מיהו הגיבור הטרגי של העשור באתלטיקה?

ג'סטין גאטלין היה יורשו הטבעי של מוריס גרין. עוד ספרינטר שרירן אמריקאי בעל המימדים שהתרגלנו אליהם במסלולי הריצה. הוא ניצח במשחקים האולימפיים באתונה, והשווה מאוחר יותר את השיא העולמי ב-100 מטרים, כשקבע 9:77 שנ'. לרגע מסויים, בתחרות הגרנד פרי בדוחא הכריזו עליו כשיאן העולם החדש כי השעון הראה 9:76 שנ', אלא שהתוצאה עוגלה למעלה.

אבל זה לא מה ששבר את ג'סטין גאטלין, אלא עוד שערוריית חומרים ממריצים שהוא עצמו מכחיש בתוקף עד היום. במסיבת עיתונאים שכינס גאטלין עצמו בקיץ 2006 הוא חשף כי הרשות האמריקאית למניעת סמים בספורט האשימה אותו בשימוש בחומרים משפרי ביצועים כמו טסטוסטרון. מצד אחד גאטלין נשמע משכנע, הוא טען כי מעולם לא נטל שום תרופה לא חוקית במודע, וגם היה לו מוניטין של ספורטאי ישר, הגון ורגיש, שגם היה חובב אמנות. מצד שני הוא היה עוד אחד מחניכיו של טרבור גרהאם, והשמיני מביניהם שנתפס. גראהם עצמו טען כי הפיזיותרפיסט של הצוות החדיר את החומר לתוך משחות העיסוי של גאטלין.

בסיפור הזה תמיד היה נראה שיש הרבה צדדים רעים ומפלילים, ואולי גאטלין אחד שהיה תמים מדי. מה שבטוח, שום דבר לא עזר לו ועונש השעייה לארבע שנים התקבל רק אחרי ש"באו לקראתו" אלה שרצו להשעותו לכל החיים. בשנים הבאות גאטלין חיפש כיוונים חדשים בחיים וניסה את מזלו אפילו כוויד רסיבר בפוטבול, אלא שאף אחת מקבוצות ה-NFL לא קפצו על הגימיק, והאלוף האולימפי לשעבר נותר מובטל.

מצד אחד, מדובר באחד האתלטים הגדולים ביותר בעשור הזה. מצד שני, ספרינטר שאחראי על התוצאה השניה בהיסטוריה בריצת ה-100 והשלישית בהיסטוריה בריצת ה-200, לא הצליח לזכות בעשור הזה במדליה אולימפית. ספרינטר כל כך מרשים, שקבע 9:71 שנ' בריצת ה-100, נאלץ להסתפק רק במקום השני באליפות העולם האחרונה, ולא זכה אפילו לטיפת התלהבות מתוצאה שהייתה נחשבת שנה לפני כן לסנסציונית.

והכל בגלל התזמון. טייסון גיי היה יכול להיות יותר גדול ממוריס גרין, מלירוי בורל, מדונובן ביילי ואולי אפילו מקארל לואיס (כרץ ספרינטים), אבל הענק מג'מייקה היכה אותו פעם אחר פעם, והפך אותו מהספרינטר השני בכל הזמנים מבחינת האיכות, לעוד אמריקאי שלא הצליח לזכות ברגע האמת. לפחות הוא נשאר עם טריפל מדהים מאליפות העולם ב-2007, קצת לפני שבולט פרץ לתודעה. אם כל זה לא מספיק, גיי נפל גם על התקופות הקשות ביותר של רביעיות השליחים האמריקאיות, שכללו בדרך כלל רצים חסרי אחריות שלא הפסיקו לפשל. כך היה גם במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, כשחילוף המקל בין דארוויס פאטון לגיי פסל את נבחרת ארצות הברית, ואפשר לבולט לדהור אל הטריפל.

רמות האבטחה במשחקים האולימפיים נחשבות לגבוהות ביותר שאירוע ספורט יכול לספק, אבל מסתבר שלא תמיד זה מספיק. קל יותר לשמור על הסדר באולמות סגורים או באצטדיון מסודר, אבל כשמדובר בריצה של יותר מ-42 קילומטרים ברחובות אתונה - הכל יכול לקרות.

וזה בדיוק מה שקרה לונדרליי דה לימה. המרתוניסט הברזילאי, שזכה פעמיים במשחקי פאן אמריקה, חלם להיות הרץ הראשון מארץ הסמבה שזוכה במדליית זהב אולימפית. הוא נחשב לאחד הפייבוריטים עוד לפני הריצה, ושכנע את כולם גם במהלכה, כשהוביל בבטחה עד לקילומטר ה-35. בנקודה הזאת, פרץ מאחד המחסומים כומר אירי מטורף, שהיה ידוע בעולם הספורט כרודף פרסום מעורער בנפשו. המטורף הזה דחף את דה לימה והפיל אותו, מה שהרס את כל המומנטום של הברזילאי. הרבה רצים אחרים בכלל לא היו מצליחים לקום מנפילה אחרי ריצה כך כך ארוכה, דה לימה עשה את זה, אבל איבד שני מקומות ונאלץ להסתפק רק במדליית הארד. בוועד האולימפי הבינלאומי באו לקראתו והעניקו לו מדליית כבוד על שם פייר דה קוברטן, אבל דה לימה נשאר האתלט הברזילאי שהיה הקרוב ביותר למדליית הזהב האולימפית של מלכת הספורט.

בשנת 2002 טים מונטגומרי הפך לאיש המהיר בעולם, אחרי שנהנה מרוח מושלמת ושבר במאית את שיאו של מוריס גרין ב-100 מטר, כדי לקבוע 9:78 מ'. הספרינטר הנמוך יחסית (1.78 מ') הפך ביום בהיר אחד לגיבור הגדול של האתלטיקה האמריקאית. השילוב בין קור הרוח שלו, האופי המופנם והעובדה שהיה בן זוגה של מלכת האתלטיקה דאז, מריון ג'ונס, הפכו אותו מאתלט מיסתורי לדמות אהודה מאוד בארצות הברית ובעולם כולו.

מונטגומרי מעולם לא שכנע בתחרויות הגדולות, ולמעשה אף פעם לא העפיל מהמבחנים האמריקאים למשחקים האולימפיים ואליפות העולם. חוסר היציבות שלו החל לעורר חשדות מסויימים, שאומתו בשנת 2004. בסופו של דבר, מונטגומרי היה אחת הדמויות המרכזיות בהתפוצצותה של פרשת מעבדת "באלקו", שסיפקה הורמוני גדילה חדישים לו ולשורה ארוכה של ספורטאים אמריקאים בכירים. מונטגומרי הודה באשמה והושעה לשנתיים. שיאו העולמי נמחק, ומאוחר יותר הוא הודה כי נטל חומרים אסורים גם בשנת 2000, אז עזר לרביעיית השליחים האמריקאית להעפיל לגמר בדרך למדליית זהב אולימפית בסידני.

בגדול, מונטגומרי כבר יכול היה לחזור ולהיות אתלט, אבל הפרישה שלו רק סיבכה אותו בחייו האישיים. הוא הפך לסוג של עבריין, שבמקרה הטוב עסק בהלבנת כספים ובמקרה הרע מכר הרואין בחופי וירג'יניה. בשנת 2008 מונטגומרי נשפט לחמש שנות מאסר, ובימים אלו הוא שוהה בכלא שנקרא "מונטגומרי" במדינת אלבמה.

הנפילה של מריון ג'ונס הייתה ככל הנראה הגדולה ביותר בספורט העולמי בעשור הזה, לא רק באתלטיקה. זה לא שהיא הייתה מכונה משומנת שנראית כמו אשה עם ביצים, סטייל הספורטאיות המזרח גרמניות בשנות השמונים. היא לא הייתה ספורטאית קשוחה עם קול גברי, היא גם לא תפסה מעצמה יותר מדי. היא פשוט הייתה מריון ג'ונס החיננית, האתלטית שהקסימה את כולנו עם החיוך הכובש שלה.

ידענו שהיא לא תגיע לתוצאות ההזויות של פלורנס גריפית ג'וניר, אבל הידיעה הברורה שפלו-ג'ו הייתה מסוממת, הפכו את ג'ונס בקלות לאתלטית מספר 1 בכל הזמנים, וחמש המדליות בהן זכתה במשחקים האולימפיים בסידני תרמו לכך. תרמו לכך גם הרבה דברים אחרים, כמו פעילויות למען הקהילה, ראיונות שמחים ועליזים, וסוג של מלחמה תקשורתית נגד ספורטאים שנוטלים חומרים ממריצים.

אחרי כל זה, אף אחד לא היה מעז להאמין שג'ונס יכולה לעשות משהו לא חוקי. במקרה שלה, גם המכה הכל כך גדולה הגיעה בהדרגה. תחילה היא נחשדה בשימוש בגלל עדות של בעלה לשעבר, הודף כדור הברזל סי.ג'יי האנטר - זה נראה כמו נסיון לסגירת חשבונות. שנתיים לאחר מכן, אחת מבדיקות הסמים שלה לא היתה תקינה, אבל זה גובה על ידי הדגימה השניה שהייתה שלילית. באירופה כבר החלו לחשוד בג'ונס ולא הזמינו אותה לתחרויות, אלא שהיא מצדה נחשבה לנקיה. במקרה הזה, אולי היו חשדות שג'ונס בלעה בטעות כדור, או שהכניסו לה חומר למשחה.

שנה לאחר מכן היא כבר הודתה בהכל. לא רק שהיא לקחה כדורים, היא אפילו הזריקה לבטן בעקביות מספר חומרים שונים מקבוצת הסטרואידים. היא הודתה בהכל מיוזמתה, בטענה כי לא יכלה לחיות עם זה יותר. היא החזירה את כל המדליות האולימפיות והפרסים שזכתה בהם משנת 2000, ונשפטה בהמשך לשישה חודשי מאסר בגלל שיבוש הליכי חקירה בפרשת מעבדת "באלקו".

מריון ג'ונס הייתה ההוכחה הגדולה לכך שכמו בזוגיות של טייגר וודס, אי אפשר לסמוך על אף אחד. היא שברה המון לבבות כשפרצופה האמיתי נחשף ביום אפור אחד והפך אותה מהאתלטית הטובה בכל הזמנים לפושעת לכל דבר. היא ניסתה לעשות הרבה דברים כדי לנקות את שמה, אבל המכה כל כך קשה, ונראה ששום דבר כבר לא יעזור לה.