים איומה, לפעמים נפלאה, לפעמים מדכאת ולפעמים חובקת עולם. אבל אף פעם לא משעממת".
שגעון גדלות
בסוף שנות ה-80 מצבה של דורטמונד היה בכי רע. הקבוצה הצליחה איכשהו להימלט מירידה לליגה השנייה ולזכות בגביע, והנשיא גרד ניבאום החליט שהגיעה העת לשנות גישה. המועדון שהיה קשור בעבותות לקהילה ולאוהדיו, לא השכיל לשדרג עצמו מבחינה כלכלית ולא משך שחקנים בכירים. ניבאום וסגנו מיכאל מאייר יצרו מסגרת פיננסית חדשה, מינו את אוטמר היצפלד למאמן והחלו לקצור את הפירות. אחרי פספוס אליפות על קו הסיום ב-1992 והפסד בגמר גביע אופ"א שנה לאחר מכן, הוביל הטקטיקן הגרמני את דורטמונד לשתי זכיות רצופות באליפות ב-1995 ו-1996 וקינח, כאמור, עם אליפות אירופה היסטורית ושער של לארס ריקן ב-1:3 הזכור על יובנטוס בגמר. השער נבחר השבוע לגדול בהיסטוריה של דורטמונד, בעוד הכובש ריקן תלה את הנעליים בפברואר השנה אחרי קריירה מפוספת ועמוסת פציעות.
באותן שנים היו אלה שחקני רכש ותיקים ובעלי שם שהצעידו את דורטמונד להישגים, וניבאום ראה כי טוב והחל לחשוב בגדול. קו פרשת המים עבור דורטמונד היה ב-2000, כשהקבוצה סיימה במקום ה-11, חמש נקודות מעל המקום המוביל לבונדסליגה השנייה. במקום לקרוא את המפה ולהפסיק את המרדף חסר הסיכוי אחר באיירן, ראשי דורטמונד הלכו בגדול באותה תקופה. מניות הקבוצה החלו להיסחר בבורסה, האיצטדיון הורחב ומעל 100 מיליון יורו שולמו עבור שחקני רכש.
התוצאה ממש לא תאמה את ההשקעה. דורטמונד אמנם צירפה לארון התארים את צלחת האליפות ב-2002, אך פרט לכך נוספו בעיקר המון צרות. מקבוצה פופולרית ויציבה הפכה למכונה המייצרת ושורפת כסף בתדירות, וזקוקה נואשות לתארים על מנת להישאר עם הראש מעל המים. הצמד המגלומני ניבאום את מאייר, הוכיחו כי כסף מביא תארים, אך גם השאירו חובות של 120 מיליון יורו והובילו את הקבוצה לאבדון. "מה שדורטמונד לא השכילה להבין זה דבר אחד פשוט ובסיסי: בכדורגל הגרמני יש רק באיירן מינכן אחת", כתב העיתונאי והסופר הגרמני, אולי האסה ליכטנברגר. "תמיד יהיו קבוצות שיאתגרו את השליטה של באיירן, אבל רק לתקופה קצרה של עד ארבע שנים. ביער הזה אין מקום לעוד ענק".
בצעדים קטנים
עבור רבים מתושבי חבל הרוהר, בורוסיה דורטמונד היא מעבר לעוד מועדון כדורגל. זו מסורת. מסורת המונעת מרומנטיקה בת 100 שנים. למועדון ממחוז נורדריין-וסטפאליה בצפון מערב גרמניה יש מעל 25 מיליון אוהדים במדינה, ו-550 מועדוני אוהדים ברחבי העולם. על האווירה המחשמלת בסיגנל אידונה פארק, לשם מגיעים מעל 80 אלף צופים נאמנים וססגוניים בכל משחק בית המהווים את הממוצע הגבוה באירופה, כבר דובר ועוד ידובר רבות.
תוך הישענות על המסורת הזו וללא תזרים המזומנים שסייע לה בתור הזהב בשנות ה-90, ניסתה דורטמונד לשקם את תדמיתה הציבורית עם ההימלטות מפשיטת הרגל ולשוב למרכז הבמה. ההנהלה החדשה למדה מטעויות העבר והנמיכה ציפיות, והקהל האדיר ניסה להתאים עצמו למציאות החדשה והסתפק בהתגרות הקבועה באוהדי שאלקה ("לא תראו אליפות במשך חייכם"). היו אלה עונות לא פשוטות עבור דורטמונד, שכמו מועדונים אחרים ביבשת הייתה זקוקה למפעלים האירופיים כדי ליצור תשתית כלכלית מבוססת, ואחרי מספר כישלונות מקצועיים שמה את המושכות בידיו של יורגן קלופ הצעיר.
המאמן הכריזמטי שעשה את שמו במיינץ, החליף בתפקיד את תומאס דול ומאז המנייה של דורטמונד בעלייה. קלופ לא רווה נחת בתחילת דרכו, אך עם הזמן הפך לאהוב הקהל והצעיד את הצהובים-שחורים למקום שישי בעונה שעברה, עם תקציב נמוך ושילוב של צעירים מוכשרים. בניגוד לקבוצה שזכתה באליפות אירופה, לדורטמונד אין סגל נוצץ למדי אלא שחקנים צעירים. בתוך החבורה השאפתנית נמצאים גם מספר שחקני בית, המונעים מרעב עצום ללמוד ולהתקדם, בידיעה ברורה כי לא יישארו זמן רב במועדון שהבין את מקומו במפת הכדורגל העולמי והגרמני.
במחזור השביעי העונה דורגה הקבוצה במקום ה-15 עם שש נקודות והחלו שוב להישמע קולות כנגד המאמן קלופ, בעיקר בעקבות ההפסד הביתי הצורב בדרבי לשאלקה 1:0. בהנהלה התעלמו ונתנו גב לקלופ, ההגנה התייצבה, לוקאס באריוס הארגנטינאי החל לקרוע רשתות כפי שעשה בליגה הצ'יליאנית ופתאום דורטמונד כבר במקום החמישי, עם שבעה ניצחונות בעשרת המשחקים האחרונים ורק חמש נקודות מהפסגה. "חבורת השחקנים הזו יכולה לצמוח ולהפוך לקבוצה גדולה", קבע קארל היינץ רידלה, שהיה שותף לזכייה בליגת אלופות ב-1997 ונכח בטקס החגיגי לכבוד שנת המאה של המועדון. אוטמר היצפלד, מאמן נבחרת שוויץ ומי שהדריך את הקבוצה בשנות ה-90 הקסומות, היה נחרץ יותר והבהיר כי לדורטמונד יש סיכוי להפתיע ולזכות באליפות כבר העונה.
המספר הדומיננטי הזה, 100, היה מרכז העניינים בדורטמונד בשבועיים האחרונים. קלופ חשש לפני המשחק בשבת מול פרייבורג כי ההייפ סביב יום חגו של המועדון יזיק לחניכיו. "זה לא פשוט עבור שחקנים כל כך צעירים להתמודד פתאום עם העול ההיסטורי הזה", הסביר קלופ לאחר שנשם לרווחה עם 0:1 קטן. "העיקר שלא קלקלנו את החגיגה ביום המיוחד". הקבוצה עלתה בזכות הניצחון למקום החמישי המוליך לאירופה בסוף העונה, ורשמה שיא מועדון חדש של 510 דקות ללא ספיגה בבית. לפגרת החורף יצאה דורטמונד כאשר היא נמצאת בעמדת הזינוק ממנה המריאה וולפסבורג לאליפות בעונה שעברה. בליגה כל כך צפופה, שחזור המקרה אפשרי גם העונה, אך כרטיס למפעלים האירופיים יהיה די והותר עבור דורטמונד, שתוכל לחתום עשור קשה במיוחד עם חיוך לכבוד שנת המאה.
