ניגודים נמשכים

סנונית אחת לא מבשרת את בוא האביב, שתיים אולי כן. במשך כל השליש הראשון של העונה רק הלכה וגברה הביקורת על סמואל יבואה. מצד אחד, הוא לא מספק את הסחורה, מצד שני, באירופה יש מי שייתן עליו שני מיליון יורו. במשחקים מול המבורג והפועל רעננה יבואה חזר למצוא את הרשת, ומכיוון שהוא לא נוסע לאליפות אפריקה, נראה שמעמדו בהרכב הפועל תל אביב חוזר להתייצב. האדומים צריכים את יבואה חד ומרוכז לקראת המחצית השניה של העונה. מצד שני, או-טו-טו ינואר, וחרושת השמועות סביבו עלולה להיות מבחן לא פחות קשה מהיריבות על המגרש

אם יש תמונה שמבטאת אנטי-קליימקס, זו תמונה של יציעים ריקים. עוד לפני בחירת שער השנה בעולם, רבים היו סבורים שלאלירן עטר אין סיכוי בגלל שער 11 המיותם מאחוריו, מראה שהשרה רקע עגמומי ואפור על רגע נפלא. המצנפת של הבחור הזה מזכירה לנו שלמי שרוצה חגיגת כדורגל אמיתית בחג המולד, רצוי להזמין כבר עכשיו כרטיסי טיסה ללונדון לסוף השבוע

אחת המסורות החשובות שהתפתחו כאן לאורך השנים היא הזמנתם של בני נוער למשחקי כדורגל. לא מדובר כאן בפופולאריות זולה, אלא בצעד חשוב וממסר חיובי בכל כך הרבה אספקטים. הפועל תל אביב דואגת להשקיע בבתי ספר לכדורגל ובמכללות חינוך בכל הארץ, דרך מצוינת לא רק לדאוג לתעסוקה, אלא גם למצוא כשרונות צעירים לדורות הבאים

אפשר להגיד שזו רק הפועל רעננה, ובתוך שלוש דקות במחצית הראשונה הייתה התוצאה כבר 0:2, אבל כל זה לא גורע מהבועה הבריאה שאליה נכנסה הפועל תל אביב. כשהכל מתחיל להתחבר, גם דדי בן דיין, שחווה לא מעט קשיי קליטה, ו-וינסנט אניימה, שחושב כבר הרבה זמן על קפיצת מדרגה לצמרת של אירופה, לא רוצים שהחגיגה הזו תיגמר

אף אחד לא באמת ציפה לתוצאה אחרת, וזה מה שכל כך עצוב במשחקים מהסוג הזה. אפשר להתווכח על החלק של אלי כהן בהכנה או בחוסר ההכנה של הפועל רעננה לעונה בכלל ולמשחק בפרט, אבל דבר אחד ברור: אין לו יותר מדי כלים להעמיד קבוצה ראויה לליגת העל

ואם חיפשתם הוכחה מייצגת עוד יותר לקוטביות של ליגת העל, אין מתאימה יותר מהתמונה הזו. ארבעת החבר'ה האלה הגיעו כדי לעודד את הפועל רעננה. אפשר להחזיר את הבדיחות על המונית והטוסטוס, אלה שהיו מנת חלקה של בית"ר תל אביב עד שנות ה-90, אבל לא זו הנקודה במקרה הזה. תהיו הרבה, תביאו מעט, תדאגו שלאוהדים שלכם יהיו אביזרי עידוד מקוריים של הקבוצה, ועד כמה שריאל מדריד והפועל רעננה קרובות ברוחן, במהותן, במורשתן ובהשפעתן על הכדורגל העולמי, דגל של הבלאנקוס הוא עדיין לא הדבר האמיתי

וכדי לנפק עוד הוכחה לאפקט השלילי שיצרה הגדלת הליגה, צריך רק להסתכל על לוח התוצאות ולהבין. במקרה הזה, כל מילה מיותרת.

הרבה כבר נכתב על הפריחה המחודשת של איתי שכטר, שתחת אלי גוטמן ממצה את כל הפוטנציאל הגלום ברגליים הכשרוניות שלו. ההפצעה של שכטר היא בעיקר עבודה של מאמן שהכריח אותו להתעסק בעיקר ולא בטפל, שגרם לו להבין שהדבר הכי חשוב בכדורגל הוא להבקיע שערים ולא ליפול ברחבה. לשכטר יש העונה 12 שערים ועוד הרגל נטויה

והנה פרויקט שגוטמן לא הצליח בו. בעוד שאר שחקני הפועל תל אביב חוגגים, רץ עמרי קנדה לחדר ההלבשה. רחוק מהאוהדים, רחוק גם מהחברים. כאדם בוגר, קנדה הוא האחראי הראשי לסיטואציה שבה הוא הפך לפרסונה נון גראטה בבלומפילד, אבל כמו שבמקרה שכטר מגיע לגוטמן קרדיט, גם כאן אי אפשר לנתק את המאמן מהאווירה הכללית שהביאה למצב הזה