5. לואיס המילטון זוכה בפורמולה 1
לא ברור אם הוריו של לואיס המילטון חשבו כל כך רחוק כשהחליטו לקרוא לו על שמו של קרל לואיס. האתלט האמריקאי היה אולי ספורטאי גדול יותר, אבל לא בטוח שהוא יכול להתפאר בניצחון כל כך דרמטי כמו של אלוף הפורמולה 1 הצעיר בכל הזמנים.
לואיס המילטון לא היה רק האלוף הצעיר ביותר, אלא הנהג השחור הראשון בסבב מירוצי המכוניות היוקרתי בעולם. הוא שבר המון מוסכמות עוד בגיל צעיר, אבל תמיד היה חצוף ומלא בטחון, כמו באותו יום שהיה בן 10 והצהיר בפני הבעלים של קבוצת "מקלארן" שיבוא היום והוא ינהג עבורו.
12 שנים לאחר מכן, המילטון הביא למקלארן את התואר, ועשה את זה באחת מסיומות העונה הגדולות ביותר. הוא נאבק על התואר מול פליפה מאסה הברזילאי, והוביל עליו ערב המירוץ האחרון בברזיל. המילטון היה צריך לסיים במקום החמישי כדי לזכות בתואר, ושם הוא באמת הצליח להתמקם בשלבים גדולים של המירוץ. לקראת סיום, תחת גשם שוטף, המילטון נעקף והבריטים כבר התכוננו לוותר על הפנטזיה הגדולה. מי שעוקב אחרי מירוצי מכוניות יודע שדברים גדולים בדרך כלל לא קורים בהקפה האחרונה, לא במקרה של סבב הפורמולה 1 בשנת 2008. המילטון הוא אדם מאמין, ובאותו מירוץ בברזיל הייתה לו סיבה מצויינת להיות כזה. ממש לקראת הסיום, טימו גלוק איבד שליטה בגלל הכביש החלק והמילטון חזר למקום החמישי, שהבטיח לו את התואר בעונתו השניה בסבב בלבד.
נכון להיום, קשה להכניס את לואיס המילטון לרשימת הנהגים הגדולים של הפורמולה 1, אבל אין ספק שהסיומת של אותה עונה באותו מירוץ בברזיל, הייתה אחת הדרמטיות בספורט בכלל בעשור האחרון.
4. שערוריית שיפוט בסולט לייק סיטי
בתחילת העשור הנוכחי התקרבנו לעולם ההחלקה האומנותית בזכות גלית חייט וסרגיי סחנובסקי, שייצגו את ישראל. לא מעט פעמים היה לנו נדמה שמגיע להם יותר, אבל תמיד התנחמנו בעובדה שאולי יש דברים שהשופטים רואים ואנחנו לא, ואולי לא כולם אנטישמים.
במשחקי החורף בסולט לייק סיטי 2002, קיבלנו את החותמת לכך שאנחנו בסדר, ובעולם הענפים הבלתי מדידים ישנן שערוריות שיפוט נוראיות. הגדולה מכולן הייתה בתחרות הזוגות, שבה לא היה ספק למי הגיע הניצחון. מומחי החלקה וצופים מזדמנים לא היו זקוקים ליותר ממבט חטוף כדי להבין שג'יימי סאלה ודויד פלטייה מקנדה הם המחליקים הטובים בעולם. הצמד, שנתן את תרגיל חייו בזמן המושלם ביותר, הבין את המשמעות ופתח בחגיגות, אלא שבאופו מפתיע ושערורייתי החליטו השופטים להעניק את הניצחון לצמד הרוסי ברז'ניה וסיקרולדזה. עולם הספורט הוכה בהלם, עד ששופטת צרפתיה לא יכלה לשמור דברים בבטן והתוודתה על שוחד ואי סדרים. בצעד חסר תקדים, החליטו בוועד האולימפי לקיים את טקס המדליות בשנית, ולהעניק את מדליית הזהב לשני הצמדים. אחרי אותם משחקים הוחלט בהתאחדות ההחלקה לשנות את שיטת הניקוד, מה שהביא לפריצת דרך גם בענפי הספורט האחרים, בהם המנצחים נקבעים על ידי בני אנוש.
3. השחיין האיטי בעולם מככב בסידני
בבית הספר היסודי נפלתי על הכיתה של הילדים הכי חנונים, וזה אומר שהיינו מקבלים בראש מכל הכיתות האחרות בכדורגל וכדורסל. היינו כל כך גרועים, עד שבאחד הטורנירים החליטו המורות הרחמניות להעניק את הגביע לקבוצה שתפסה את המקום האחרון. הסבירו לנו שההשתתפות היא החשובה, אבל אני תמיד ידעתי שאת התיאוריה הזאת אפשר לדחוף כמו נר גליצרין.
גם אריק מוסומבאני לא רצה להפסיד, באמת שלא. הבעיה הייתה שהוא הגיע ממדינה כל כך נידחת, גיניאה המשוונית, שהוא אפילו לא ידע שבמשחקים האולימפיים בהם ישתתף בסידני שוחים בבריכות של 50 מטרים. אבל הוא היה חלק מהתכנית של הוועד האולימפי הבינלאומי, לשתף את כל אחת ממדינות העולם בחגיגה שנקראת המשחקים האולימפיים. היות וכמעט כל אחת יודע לרוץ ולשחות, הספורטאים מהמדינות הנחשלות מצאו את עצמם במסלולי הריצה והבריכות.
הייתה רק בעיה אחת, אריק מוסומבאני לא כל כך ידע לשחות, ועיקר הנסיון שלו היה באגמים טבעיים במערב אפריקה. אל המקצה החלש ביותר ל-100 חתירה בסידני מוסומבאני זינק יחד עם שחיינים מניז'ר וטאג'יקיסטן. השניים האחרים נפסלו בזינוק, מה שהשאיר את מוסומבאני לבד במשחה, עם יותר מעשרת אלפים צופים נלהבים ביציעים. עד לחצי הדרך זה נראה כמו עוד שחיין כושל, אבל אחרי הסיבוב הסתבר שלשחיין האלמוני בכלל לא נותרו כוחות לסיים את שתי הבריכות. הוא חתר במקום ונראה יותר כמו ילד שמשתין בבריכה, אבל מהר מאוד התדהמה ביציעים הפכה לעידוד מאסיבי, ונראה שבאותו שבוע רק איאן תורפ זכה ליותר דציבלים מהיציעים. מוסומבאני סיים בסופו של דבר את המרחק בזמן של 1:52:72 דק' (אין לכם מה לחשב...אתם עושים את זה מהר יותר), אבל הפך לגיבור תקשורתי בכל מדינה בעולם - ככה זה כשנותנים לך הזמנות.
2. מייקל פלפס מנצח את צ'אביץ' בבייג'ינג
מצד אחד, מייקל פלפס היה צריך להודות בעיקר לחברי הרביעייה ל-4X100 חופשי שעזרו לו להשיג 100 אחוזי הצלחה במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, ולזכות בשמונה מדליות זהב. מצד שני, צריך לזכור שהשחיין הטוב בעולם היה רחוק באצבע אחת בלבד מהפסד באחד המשחים, ודווקא במשחה שבו הוא היה תלוי רק בעצמו.
בקרב של פלפס במשחה ה-100 פרפר דווקא ציפו לקרב אמריקאי בינו לבין איאן קרוקר, אף אחד לא ממש ספר את מילורד צ'אביץ' הסרבי, פרט לצ'אביץ' עצמו שהצהיר לפני המשחה שמישהו צריך לנצח את פלפס. האמריקאי התייצב למשחה הזה אחרי שכבר זכה בשש מדליות זהב, והמטרה הייתה בראש ובראשונה להשוות את שיאו של מארק ספיץ ממינכן 1972.
מי שראה את המשחה הזה, וגם מי שנתן מבט חטוף על התמונה שלמעלה, יכול להבין שבתחרויות שאנחנו חיים עליהן לא יכול להיות משהו צמוד יותר. ולחשוב שהבדל של מאית אחת ואצבע אחת שהקדימה את השניה היה יכול לשנות את ההיסטוריה של הספורט, כי בזכות הנגיעה הראשונה של מייקל פלפס בקיר, הוא הפך למדליסט האולימפי הגדול ביותר בכל הזמנים. שום דבר לא יכול להיות ספורטיבי ומותח יותר ממה שקרה שם.
1. לאנס ארמסטרונג זוכה בתואר שביעי בטור דה פראנס
דווקא המירוץ ההיסטורי והמסוקר מכולם היה הכי פחות מותח. דווקא במאבק על התואר השביעי בטור דה פראנס, ארמסטרונג סגר עניין בשלבים מוקדמים מאוד. הוא פתח מבערים כבר בקטע הראשון, שהיה נגד השעון, וגרם ליריבו העיקרי איבן באסו לרדוף אחריו לאורך מירוץ שלם. הוא לא נתן לו לעקוף, רק להשתוות או להתקרב אליו. עם כל העזרה הקבוצתית שהייתה לו, זה היה המירוץ המושלם ביותר של לאנס ארמסטרונג כרוכב, וכנראה שהספורטאי שזכה בשלבים מוקדמים יותר בחייו להארה, הבין שזו המשימה שלו בחודש המשמעותי בחייו הספורטיביים.
הצרפתים אולי ראו את כניסתו לשאנז אליזה ביום האחרון כמעצבנת במיוחד, כי הם מעולם לא האמינו שהוא אמיתי. לאנס ארמסטרוג עשה זאת בקשיחות ובאיפוק, אבל גם בתוך משקפי השמש שלו אפשר היה לזהות את הריגוש, שכבש אותו ככל הנראה רק ביום שבו הבין שנולד מחדש ושהכל אפשרי בחיים. לא היה אדם בעולם המערבי שלא ידע באותו יום מה עשה לאנס ארמסטרונג הגדול בבירת צרפת, וקשה להאמין שיהיה עוד מישהו בעידן הנוכחי שיצליח לשחזר את זה. גם אם כן, זה מעולם לא יהיו מישהו כריזמטי וכובש כמו לאנס ארמסטרונג, מישהו שגרם למילוני אנשים בעולם לענוד צמיד מטופש ולעקוב באדיקות אחרי מירוצי אופניים כאילו שרק אתמול חזרו מגלות של שנים בארץ הבאגט.